לכולן כנסי ותחכימו..

ישבתי וחשבתי אם לספר מקרה שקרה לי החלטתי שעליי לספר לכן שתחכימו אולי ולא תעשו את הטעיות שלי ולכן אני מקווה אחרי שתקראו את זה תבינו את חומרת המצב... אז ככה אתמול קרה לי דבר שלא יודעת איך זה ימשיך להשפיע עליי אז הדבר הוא שאתמול אני חטפתי סחרחורת וראיתי פתאום הכל שחור כל כך פחדתי אמא שלי מזה נבהלה אמרתי לה אל תדאגי הכל בסדר איתי היא אומרת לי לא נכון לא אוכלת את לא שותה איך את רוצה להיות בסדר?? 1 אני אוכלת בזה שהיא לא נמצאת שאני אוכלת זה משהו אחר וסלט זה לא אוכל אז אני באמת אוכלת יותר.. אז ככה לא יכולתי יותר הסתובב לי לראש ראיתי הכל שחור פחדתי פעם ראשונה שזה קורה לי לייד אמא אני לא ידעתי מה לעשות ישר לעלות את הסוכרים בגוף לקחתי משקה מתוק ותוסס אמא לי נבהלה סיפרה זאת לאבי אני חושבת שהרגעתי אותם כי אני באמת בסדר יותר הרגשתי כאילו זהו נגמר עליי אני לא יודעת מה לעשות ישבתי וחשבתי מה עכשיו לספר או לא.. והחלטתי לקחת את עצמי בידיים לא לתת לאף אחד למנוע ממני לשמור על חיי לא לתת לאף אחד להרוס אותי וגם לא אני עצמי כי יש לנו בזמן האחרון להרוס את עצמנו לא אתן לזה לקרות, לא לי, אני אלחם אני לא אתן לו להרוס אותי אני חזקה ממנו אני מפנימה יותר ממנו אני לא אתן לו ככה אני מרגישה ... אף אחד מאתנו לא צריך להקריב את עצמו למען "המחלה" אנחנו מידיי יום מיומו גורמים למחלה להתעצם בזה שאנחנו אוכלים רק סלט.. רק נוזלים... הרעבות הקאות.. לא אתן זה משהו באופי שלי שלא אתן לשום דבר למנוע בעדי לנצח את המחלה הדפוקה הזאת... לפעמים אני חושבת איך היה מצבי אם לא הייתי מוצאת את עצמי בפורום הזה... האם יכולתי לדבר על זה? האם יכולתי להוריד את המסכה איפילו לשניה? האם היה ביכולתי את הכח לעשות זאת? אלה הן השאלות שאף פעם לא אדע... כי בזכות הפורום למדתי לעזור לעצמי ולעזור לאחרים אני חושבת.. לכן תודה באהבה גדולה וחיזוק לכולן ממני דניאלה

נשמע רע.. אבל עם כל הרע שבזה .. כל רע כזה מקרב.. מקרב יותר לאמת .. אפילו ששחור בעיניים אני יודעת שזה עושה משהו.. אני לא שמחה שזה קורה אבל אני יודעת שזה מן הסתם, עם תזונה לא מספקת יכול לקרות לכל אדם... גם לי קורים מצבים שבהם התזונה שלי לא מאוזנת בדכ ביום מעפן.. אני מרגישה כוכבים... ושעוד שניה אני מתעלפת.. (להירגע, זה קורה לעיתים נדירות!!!) את צריכה לבדוק ברזל וסוכרים דחוף !!! זה יכול להיות ממש מסוכן גם לי היו רגעים כאלה בעבר שגרמו לי להיבהל .. זה לא תמיד מנע בעדי להמשיך להחמיר את המצב אבל אני כן זוכרת שפתאום הייתי חושבת מה יהיה איתי.. מה אני עושה עכשיו ולא תמיד היו לי תשובות .. בדכ לא היו לי תשובות .. ועדיין אני חושבת שכל אלה גרמו לי להבין יותר ויותר שצריך למצוא דרך אחרת לחיות בלי זה כי אחרת זה יגמר רחוק מהחיים.. דניאלה מתוקה .. אני לא יודעת היכן עומד עניין הטיפול.. אבל מעקב טיפולי טוב יכול לסייע לך הרבה מאוד.. נשמע שזה מאוד מפחיד לך .. אני רק יכולה להבין אותך.. הדרך להתגבר על זה .. פשוט לקפוץ למים ולשחות .. תתקשרי בהקדם לאיכילוב.. או לכל מרכז טיפולי אחר וטפלי בעצמך כי כבר אמרתי .. זה לא נהיה יותר טוב עם השנים .. זה רק הולך ומחמיר... אוהבת המווווווווווווווווווווווווווןן סליחה על האיחור בתגובה ... המון אהבה חיזוקים וחיבוקים שלך הילה :-)