הפרעות אכילה

שלום רב לפני כשנה וחצי בערך ירדתי במשקל מ52 ק"ג בערך עד לכמעט 43 ק"ג וגובהי 165 מטר. הייתי מוגדרת על סף אנורקסיה. הייתי בטוחה שאני שמנה. ורק אחרי תגובות עם הזמן הבנתי שאני ממש רזה. בתקופה ההיא לא אכלתי כלום במשך ימים חוץ מנס קפה ולעיתים הייתי מתפנקת עם במבה. היום לאט לאט הצלחתי להדביק את המשקל לכמעט 50 ק"ג. אבל כשאני אוכלת אני מרגישה נורא, קשה לי לסיים צלחת ולא עמוסה . כל הזמן אומרים שזה יתנקם בי בעתיד כאני יהיה אמא ואני נורא מפחדת היום אני בת 23 ואני מודעת למצב הנורא שהייתי בו ולעיתים אני מתעצבת רק מהנזק שנגרם לקיבה שלי כשאני אוכלת מעט ומרגישה שאכלתי בטירוף. מה לעשות בכדי להקל על כאב הקיבה שלאחר האוכל? והאם באמת זה יפגע בגוף בעתיד?

לנועה יקירתי רצתי לומר לך נזק זה עושה ולשאלה אם זה פוגע בעתיד כמובן זה יכול לגרום לבעיות פריון ובעיניין של "אמא רעה" את אף פעם לא תהיי אני בטוחה כי את מבינה את הטעיות.. אני לא חושבת שיש "אמא רעה" כי זה לא אותנתי מכיוון שלכל אחד זיות ראיה שונה אין דבר כזה "אמא רעה" יש אולי אמא לא מקשיבה אבל דרך המצב שלך את לא תתני בעתיד לבוא שלבת שלך ולך לא תהיי מערכת יחסים טובה...(אני חושבת) לסיום רציתי להוסיף שאת יכולה לכתוב לכל עת רציתי להוסיף דבר נוסף אני כדניאלה אין לי לדבר על המצב שלי עם אף אחת אבל פה אני הצלחתי לדבר להוציא את ה"שד" החוצה שהיי לך יום נעים דניאלה

אני כבר לא יודעת מה זה אמא רעה. כל חיי הכריחו אותי לאכול ובפרט שהייתי בתקופה שלא אכלתי כל הזמן האיצו בי לאכול ולאכול והייתי זורקת את האוכל מבלי שההורים יראו גם היום. ולפעמים אני מודעת לזה וחושבת איזו ילדה קטנה אני. אבל אני יודעת שהצלחתי להתמודד עם זה בעצמי בלי תרופות . אמא שלי קנתה לי את כל הויטמינים שקיימים כי רופאים אמרו לה שיש לי תוצאות בדיקות דם של בן אדם בן 70. אני שוב מרגישה נורא עם הגוף . אני שוקלת בקושי 50 וממעיטה ממה שאפשר רק לא להיות שמנה!!!!!!! זה הפחד שלי שפתאום אני יאכל יותר ולא יראה את זה במראה. כל בוקר אני נשקלת ואומרת רק שלא עליתי ,ה' בבקשה שלא. אני רוצה להשאר בריאה מבלי שהמשפחה תדאג אבל הראש שלי נדפק ואני באמת מתכוונת לזה . הראש שלי נדפק אם אני רעבה בלילה ולא אכלתי כלום כל היום ונמנעת לאכול בלילה אז אני טפשה ואני יודעת שאני טפשה אבל בסופו של דבר אני לא אוכלת אז מה עושה עם זה??? כשהייתי על תת משקל שאלו את אמא שלי אם יש לנו בעיות כלכליות שבגלל זה אני לא אוכלת. וזה פגע באמא שלי . קראתי שחלק מהבנות לא התחפשו בפורים גם אני לא. כי שנה שעברה רציתי ללבוש את החצאית של התחפושת שלי מרוב הרזון החצאית נפלה לי מהגוף ואי אפשר היה ללבוש אותה כי זה היה נראה נורא . אז פחדתי השנה ללבוש אותה ולגלות שהיא עולה עליי, כי אז זה אומר שאני עדיין שמנה ואז אני יפסיק שוב לאכול. אני לא יודעת כבר כמה לאכול ומתי לאכול כדי שאני לא ירגיש רע . בלילה אם אני אוכלת אני מרגישה כאילו שרכבת חצתה לי את הבטן. אף פעם אני לא מצליחה לסיים לאכול וכל הזמן אומרים "עוד קצת" "ביס אחרון" מה אני ילד קטן? אני לא רוצה לעשות רע לאף אחד לא להורים שלי ולא לאחים שלי שהיו כל פעם טורחים להגיד שאני שלד ולא נשאר ממני כלום. אני רוצה שיבינו שאם אני רוצה אני יאכל אם לא אז לא.אולי הייתי צריכה ללכת לקבוצת תמיכה בשביל שיבינו אותי המשפחה. אבל קודם אני צריכה להבין את עצמי. חשוב לי שתדעי שאני מודעת למצב שהייתי העלמתי את התמונות שלי ששם הייתי נראת באמת כמו שלד, אבל אני כל הזמן מפחדת להיות שמנה כל הזמן !!! אולי היום אני ב"ה בריאה אבל הבעיה נשארה לי בראש . ומזה אני מפחדת. אני רוצה להשאר במשקל שלי ואני רוצה גם לרדת . אבל אם אני ארד אז אני אהיה עצובה שוב ואבכה המון וזה מה שקרה לי בעבר. הייתי רוצה לדעת איפה יש מרכזי תמיכה שעוזרים לאנשים טפשים כמוני.אולי יצליחו לעזור לי וגם לאמא שלי שתרד ממני כבר ותבין שלא מכריחים ילדים לאכול. לא ציינתי שאני לא אוכלת בשר מגיל 14 ורק בשנים האחרונות התפשרתי עם עצמי והתחלתי לאכול שניצל . וגם כמה כבר אפשר לאכול. אני מאוד שמחה שיש אתכן שמוכנות לעזור ולהקשיב ורק עכשיו גילתי את זה, חבל שאז שבאמת הייתי זקוקה לעזרה גם נפשית וגם רפואית לא מצאתי. העיקר שיש פה אנשים עם נושא משותף, ולדעת שאני לא לבד במערכה הזו ! שמחה שיש אנשים כמותך שה' ישמור אותך וכל המצוות שאת עושה תוגמלי ע"י הקב"ה. אמן . ותודה על התשובה המהירה!!!!!!!!!