לכולן!!
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
זהו מהיום נגמר אין יותר המחלה אין יותר אנורקסיה אין יותר נגמר מהיום אני חיה מהיום אני רק מחייכת מהיום-חיוכים בלבד יכנסו למערכת מערכת האנורקסיה שובתת מצאה את מותה מהיום חיים מהיום אוהבים מהיום חולמים מהיום אוכלים זהו מהיום אין יותר לספור כל קלוריה שנכנסת לי לפה אין יותר לפחד משוקולד אין יותר לפחד מלחם אין יותר לפחד מהפסטה של אמא אין יותר לפחד מהריחות הטובים של הבישול אין יותר לקצץ בארוחות אין יותר לקום בבוקר ולא לאכול אין יותר להפחית בכמויות אין יותר לצום שעות שלמות אין יותר לפחד מהמשקל אין יותר להזמין בחוץ דיאט קולה בלבד אין יותר שנאה עצמית אין יותר לקלל את עצמי אין יותר תועבה עצמית אין יותר שומנים אין יותר בטן או ירכיים אין יותר להסתכל במראה ולבכות מהיום אני פותחת דף חדש בריא לא מעניין אותי מה המשקל יראה- 4 קילו פחות או 3 קילו יותר העיקר שאני יהיה בריאה העיקר שאני יתחיל סוף סוף לחיות מקווה... ראיתי את זה שמשהיא כתבה את זה רציתי גם לכתוב משום שאני רוצה גם גם אני רוצה להגיד את זה השאלה:מתי?? אני ממש ממש ממש ממש ממש ממשששש רוצה להגיד את זה אבל מתי? אני רוצה עכשיו אבל לא יכולה... אני רוצה גם שכל אחת מאיתנו תוכל לאגיד את זה בקול רם דניאלה חג שמח לכולן
קוראת את הדברים שרשמת ותוך כדי מתרוצצים לי 2 קולות בראש: קול אחד אומר, זה תהליך. כמו שילד קטן מחכה כבר להיות גדול....אין קיצורי דרך. הוא צריך לעבור את כל השנים שבאמצע כדי להגיע לאותה נקודה בה הוא "גדול". כמה שאני כבר רוצה להיות בריאה....אני צריכה עוד לעבור הרבה כדי להיות שם. אני מודעת לכך שזהו תהליך ארוך ואני מסוגלת להבחין בשינויים שחלים בי. אך ישנו עוד קול. קול שרוצה כבר להיות שם. להיות בריא. לחיות בלי לפחד. כמה זמן עוד אצטרך לחכות....עוד כמה ימים של כאב ובדידות....? מתי גם אני אוכל להגיד את הדברים האלה בקול....? אם החיים היו סרט, הייתי מריצה קדימה......כי לפעמים כל כך קשה לי להרפות.
חשבתי המון איך להגיב לך על זה את מאד צודקת.. מצד אחד אני רוצה שה"מחלה" תלך אבל מצד שאני רוצה שתשאר.. שתגן עליי דניאלה
