רשמים מסתם עוד יום...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אלינור חולה... ואף אחד לא יודע... חושבים שהיא סתם רזה...סתם אחת...אפילו החברות שלה לא יודעות כמה היא חולה... אלינור היא שחקנית מצוינת...כן,החיים לימדו אותה...ועכשיו היא לא יכולה לישון, היא רעבה. היא לא שקטה. היא עצבנית. אז עכשיו היא תחלוק איתכם יום סתמי בחייה...יום סתמי בראשה החולה של אלינור: אני באוטובוס. דווקא לא עמוס. יש מקום לכולם. אני מסתכלת על הפרצופים של האנשים והם מחזירים לי מבטים עגומים. ושוב אני חושבת -איך כל האנשים עצובים. תסתכלו עליהם. הפנים שלהם עצובים. האם יש מישהו מאושר באמת בחיים האלה? מסופקני. הכל סתם הצגות. זהו משחק החיים. צהריים. לימודים. אוניברסיטה. המרצה מקשקש והוא ממש נהנה מעצמו. טוב שיש מישהו שנהנה מעצמו.נראה כאילו הוא סיפר בדיחה. אני שומעת-לא שומעת. לא קולטת ולא מבינה כלום. המוח שלי אטום. הוא על off עכשיו. שום דבר לא נכנס. יישאלו אותי עכשיו איך קוראים לי - אני לא אדע. היה לי לילה קשה. אין לי כוח לכתוב עכשיו.אין לי כוח לסכם. אין לי כוח אפילו לפתוח את הפקק של העט.טוב, נצלם כבר ממישהו אחר-כך. הפסקה. סוף-סוף. אבל אין לי כוח לזוז. ש' שואלת אותי "את באה לקפטריה?" "לא" אני עונה לה "אין לי כוח". נשארת לשבת. אין לי כוח לזוז, אלוהים. אני סתם אוסף מולקולות צורכות חמצן...בלי שום טעם. אוף!! אבל אני חייבת לקום, אני חייבת לשירותים, כי שתיתי המון לפני שיצאתי... טוב, נלך לשירותים. גוררת את עצמי ברגליים כושלות לשירותים...אוף!! למה הם כל-כך רחוקים, לעזאזל?! טוב, מגיעה לשם,נכנסת, עושה פיפי, יוצאת לרחוץ ידיים - והנה באה הסחרחורת...כרגיל. נו, שתעבור כבר!! עכשיו אני צריכה לחזור את כל הדרך בחזרה... עכשיו אני בסופר. כל החלטה מה לקנות היא הרת-גורל. עכשיו אני איפה שהוופלים והעוגיות... מחפשת במה להרגיע את הנפש הזועקת בבולמוס הבא. כבר יודעת טוב מאד שהוא יבוא. כבר לא מתפתה להאמין שהפעם, אין, הפעם אשלוט בו...כבר לא. אז מה אני אקח? ממממ... וופלים קוקוס? אולי קפוצ'ינו?... ומה זה? שוקולד לבן אוורירי..זה חדש...מתה על שוקולד לבן...זה חייב להיות פצצה...טוב, ניקח. הלאה. ליד המקרר. יצא משהו חדש? מממ... דיאט אולי?... ולמה תמיד חסר הטעם שבא לי עכשיו? כלום לא בא לי ובא לי הכל... נמאס לי!!! חלב. ניקח לי אחד אחוז שומן, ולהם שלושה אחוזים... שישמינו, הלוואי!! מבטא רוסי כבד בכריזה: "לקוחות יקרים, יצאו עכשיו סופגניות חמות בפינת-המאפה...קניה מהנה". אוהבת סופגניות. אבל בלי ריבה. אוף, בא לי!! אבל אני לא יכולה...טוב, ניקח להם סופגניות עם ריבה. שישמינו, הלוואי!! נחזור למדף הלחם... אולי בכל זאת אקח אחד ואקפיא. הנה מישהי רזה עוברת מולי.רזה מאד. איזה כיף לה. עוד אחת. אנחנו חולפות אחת מול השניה. אני מסתכלת עליה, והיא עלי. נראית לי גם כן...וגם היא מסתכלת.אבל למה היא מסתכלת עלי? אני לא כזאת רזה. בטח לא כמוה.נדמה לי שהיא שלחה לי חצי חיוך. לא מכירה אותה. האם היא "זיהתה" אותי? האם היא..."אחותי"?... נתפוס אותה בסיבוב הבא, נראה מה יש לה בעגלה... עכשיו אני בקופה. אין לי כוח לעמוד, אלוהים. נשענת על העגלה... נו כבר!! למה תמיד בתור שלי יש את כל הבלגן? חוק מרפי מסריח... והנה, עוד פעם - הסחרחורת, ועכשיו גם הלחץ הזה באוזניים, אני חייבת להכניס משהו לפה, לעזאזל... אלוהים, תן לי רק להגיע הביתה. לא אבקש עוד. ועכשיו אני בבית. לא יכולה לישון. וכולם ישנים. גם הכלב. לפעמים אני חושבת -הלוואי והייתי הכלב...אין לו הפרעות אכילה... אוכל כשהוא רעב, וזהו. נגמר הסיפור. הרי ככה זה היה צריך להיות גם אצלי... היה צריך להיות, כן... איזה מתוק הוא! מסתכל עלי... תיכף אבוא לכסות אותך...פשוש... ואני...אני רוצה להיעלם... לרזות-לרזות-לרזות, ואז... פוףףףףףף!!! להיעלם. לא להיות יותר. אחחח... איזה חלום.... לילה טוב, מאלינור החולה, ששום פסיכיאטר לא יעזור לה...
קשה לי.. כי אני באיזשהו מקום יודעת שאני לא יוכל לשבור את זה על אף שמאוד הייתי רוצה.... רק את תחליטי.. מה יהיה .. מה לא יהיה... היום הזה שאת מתארת לא פשוט יש בו חלק אופטימי שמסמל חיים בעיני...לרצות לאכול.. הסופגניות... אבל את לא מרשה לעצמך לחיות ונכון .. הפסכיאטר לא יעזור... אבל אולי מילים מסויימות שתשמעי פה ושם יהדהדו לך ויגרמו לך להשתנות.. אולי.. אולי לא אני לא באמת יודעת אבל אני רק יודעת שכולם עוברים בחיים האלה כל מיני שיעורים מעניינים שכאלה שלא תמיד יש בהם היגיון אני ממליצה לך לקרוא את מה שכתבתי לאצבעונית על פחד מאהבה בשתי שורות שמתחת... אין לי מה לומר אבל לי יש תחושה שאת מאוד רוצה לשכנע אותי שוויתרת ושאת לא רוצה לחיות אבל אני יודעת שאת כן ואין לי מושג מה יהיה עם זה.. אני יודעת שאת כן.. כי את כותבת פה.. כי איכפת לך.. וזה החלק האופטימי כי אם לא היה אכפת לך כמו שאת אומרת לא היית כותבת לי ואני יודעת בוודאות שיקרה לך נס.. ואני יודעת שזה ישתנה ואת לא תביני איך כל זה קרה כי הספקתי מעט להכיר אותך ואני בהחלט מאמינה שאת יכולה לחיות ולחיות את החיים האלה טוב אני יעצור.. אני ישאיר אותך עם זה... ואני שמחה שסיפרת לי על היום הזה אני מאחלת לך הרבה ימים מאירים כי אני חושבת שביום הזה שתיארת יש בו הרבה מסרים...וחומר למחשבה בשבילך המון חיזוק ואהבה חג אורים שמח מלא ניסים ונפלאות הכי מואר שרק אפשר הילה
כן אכן מצער לשמוע שאת עוברת את הסבל הנוראי במחלה הזו כמו שכולנו כאן עוברות מקסימה אני רוצה כ"כ לדבר איתך אין ל ךאיסיקיו/מיסנג'ר? מקווה שיש לך ויצא לי לדבר איתך מאמי שיהיה המשך יום מדהים, המון אהבה, מאיה
אכן סבל נוראי. ולא, אין לי אייסיקיו או מסנג'ר. אני מחכה שיעזרו לי בזה. לילה טוב, אלינור.