הפרעת אכילה - בולימיה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום לכל המומחים שיקראו את המכתב הזה! נכנסתי לאת זה ממש במקרה, אבל אם אני כבר כאן אולי בכל זאת ימצאו האנשים שיוכלו לעזור לי במצוקתי. אני סובלת מבולימיה מאז היותי בת 18, היום אני כבר בת 25 והמחלה הזו מלווה אותי לאורך כל שבע השנים האחרונות. מתוך מודעות והבנה הלכתי לטיפול בפסיכיאטריה בבית-החולים סורוקה אך לא קיבלתי מענה מקצועי מספק לבעיה שלי. הטיפול שנתנו לי היה תרופתי - תרופת הפלא "פרוזק". תרופה זו הקטינה את התקפי הזלילה וההקאה אבל היה לי ברור שמשום שאני האמנתי בכך שהתרופה תעזור, פשוט הפסקתי את הבעיה בעצמי. מאוחר יותר הבחנתי בכך שישנם תופעות לוואי מפחידות מדי בגלל התרופה (הזיות, חרדות, בעיה באיברי המין ועוד) כל אלה גרמו לי להפסיק את הטיפול ושוב מצאתי את עצמי באותו מעגל הקסמים של בולמיה. ניסיתי כבר מלא שיטות (רפואה סינית, אקסטראסנסים וכו') אך נראה ששום דבר לא יכול לגבור על הבעיה הזו. לי אישית קשה להתמודד עם זה משום שאני מרגישה שאני תלויה במחלה הזו , אינני מתפקדת במאה אחוזים משום שלא נותרת בי שום אנרגיה כאשר הגוף מתרוקן ממזון. אני יודעת שאני זקוקה לעזרה ואני נורא מקווה שאולי כאן אני אוכל למצוא את האנשים המתמחים בתחום שיהיה באפשרותם לעזור לי. תודה מראש ממתינה לתשובה מרי(שם בדוי)
היי מרי רציתי לשאול אותך ניסית רפואה סינית בדיקור וכ"ו?? ואגב אני לא מבינה למה פרוזק נתנו לך(לא אשפוט את הרופאיםם..) טוב קבלי תמיכה וחיזוק ממני תמשיכי לכתוב לי זה עוזר דניאלה. שמרי על עצמך
אהובה מקסימה .. אלוהים ישמור כמה סבל.. זה ממש לסבול.. אני שמחה שהפסקת עם הפרוזק.. כי אני הגעתי כמעט לשולחן הניתוחים בגלל השימוש בפרוזק ולמזלי היו אמפולות ששיקמו את ההרס והדפו את העניין כך שניצלת י מניתוח.. את צודקת אין תרופת פלא.. במקרה שלי הסכמתי לקבל תרופות כי הייתי בתת משקל ובאטרף של להקיא.. הבולימיה נכנסה שלב מאוחר יותר.. זה בהחלט פתח את התיאבון ודיכא את הצורך להקיא.. אבל.. זה לא פתר את הבעיה שלי ואת מגלה את אותו הדבר על עצמך .. כי הסיבה שבולסים ומקיאים קשורה ללא יוצא מן הכלל אצל כולן בגלל אי יכולת להכיל רגשות .. בגלל טראומות ילדות קשות בדרך כלל קשורות באמא.. ובמקרים ששני ההורים העניקו יחס מעוות שם זה חמור כי אין דוגמא ואין גבולות ושם המצב חמור הרבה יותר .. כל החצים מופנים כלפי פנים ומי שסובל ומי שימות במידה וזה לא יטופל כראוי זו רק את.. אי אפשר רק לבלוע תרופות.. תרופות הן אך ורק עזר זמני לדיכוי התנופה של ההרגלים ולמיתון ההרס.. חייבים טיפול אחר.. .. הרבה שיחות .. הרבה קרבה .. פחות בידוד.. העשרת תחומי יצירה לעצמך כגון תנועה.. ציור .. כתיבה ..בילוי עם חברות ..טיול ...סדנאות יצירה... כל מה שיכול להעשיר את נשמתך הרבה מודעות .. פעילות ספורטיבית כגון הליכה שזה הכי טוב כשעה ביום .. הקשבה למוסיקה כל אלה יכולים לסייע מבלי יותר מידי להתאמץ.. מעל הכל בפועל את חייבת לסגל לעצמך יכולת למידה מחודשת של ההרגלים שלך ע"י ההכרה לעומק של כל אחד מהם מתוך הקשבה ושקט ומדריך טוב מלווה לכל התהליך הזה שלך בין אם פסיכולוג או כל מדריך אחר שתבחרי ... ובקטנה להתנגד לכל אחד מההרגלים למשך פרק זמן מסויים ואחכ להוסיף עוד משהו מתוך הרשימה השנואה ועוד עד שההרגלים שלך לגבי הרס עצמי מתמתנים .. ועם הזמן ע"י תרגול הם אכן מתמתנים... עם סבלנות כמובן כל השאר הם רק תוספות לחיזוק.. לעניות ודעתי כל התחומים האלה שציינת שגם אני התנסיתי בהם .. אף אחד מהם לא מגיע לגיל סיבה ופותר את העניין בזמן הכי קריטי ומשחרר את הבעיה הכל מאוד נקודתי ולא עמוק אפילו שהם טוענים שכן ומשום כך זה לא יעיל ... ועובדה שזה לא עובד .. זה לא עבד כי לפחות לגבי ההפרעה הזאת זה לא רלוונטי .. זה פשוט לא מתאים .. זה כן יכול לחזק אנרגטית .. לא יותר מזה אני מוכנה להמליץ לך על ייעוץ פסיכולוגי טוב ולא פסיכיאטרי במידה ואת רוצה .. וזה משהו שאני יודעת שברגע שאני מפנה אותך לזה .. את תגיעי לכתובת טובה .. כי חשוב האדם שמטפל .. .. ואדם שיש לו נסיון בתחום וקרבה לתחום ... אני זקוקה רק לאזור מגורים ואני מוכנה לסייע לך בזה .. מעבר לזה תעשי את זה בשילוב תזונתי דרך הקופה כי גם זה חלק חשוב .. הדבר החשוב ביותר הוא שאת תהיי מסוגלת להביע את עצמך ברוגע ובשלווה ממקום של קבלה עצמית ומהמקום שאת מסוגלת להכיל את עצמך כפי שאת .. .. ואת תראי לבד שכשתגיעי למצב של הכלה הכל יפסק וישקוט וללא ספק יש תהליך שאת צריכה לעבור כדי להגיע למטרה הזאת כי כל מה שאת עברת עד עכשיו לא היה יעיל תשקלי אשפוז.. כי אשפוז במצבים של בולימיה יכול להועיל .. אבל את צריכה לבוא לזה עם מוכנות קחי בחשבון שזה אופציה... דרך האימייל שלך אני יעדכן אותך בכל מיני כתובות שנראות לי רלוונטיות לטיפול שלך .. בינתייים אני שולחת לך חיבוק ענקי והמון אהבה ושתדעי שאפשר לצאת מזה .. ואת מוזמנת לכתוב בכל עת שתבחרי גם רק בכדי לקבל תמיכה.. המון אהבה יקירה .. הילה :-)