מפחדת...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
מתחילה לפחד. מעצמי, מהנזק שאני גורמת לעצמי. מהעובדה שלא איכפת לי. כנראה אני מאוד שונאת את עצמי אם ככה אני הורסת את החיים בלי להניד עפעף. אני לא רוצה למות. לא רוצה להגיע לטיפול נמרץ. אבל לא רוצה לוותר. אולי אם מישהו יפיל לי עציץ על הראש אני אקבל את ההיגיון שלי בחזרה ( כמו בסרט המצויר עם דונאלד דאק). חבל שהחיים הם לא סרט, בדרך כלל סרטים נגמרים טוב. אני הורגת את עצמי ומחייכת תוך כדי. כותבת את השורות האלה כמעט עם דמעות אבל יודעת בדיוק איך מחר אני לא אוכלת. אז מה שוות הדמעות? אולי בגלל זה הן לא יוצאות ממש....כי לא איכפת לי, אז לא בוכה על עצמי. לא....לא חושבת. למחלה לא איכפת....לי איכפת. יש ניצוץ של חיים בתוכי שמסרב להיכבות. אני מרגישה אותו. אולי אני נשמעת טיפשה (יש לי נטייה תמיד לחשוב שהדברים שאני אומרת לא נשמעים טוב). אבל אני באמת מרגישה שמשהו בתוכי רוצה כל כך לחיות. אני רק מקווה.....שאני אוכל למצוא אותו ולהקשיב לו, לפני שיהיה מאוחר. מאיה- בזמן האחרון אני לא כל כך פונה ל ה'.....הלילה אני אתפלל בשבילך.
קבלי חיזוק אוהבת דניאלה וגם אני מתפללת למאיה אוהבת אותך מאמיייייייי שמרו על עצמכן דניאלה
מליון חיזוקים גם ממני.... תחזיקו מעמד..אפילו שקשה מאוד מאוד!!! שמרו על עצמכן..... המוןן אהבה לינוי! :-)
אצבעונית יקרה, זה ממש לא טיפשי מה שאת אומרת! זה הכי נכון ולגיטימי בעולם! נשמע לי שדווקא הפחד, בא מאותו מקום של הניצוץ חיים. איזהשוא סימן חיים ראשון מהניצוץ הזה. המחלה גורמת לך שלא יהיה לך אכפת מעצמך, לא להרגיש, לא להיות עצובה, אפילו לא לפחד. נראה שכבר קבלת איזו מכה. אולי המכה הזאת היתה מאיה?.. ניצוץ החיים שלך כבר מאותת, תבחרי להקשיב לו, ולהעצים אותו, גם אם זה הולך לאט לאט. גם אם מחר לא תאכלי, לפחות תסתובבי עם הפחד. זה כבר צעד קטן קדימה. אני אל חסידה גדולה של פרויד (בלשון המעטה..) אבל הוא אמר שלכל אדם יש דחפים שמניעים אותו. ביניהם דחף החיים ודחף המוות. אני (ורבים גדולים ממני) מאמינים שהאדם שולט בזה. את צריכה לחזק את דחף החיים שלך, שהוא יגבר על הדברים האחרים. ואם את מסוגלת לפנות לה', תעשי את זה. תדרשי ממנו עזרה! זה גם סוג של להעיז שאולי לא מספיק היה קודם. ה' מאמין בך, את צריכה להאמין בעצמך לפחות כמו שהוא עושה את זה. אולי אחר כך גן תהיי יויתר פנויה להאמין בו ןלהעזר בוץ המון אהבה וטוב, שיר
שיר מתוקה אני מסכימה איתך ומה איתך שיר?? מה שלומך?? דניאלה
לאצבעונית ולכל מי שכתבה .. אני זוכרת שכשקרו דברים מהסוג הזה בעברי נבהלתי.. אבל לא נבהלתי מספיק.. עד שזה לא קרה לי לא נבהלתי.. ולא גרמתי לשינוי שלי רק שהרחתי את המוות כמו שאומרים מתחת לאף .. אז נלחצתי אז הבנתי שאני לא באמת רוצה למות וגם אז לא ממש עשיתי כדי לצאת ולהשתחרר מזו הצרה רציתי לראות ולהוכיח לעצמי עד איפה אני יכולה למשוך ואני מרגישה שבקטע הזה אנחנו תאומות הבנה שהיה קשה לי להתחבר אליה לפני אפילו שלמישהי מחברותי קרה דבר דומה.. אני נבהלתי.. כי הבנתי פתאום שמשהו בתכניות שלי השתנה.. ולא אהבתי את זה.. לא אהבתי שמשהו משתבש לי.. השאיפה שלי להיות עצם... אני ניצבת על שולחן ניתוחים מה זה כבר משנה או שאני יוצאת משם לקבר במיוחד אם אני כל כך שבויה במחלה.. או שאני יוצאת משם לחיים אין לי כל כך הרבה מה להוסיף .. אני יודעת שאלה הם שלבים קריטיים בבחירה של כל אחת מכן לאן אתן מתכוונות לקחת את זה.. כולכן כתבתן כל כך הרבה דברים חכמים אתן מדהימות בחוכמה שלכן וזה פשוט קורע לב באמת.. איזה בזבוז וכמה ניתן ללמוד מהחוכמה הזאת שלכן.. אין לי חדשות ממאיה לצערי על אף שמאוד רציתי.. ואני בספק אם מאיה תרצה לצאת מזה .. כי היא אוהבת את המחלה הזאת והיא עקשנית כמו אני לא יודעת מה אני מרגישה שהיא מאוד תלושה.. היא מאוד רוצה להיות רזה והיא תעשה הכל בשביל זה וזה החלק המסוכן .. אני מאוד רוצה להאמין שכל אחת מאיתנו שפגשו אותה טועות אני מאוד מקווה שזה יוביל רק למקום טוב ואני יודעת שכמה שהמצבים האלה מזעזעים הם נותנים לפעמים עוד הזדמנות אני מקווה בשבילה ובשביל כל אחת שזאת תהיה הזדמנות אמיתית לצאת מהדבר הזה אחת ולתמיד.. ולא זה ממש לא פשוט אבל אפשרי! אחותה לא התקשרה ומאיה לא עונה והם גם ביקשו לא להגיע.. אז רק להתפלל.. ולקוות שכולכן תצאנה מזה אני מברכת אתכן.. המון אהבה וערב נעים :-)
