שלום לכולן

אהלן, מה נשמע? אנימקווה שכולכן בסדר במידת האפשר... הילה מה העניינים? לא נכנסתי הרבה זמן, ב"ה אין לי רגע דל כדברי המשוררת, וגם המחשב שלי נתקע איזה כמה ימים. ברוך ה הכל טוב ושמח. אחותי התארסה! אני עוד לא מעכלת את העניין... אני באמת מרגישה טוב ושמח, אבל מה שהטריד אותי עד עכשיו משיך להטריד אותי. בעניין האוכל... אני אומרת בכל הכנות שיש פעמים שאני אוכלת מטעמים פסיכולוגיים. אני ואמרת לעצמי זה לא טוב, את עכשיו רעבה נפשית (וזה בד"כ מלווה ברעה פיזי), אבל עכשיו ב א לי ואני אוכל ולפעמים אבלוס. ולפעמים זה קצת משפר את המצב רוח, בד"כ לא. אני אומרת לעצמי שזה לא בסדר, משלימה עם המצב, ועולה עוד כמה קילו... ועכשיו אני בתקופת מבחנים, ועובדת וכו', אז אין לי זמן להוריד את זה... דוגרי אין לי כל כך זמן לעצמי עכעשיו. אולי בגלל זה אני בולסת?... ראיתי פה כותרת 'געגועים למחלה'.. אפילו לא היה לי זמן לקרוא כמו שצריך, אבל זה גרם לי להודות, שאני מתגעגעת! ברור לי בשכל שאני לא אעשה את זה ושזה הדבר הכי דפוק בעולם, ואיך שבשתי לעצמי את כל המערכות בגלל זה ושאני לא רוצה את זה שוב, אבל אני מתגעגעת לזה! גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט הפסיכולוגי.. אשכרה נדפקו לי כמה דברים בראש... אני צכה בהזדמנות לאמץ את הרעיון של מכתב פרידה... הילה, אני כל הזמן רוצה להאמין שאני בריאה ונורמלית ושאני בן אדם טוב יחסית, אבל כל הזמן יושב לי מאחורי הראש קול כזה שאומר- אולי אני לא? על מי אני עובדת? וקול אחר אומר, תפסיקי להשתמש במחלה ולהעלות אותה כל הזמן. צאי מזה... אולי עוד לא יצאתי מזה? אולי אני אכלנית כפייתית? אני חושבת כל הזמן על אופציה של טיפול, אבל אין כרגע מצב מבחינה כלכלית, אפילו שאולי אניי חייבת את זה לעצמי. וייתכן שאני סתם מכניסה את עצמי להיסטריה וכל פעם שאני קצת מתבאסת אני מנסה להשליך את זה על זה. אני אנסה לגייס לעצמי את התמיכה שאני יכולה ממקורות זמינים... עוד שניה אני מתחילה לשפוך פה את כל החומר למבחן של מחר. לא אמרתי לך, אני נשארתת במשפחתון בעז"ה עד סוף השנה... ממש כיף, אבל עמוס.. זה יגרום לי להשמין... אני מקווה שגם מנחת... ;) תודה שאת פה, אני מקווה שאני אכתוב פעם הבאה מתוך יותר צלילות דעת. גם הכתיבה מתוך סערה עוזרת לי... אניא זדקק לפורום הזה כל חיי? בדיוק השבוע חשבתי לעצמי כמה לא נזקקתי ומתי אני אחליט שאני יכולה להפרד (לפחות מבחיניתי. אני אשמח להכנס חעודדד). הילה יקרה, תודה על ההקשבה. זו בהחלט הקשבה שאני לא מרגישה שאני יכולה לקבל מאף מקום אחר, אפילו מהאנשים הכי קרובים לי... זה משהו מאד שונה. לילה\ יום נפלא, המון אהבה וחיבוק מתרגש על הפגישה המחודשת, שיר.

הילה, קראתי עכשיו את הסיפור עם רוני. זה באמת פוגע ומרגיז כשכותבים שטויות כאלה.. מי שלא רוצה שלא יכנס. אני מודה על עצמי שאני אל מתחברת לכל הדברים שכתובים פה, אבל אז מה?! זה בטח לא בא להוריד מערכו של הפורום, או נותן לי את הזכות להעביר עליך בקורת... מה שלי נראה, זה שיש כל מיני אנשים שנכנסים לפורום ולא ממש מתכוונים לקחת חלק ברצינות, כותבים את המסר שלהם והולכים... מין קטע לא רציני. בשבילנו שלוקחים את ז הברצינות אין להפ מושג כמה שזה הורס ובטח בשבילך!!! בין אם זה המצב ובין אם לא, אותם אנחנו לא נשנה... נראה לי שאנחנו צריכות לקבל בזרועות פתוחות את מי שבאמת מחפש פה תמיכה, ולשאר לא להתייחס... אפשר אפילו להבהיר את זה בתגובות לאותם אנישים- אם אתם מחפשים תמיכה הגעתם למקום הנכון. אם אתם מחפשים משהו אחר... שינסו למקד אולי נוכל להפנות אותם לפורום שטויות... בכל מקרה תמשיכי להכניס את עצמך ואת הקו שלך לתוך הפורום, כי כל עוד לא פרשת ואני מקווה שאין תכניות כאלה לזמן הקרוב... את המנהלת הבלעדית של הפורום. ולמנהלים יש לפעמים מתנגדים (אומרים שזה מדד למנהל טוב...), אבל מתוקף תפקידם הם צריכים להמשיך בדרכם, וסליחה על הבוטות קצת לצפצף.. זו דעתי. היליש לי 2 מילים לסיכום (2 המילים שהכי כיף להגיד לבן אדם, במיוחד כשזב כל כך אמיתי...) את מעולה! אוהבתותך

שיר נסיכה ... רציתי לומר שאני מבינה אותך לגמרי .. זה כל כך טבעי מה שאת מתארת אבל את חייבת להיות עם יד על הדופק ובכוח ליצור לעצמך אוטוסוגסטיות חיוביביות אודות עצמך מעין תפילו קטנות כדי לא ליפול לזה שוב... אני רק יכולה לומר לך שהפחד הזה עורב שם הרבה ואם את תמשיכי לאזן את עצמך ולקבל נפילות או צרכים מסויימים שיש לך כפי שהם מבלי להביא אותם לזירה של הפרעות אכילה .. הזמן במקרה הזה יעשה הרבה מאוד וירחיק אותך יותר ויותר מהגעגועים האלה להיות ממשיים.. את חייבת להיות עכשיו מאוד חזקה ... ולשמור על עצמך.. את חייבת להבין שלפעמים יש ימים שמרגישים יותר רעב והוא לא בהכרח פסיכולוגי אני יכולה לומר לך שבתקופת מחזור וכמה ימים אחרי או לפני זה משתנה מאחת לאחת או בכלל לא יכולות להיות תופעות של רעב מוגזם שלא תמיד יודעים איך לפרש אבל אם זה נמצא שלושה ימים עד שבוע וזה מתאזן אחכ אין לך מה לדאוג... אני יכולה לגמרי להבין את הפחד או את הגעגוע.. זה תמיד כואב וזה תמיד מפחיד לחשוב שאולי התקף זלילה מחזיר אותך למחלה .. גם לי זה קורה למרות שאני יודעת איך לנהוג ומה לעשות במקרים כאלה ואני מכריחה את עצמי להתמודד עם מה שאני מרגישה את חייבת שם במקום הזה יותר ויותר לנהל דיאלוג עם עצמך עם התחושות שלך והרגשות שלך וכל מה שבמקביל על בסיס חשיבה חיובית אני כן ממליצה לשקול ללכת לקבוצות שעוסקות באיזונים האלה ויש כאלה.. אני באופן אישי רוצה ללכת לקבוצה כזאת בגלל שאני רוצה להתחזק ולהרחיק את הפחדים האלה.. אבל הפחדים האלה הם גם מנת חלקי וזה לא אומר שום דבר עלי או על החזרה שלי למחלה כי אני יודעת יפה מאוד שאני רחוקה מזה אבל זה תמיד יהיה סיוט כי ככה זה .. ... פשוט תתמקדי בכל הכוח בקבלה שלך את עצמך.. ואני מחזקת אותך.. חוץ מזה שלרצות להיות פה לא אומר שום דבר עלייך או על היותך בריאה או חולה או כל הגדרה אחרת שתבחרי .. אני לא אחת שמחלקת תוויות כל כך מהר.. אם את רק רוצה לדבר תרגישי חופשי ואל תחשבי שאם אין לך הפרעת אכילה לא איכפת לי ממך או שאין לך מקום כי גם אני נטתי לחשוב כך שאם אין לי הפרעות אכילה אני לא שווה.. ככה הרגשתי.. מבחינתי אם אין לך הפרעת אכילה את ניצחת ואני רוצה שתראי את הניצחון הזה ותספרי עליו וגם אם סתם חרא לך או סתם רגיל...יש לך פה מקום.. אל תחפשי הגדרות.. ואל תחפשי סיבה לדבר.. לפעמים צריך את זה .. אני מחזקת אותך ואוהבת אותך כפי שאת הרבה הצלחה בהמשך ואני ישמח אם תכתבי מתי שתרגישי חוץ מזה אני הולכת לקבוצה עם הרב שמאוד עוזר לי .. סיפרתי גם לליאור אם את רוצה לבוא זה בלי כסף .. ממש סמלי וזה ממש מחזק .. הרב הזה לגמרי גאון איך שאת מרגישה אם כן תודיעי לי.. זה יכול להיות בינתיים תחליף לעזרה המון אהבה יום נפלא :-)