בנות מתוקות .. אני יוצאת להפסקה קצרה..

עד מחר או מחרתיים.. היה לי חלום גורלי שאמרתי לעצמי אחרי שאני יכתוב לכן אני ישב לכתוב אותו.. התקשרתי לפסיכולוג שלי והוא אמר לי אחרי שסיפרתי לו אותו שחייבים לרשום את זה כי הוא משמעותי.. ואני כבר ידבר איתו על זה השבוע.. אני כבר בקוצר רוח.. עוד לא היה לי חלום כזה בחיים שלי אז זה יקח לי זמן.. אז אני מתנצלת.. בינתיים שיהיה לכן ערב קסום.. אני ישתדל להיות פה מחר.. אוהבת המון רוב ברכה חיזוקים וחיבוקים הילה

אני ימשח לכל תגובה ... חלום "המחלה חוזרת" אני מרגישה את המחלה חוזרת לחיי בהפתעה .. מדלפקת על דלתי .. אני נאחזת בהלה .. אני רצה למוקד החירום .. אולי של תל השומר.. אני לא באמת יודעת .. לא באמת מזהה ספק בית חולים .. ספק בית..אני לא מכירה את המקום אני מגיעה למחלקה של הפרעות אכילה.. אני יודעת שזאת מחלקה לטיפול בהפרעות אכילה .. זה היה לי ברור אני מלאת חרדה .. אני בכלל לא רזה .. אבל אני אומרת שיש לי בעיה לאישה שקיבלה אותי מה אני עושה כאן.. אני שואלת את עצמי בליבי .. אני מרגישה שמשהו לא בסדר אבל אני יודעת שאני בסכנה זאת שקיבלה אותי .. היא הייתה ממש נחמדה .. היא אמרה לי .. אנחנו מקבלים אותך לטיפול.. לא מפורשות אך בכל ההתנהלות שלה היא אמרה את הכל.. הייתי פתאום חלק מהמחלקה .. לא ראיתי עוד חולות .. אבל ראיתי הרבה אנשי מקצוע.. חיפשתי את יהודית האחות מאיכילוב שהכרתי כשהתקבלתי לקבוצת התמיכה של אידית נבו .. היא הייתה שם .. האישה הזאת כחלק מהטיפול היא נתנה לי פרוסת לחם אחת מרוחה בטחינה וכוס שוקו.. אני אכלתי ושתיתי .. בלי בעיה רק לא הבנתי למה פרוסת לחם אחת ולמה שוקו אני נעלתי את הדלת .. של החדר שקיבלתי להיות בו.. ואני לא הבנתי איך יש מנעול.. הרגשתי בתוכי במעין תהייה ...מה יקרה אם יתפסו אותי מקיאה .. חשבתי לעצמי .. אני יכולה להקיא כי יש מנעול... וזה הרגיש לי מוזר אמרתי לה אח"כ שאני לוקחת כדורים והיא חייכה .. אמרתי לה שיש לי כדור וחצי לקחת כדורים לבנים לקחתי את הכדורים ולא הבנתי למה אין פיקוח.. אף אחד לא נתן לי אותם ... הייתי אמורה לקחת כדורים מהבית ולחזור לבית החולים .. כי הם לא היו אצלי היה עיכוב כי אמא שלי לקחה אותי אבל אח"כ ירד גשם אז היא חנתה במקום רחוק.. והיא אמרה לי תבקשי מאבא שיסיע אותך בגלל המרחק שנוצר וזה ייקח הרבה זמן אז כדי לחסוך זמן היא אמרה ל ללכת לאבא כי הוא נמצא בבית איפה שאני גרה היום זה היה לי מוזר .. הכניסה הייתה שונה .. ואני מצלצלת אני מחכה שהוא ירד ואף אחד לא יורד.. אני רואה את המרצדס שלו .. אני אמורה להגיע לבית חולים בשעה מסוימת אני מתחילה להילחץ .. אמא אמרה לי לפני כן איפה יש אוטובוס לבית החולים קו מספר שלושים .. לפני שהגענו לאזור של הבית ראיתי כלב גדול חום עם כתמים שחורים שכביכול היה שלנו כלב בוקסר גדול רץ בהתלהבות ואז באותה הזדמנות היא הראתה לי את התחנה .. הכלב הלך איתה והרגשתי עצוב אני חושבת אני לא הבנתי למה עופר הכלבה הקטנה שלי לא רצה אלי .. אני כל הזמן מחפשת את הטלפון של רוני הפסיכולוג שלי .. אני לא מצליחה לזכור אותו ואני חייבת להתקשר אליו... כל הזמן עלה לי המספר של חלי אבל המספר של רוני אבד לי ואז אמרתי לעצמי אבל הוא לא יידע .. הוא לא יוכל לבוא לבקר אותי כמו אז.. .. אמרתי לעצמי רוני חייב לדעת .. הוא חייב לדעת.. איך הוא ידע שאני לא בסדר ואני ממשיכה לדאוג ואני רואה את המספרים במכשיר הטלפון שלי ואני לא מצליחה לסיים להקיש את המספר.. כל המספרים מתבלבלים הרגשתי אבודה ..עזבתי את הטלפון ואמרתי לעצמי ... "רוני חייב לדעת .. חייב לדעת"... נסעתי לבית החולים.. והגעתי לשם מותשת .. בית החולים היה נראה לי לרגע כמו המרפסות שהיו בויצו צרפת הבית ספר שלמדתי בו כל התיכון.. הייתה לי תחושת געגועים חזקה .. אני לא זוכרת שהיה לחץ סביב ההגעה שלי .. או ששאלו אותי משהו .. אבל היה ברור שאני נשארת כאן לעוד הרבה זמן .. דיברתי עם רוזנה.. הלכתי אליה כדי להודיע לה .. שאני לא יכולה להמשיך לעבוד ואמרתי לה שאני צריכה להתאשפז.. ואז היא שאלה אותי: "עוד פעם?".. אמרתי לה שכן .. כי המחלה חזרה והיא הייתה בשוק היא אמרה לי: "מה זאת אומרת המחלה חזרה ???".. ואמרתי לה שכן אין מה לעשות אני בבית חולים .. ואז היא אמרה לי: " טוב יש לנו בעיה .. אני יביא לך את העבודה לבית החולים וזה יסתדר".. אני ישנתי בבית החולים ... זה היה חדר מפואר עם מיטה מפוארת יחסית .. החדר היה מואר.. הקירות היו לבנים ... ישנתי .. באיזשהו שלב הייתי ערה אבל לא יכולתי לקום ולא משיתוק ... משהו רע היה בתוכי ולא נתן לי לקום .. זה השתלט עלי ונבהלתי קמתי בבהלה אחרי שהצלחתי להשתחרר. ירדתי למטה למחלקה וראיתי את חלי היא כאילו הייתה חלק מהצוות ואחרי שסיפרתי לה מה קרה היא שאלה אותי אם יש עיטורים מזהב על המיטה ואמרתי לה שכן .. ואז היא אמרה לי את חייבת לכסות את האזורים האלה עם בד אדום.. היא אמרה שיש שם רוח של מישהו ערבי שמאוד כועס ולא מרפה.. והעיטורים מזהב קוראים לו מהמימד האחר... אני רצתי לחדר וכיסיתי את הזהב בדיוק כמו שהיא אמרה לי .. הורדתי סמלים על המקום הזה .. סמלים של רייקי כמו שבדרך כלל אני עושה כדי ליצור הגנות אבל עדיין חששתי שהיא שם .. שהיא תשתלט עליי.. ואז ראיתי שהתחושה השתנתה אבל עדיין לא הייתי רגועה.. פחדתי לישון כי פחדתי שהיא תשתלט עלי שוב אפילו שעשיתי מה שחלי אמרה לי.. הרוח שיתקה אותי מפחדים נשכבתי בכל זאת ובהיתי בתקרה ואני לא יכולתי לקום מרוב פחד ... הייתי מאוד עצובה ומבוהלת .. אפילו שידעתי שעכשיו היא רק עורבת לי .. היא לא באמת שם... ... מה אני יגיד לכם ... סיוט!!!!!!!!