עבר כבר שבוע.

שבוע שלם! רצוף!! שאני הלכתי לפי התפריט שלי לא הקאתי.. לא בלסתי.. ואכלתי! ממש לאכול! במאז שההפרעה הזו התחילה בחיים לא היה לי שבוע כזה בריא.. ואולי גם מעולם לא היה זה לא היה קשה להפתעתי.. כמעט שלא -חוץ מפחד שאני עולה במשקל כשזה לא אמור לקרות.. אבל זה הסתדר. זו שלווה תמידית - לדעת שאתה עושה את הדבר הנכון.. אני לא חשבתי על כמה שהמחלה הזו גרמה לי לפחד מאנשים מגילוי.. הרחיקה אותי והשאירה אותי לבד כדי שאף אחד לא יראה.. שאף אחד לא ידע..את לא יכולה להשלב בסביבה שלך כשאת עושה דבר כל כך לא מקובל מבחינה חברתית. הנטייה האוטומטית שהתפתחה אצלי לפחד כל הזמן פתאום מתחילה להירגע.. למשל.. אחותי קנתה לי איזה דגנים ובאה לספר לי בהתלהבות ואז הרגשתי צביטה כזו כי בד"כ לא הייתי אוכלת את זה בזמן שאני שולטת בעצמי ואמרתי שיט עכשיו אני אאכזב אותה (ותמיד שנאתי! לעשות את זה .. לבאס אנשים בקטע של לא לקחת מה שמציעיםלי כאילו זה היה גורם לי להרגיש רע) ואז נזכרתי שאני יכולה לאכול את זה.. שאני לא צריכה לבאס אותה.. זה רק דגנים זה בסדר וזה מתקבל ע"פ הקטגורויות שלי. ואתמול למשל אחותי באה מחו"ל ואחי הגדול הביא אותה.. ופתאום היא נכנסה לי לחדר ואני הייתי לבושה בדרךלהופעה של בן דוד שלי אז היא עושה ישר כזה "שחיפה איזה שחיפה יו מה זה "(הייתי עם מכנס גינס שחור ממש מרזה) ואני כזה בראש "שיט סתמי סתמי עכשיו גם הוא יתחיל (אחי)" ואז הוא כזה במבט מודאג "כן באמת שחיפה ומנדנד בראש" ואני שוב קפאתי מפחד "מה יהיה עכשיו הם ידברו על זה ? הם ימשיכו? וההורים שלי במטבח ומה זה לא בא לי שהם יצטרפו לחגיגה" והיא מחבקת אותי ואני כזה "רק שלא תדבר על האוכל רק שלא תדבר על המחלה" .. האחות הזו - גרתי אצלה בחו"ל והיא ממש ניסתה להכריח אותי ללכת לטיפול שם.. וכמעט שהלכתי לא היתה לי ברירה הייתי תלויה בה.. וגרתי אצלה- אבל בסוף הצלחתי לעבור לדירה אחרת וברחתי לה.. אז בגלל זה עוד יותר פחדתי ובכלל היא מאוד מפחידה תמיד היינו קוראים לה מכשפה כי היא מגלה הכל הכל!!! היא תפסה אותי בפעם הראשונה שהקאתי בבית למשל שעוד הייתי כיתה וזו סתם היתה התנסות לא הייתי בולמית בכלל ומה שאני רוצה להגיד בכל זה.. אני כרגיל נסחפת לכל מיני הסתעפויות בעלילה שאחרי שפחדתי ככה פתאום אמרתי לעצמי "רגע.. ממה את מפחדת? את לא עושה משהו לא בסדר! לפחות נכון לעכשיו.. את לא צריכה לפחד שעכשיו היא תשגיח עלייך ותגלה שאת - לא אוכלת\בולסת\מקיאה.. כי את כבר לא עושה את הדברים האלה שבוע וסביר להניח שגם לא בימים שהיא תהיה פה (יומיים) אז שתסתכל! שתיפתח עיניים!! שתעקוב! היא לא יכולה לגלות דבר מדאיג כי אין כזה!!! .. כולה יומיים אני רק צריכה להמשיך כמו שהייתי השבוע ואני מכוסה! וזה כל כך רגיע ושימח אותי וזה פשוט כיף שאתה לא צריך לפחד זה ביטחון עצום וזה נותן לך לחייך בחזרה לבנאדם ולהיות רגוע ונינוח ולא להוריד תראש ולנסות להימלט. לפורום הזה היתה השפעה מכרעת על השינוי שעברתי.. תמיד חשבתי שהפורומים האלה זה לתמיכה ולפריקה ואפילו לשיחות כייפיות עם אנשים שמבינים אותך ושיודעים עלייך הכל, אבל עכשיו אני שמה לב כמה זה עוזר.. כשאתה באמת רוצה לעשות שינוי זה עוזר כי אתה מרגיש שאתה לא לבד ושאם תיסוג אתה לא תהיה היחיד שירגיש את זה וידע וירגיש את הפיספוס. פעם החלטתי שאני לא אקיא למשל.. לא היה אכפת לי מה אני אוכל או מה אני לא אוכל העיקר לא להקיא.. והפסקתי ל3 חודשים ושבוע.. הייתי בפורום וכל הזמן חיכיתי שיעבור עוד זמן כדי לכתוב ש"היי עוד שבוע עוד חודש.." ואם הייתי חושבת כן לעשות את זה הייתי מדמיינת איך אני אכתוב את זה וארגיש רע ואחרים ירגישו רע בשבילי וזה החריד אותי הרגשתי שיש מאחורי גב ושלא רק לי אכפת אם אני פוגעת בעצמי.. ואז נדפק לי המחשב ולא היה לי אינטרנט ואחרי כמה ימים נשברתי והקאתי בפעם הראשונה אחרי 3 חודשים ושבוע רצופים ואחרי שזה קרה פתאום הבנתי וידעתי בוודאות שאם היה לי את הפורום והייתי ממשיכה לדבר עם אנשים ולא נשארת לבד זה לא היה קורה וגם עכשיו כל השבוע הזה זה עזר לי כי עוד מישהו ידע על הרצון שלי .. הרבה יותר קל לך לעשות את הדבר הנכון כשזה ידוע גם לאחרים.. כשרק אתה יודע ורק אתה נמצא אתה מסיר מעצמך הרבה אחריות ואתה מתנהג פחות באיפוק מאשר שאתה עם עוד אנשים.. וכאן זה המקום להגיד לאורלי תודה - אם את רואה את זה כי אני לא תכננתי לכתוב פה בכלל אני רק נכנסת פעם באיזה חודשיים כי אני יודעת שדניאלה מחפשת אותי אחת לכמה זמן חח (כפרעלייך)ואז אחרי השיחה שלי איתך נשארתי כדי לנסות באמת לשמוע לעצתך אולי את צודקת ואמרתי לעצמי -אם אני כל כך אכפת לי שיענו לכולן אז אולי אני יכולה גם לקדם את זה בעצמי.. סתם להראות יחס לאנשים לפחות עד שאת תוכלי להראות ובסופו של דבר נשארתי כדי לעזור לאחרים ועזרתי יותר מכל לעצמי.. וזה לא היה קורה אם לא היית מציעה לי לכתוב.. אז תודה!! ודינדין- נשמה שלי שאני כל כך מעריכה אותך וכל כך שמחה שאת פה.. את כל כך משמעותית בכל המפך בחשיבה שלי. אין לי איך להסביר לך מספיק ואין ליאיך להודות לך מספיק זה ברור אני מקווה שה' יעשה את זה במקומי כי אני לא אוכל.. לא דרך מחשב לפחות את פשוט אמרת דברים שהם היו חדשניים מבחינתי ,שאני שקראתי וחקרתי כל כך הרבה אנשים באינטרנט ובפורומים ובכלל זה חקירה בלתי פוסקת שלי עצמי- מעולם לא חשבתי ולא התייחסתי אליהם, כל הגישה שלי לגבי ההפרעה בתוך החיים שלי , והגישה שלי לשאר מה שקרה וקורה.. פתאום הכל יסתדר התמונה התבהרה והפתרון היה מונח לי ממש מול העיינים.. ובכלל גם גרמת לי לדבר ולחשוב על דברים שבחיים לא דיברתי ולא היה לי כח להיכנס אליהם ולא ראיתי טעם.. רק בנגישות שלך.. בתחושה הטובה והרגועה והנוחה שנתת לי .. זה היה ריפוי בדיבור בשבילי כל השיחות האלה וגם אם לא יקרה עוד כלום מעכשיו נתת לי כלים ונקודות ראיה נוספות ואחרות שפתחו לי תעיינים ויעזורו לי תמיד בעז"ה. תודה על הכל דינדין את עזרת לי כל כך אני אוהבת אותך ומעריכה אותך ואני מקווה שיהיו שם בשבילך תמיד כמו שאתת בשביל אחרים.

מולאן מתוקה קראתי את זה שאת מודה לי שאמרתי לך לכתוב ולנסות לעזור לאחרים ואני שמחה שקיבלת את עצתי ואני קוראת את הדברים המדהימים שאת כותבת ממקום עז של כאב עצום- ואני קוראת את הסיפור שלך וכאמא ליבי נקרע על מה שעובר עליך ילדה מדהימה שכמותך. אני מבינה שהחיים לא פשוטים עבורך אך אם את תלכי לטיפול וכמו שדינדין הציעה גם ותנסי לשנות מחשבה וגישה תראי מיד איך כולם ישנו גישה אליך. לגבי ההורים יכול להיות שהמצב הם נהיו גם אפטים למה שקורה סביבם- וייתכן שגם הם יסכימו לקבל טיפול. כי טיפול בהפרעת אכילה הוא לא רק לילד החולה אלא כל המשפחה מסביב צריכה לבוא ולשמוע איך לנסות לשנות דברים כדי שלכולם יהיה טוב בסופו של דבר. את ילדה מדהימה מולאני- תהיי את חכמה ותתעלי עליהם ןתנסי להראות להם שאפשר גם אחרת ושיבינו שאת לא צריכה לרצות אותם כל הזמן וגם את תביני את זה שאת צריכה לרצות רק את עצמך בלבד ולא את אף אחד אחר וכן הם יבינו שאת לא משרתת שלהם שצריכה לנקות אחריהם את הבלאגן שהם עושים. אולי באמת רעיון טוב שתנסי להתרחק מהם ולעבור לדירה משלך אם את יכולה להרשות לעצמך זאת זה יעשה טוב לכולם ובטח ובטח לך.

הממ.. אני שמחה שקראת אני לא רואה את עצמי מדברת איתם , זה אולי יהיה הדבר הנכון אבל זה ממש רחוק ממני כרגע , ואין לי יותר מה להוסיף - אני מנסה למצוא לזה צידוק ולמרות שאין אני עדיין לא מוכנה לערב אף אחד מהגורמים שהזכרת.. כולל טיפול לגבי לעבור דירה יש לי אפשרות אבל אני כרגע בודקת את היתרונות והחסרונות של מצב כזה, כי כבר גרתי לבד ומשום מה הרגשתי מאוד בודדה ורחוקה מכולם ויש לי בעיה להתחבר לאנשים אחרים מאלה שהתרגלתי אליהם. אני לא יודעת מה בי מתעכב לעשות את הצעד הזה כשברור שהמצב כאן מקשה עליי והיתרון רחוק מלהצדיק את הקושי אבל אני מאמינה שאני אתעלה על השיתוק חהעיקוב בעשיית הדבר הנכון בשבילי כולל ההתעצלות לעשות את הצעד הכל כך מתבקש הזה. אבל אני אעשה את זה אם לא תהיה לי ברירה, בסופו של דבר יש גבול גם למזוכיזם שלי חח תודה על הדברים אורלי, את צודקת אבל יש דברים שאני עדיין אטומה לגביהם. שבוע טוב שיהיה

שתהיי בריאה איזה הודעות ארוכות, קחחחחחחחחחחחחחחחחח. אין לי ככ זמן לכתוב בפורום, אבל אני אכתוב לך במייל מחר. תהיי חזקה. אוהבת.

חופרת לפנים.. קחי דוגמא קצת.. בקושי שומעים ממך מחכה למייל