היי יקרות ויקרים שלי...מקווה שאתם שורדים/ות
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
האמת המון זמן לא כתבתי מפאת העיסוק החדש - הרי נולד לי בייבי בוי מקסים תודה לאל..חשבתי שזה לא יקרה כבר אחרי מה שעברתי..ואני מאמינה שכל אחת ואחת ואחד יכולים...הייתי בבור תחתיות והיום אני פורחת בלי עין הרע.. אני שומעת ומזהה ברחוב את הבנות וכואב לי מאוד כל כתבה כזו גורמת לי לבכות איך נשים בפרט סובלות אוכלות את עצמן עד למוות..במקום להנות מהאוכל ומהחיים וממה שיש לחיים להציע ויש המון..מקווה לשמוע מכן רק טוב..שמחה שהפורום פעיל זה מאוד חשוב ..נשיקות לכולכן/ם דידנין
דינדין יקרה שמעתי שעשית פה עבודת קודש בעבר יחד עם חברתך הילה כשניהלתם את הפורום יחד. מזל טוב אני כל כך שמחה בשבילך שיצאת מהבלאגן של הפרעות אכילה ועל הדברים הטובים והיפים שקורים לך היום כמו הילד שנולד. יש דברים נפלאים בחיים שניתן להנות מהם את כל כך צודקת בעניין ואני מקווה שבעזרת השם עוד בנות יצאו מהמחלה הנוראית הזו ויתחילו לחיות במלוא מובן המילה כי במחלה הזו לא חיים בכלל. אז שוב מזל טוב ותהני מהבייבי.
זו עבודה לא קלה כי זו עבודה חשיבתית ועבודה של המוח לשנות דפוסי התנהגות שהכו להיות חלק מאיתנו ..ולכן העבודה כאן כפולה ומכופלת אך..אפשרית ועוד איך היציאה לקרב הישרדות למען החיים שווה אך כל זה רק אם רוצים באמת..כשהייתי ראיתי ת העיניים של הילדות הקטנות שלי דומעות כשצעקתי שיעזבו אותי והסתגרתי בשירותים לעשות את "עבודת הקודש"...כמה סבל ואמא לא הייתה להם..רציתי לנצח בשבילם ובשבילי להנות מהחיים איתם..עבור מי לסבול? למען הסביבה שבכל מקרה יגידו כי זה טבע העולם..למדתי להתגבר ולא כל הערה לעשות "פיל" לחזור לאדם שבי ולאהוב את עצמי גם אם המגרעות וגם אם יש דברים לא מושלמים ...מאחלת לכולם כאן להגיע לנקודה האמיתית בפנים וכמה שהיא כואבת לנצח בגדול ולחיות פשוט כייף ענק לחיות!! תודה אורלי ובהצלחה
יש לך אבל עוד ילדים מלפני לא? את יכולה לחזור מדי פעם לכתוב את ממש חסרה פה לא יודעת אם את זוכרת אותי אבל אני ממש ממש אהבתי אותך וחבל שעזבת שתהיי בריאה תמיד.. אה ולאיזה כתבה התכוונת?
זוכת גם זוכרת תמיד שאני רואה "מולאן" אני נזכרת בסרט הילדים עם האישה היפה הזאת מולאן.. בכל מקרה כן הייתי חולה לפניהם..היתה לי תקופה טובה כשחזרתי בזמנו בתשובה שמילאה לי את החייים והייתי נשואה..ביום שהתגרשתי ולאחרי התקופה שבה עזבתי את הדת היה לי קשה "לא בדת?) אלא החיים עצמם הקושי להיות אם חד הורית להרגיש שהכל על הכתפיים שלך ואין מושיע(ויש כי הוא תמיד איתנו השם הגדול) ופשוט בחרתי לחזור למקום הנורא הזה התחלתי מפעם פעמיים וזה לא הפסיק עד שלא הלכתי לעבודה..ימים שלמים של חולי וייסורים..לא משהו שאפשר לחיות איתו רק מוות בטוח..ואז היו לי את הבנות בנות ארבע ושנתיים וחצי קולטת? ואמא כמוני שלא רוצהלהיות ולהתמודד..אבל ברוך השם זכיתי במלאכים אנשים טובים באמצע הדרך שעזרו לי כי ביקשתי עזרה אפילו באופן כלכלי זכיתי שיעזרו לי דלתות נפתחות כאילו מלאכים שלחו לי ועל כך אודה יום יום.. מולאן אני כאן עוכבת ביום יום ואכתוב לך..בכל מקרה יקירתי אם תרצי עזרה אפילו אישית אני מוכנה להיפגש בדיסקרטיות בלי שאף אחד יידע או שתרצי לשוחח בטלפון אשמח לייעץ ולעזור רק כשתהיי מוכנה..נשמה יקרה דינדין
