בן עם בעיה אנורקסיה

תודה על תשובתך המהירה. ברצוני לציין שבני הגיע לטפול באסף הרופא לאשפוז יום וכבר ביום הראשון סרב לקבל טיפול. היינו מוזמנים לשניידר וגם לשם הוא סירב לקבל טיפול. לא מוכן לשמוע על שום טיפול ושום הסבר גם בצורה הכי מבינה שאפשר לא הייתי רוצה לאשפזו בכפיה. אני מבקשת עזרה בנושא בתודה.

בוקר טוב ליאורה, ראשית, ראי גם את תשובתה של אורלי בהמשך לתשובתי מאתמול. בנך מודע לקיום הבעיה? הוא מבין את ההשלכות? ניסית לנהל איתו שיחה פתוחה בנושא? מה לגבי טיפול שאינו כולל אשפוז - האם גם לכך הוא מתנגד? (לעיתים טיפול פסיכולוגי יכול לגרום לו לראות את הדברים בצורה אחרת ולשכנע אותו להתאשפז במית הצורך) הבנתי שהוא ירד בכ-20 ק"ג תוך פרק זמן שנחשב למאוד קצר. האם הוא בתת משקל קיצוני? האם קיימת מגבלה פיזית לאכול? אולי שווה לשוחח עימו ולבדוק מה הוא כן מוכן לעשות ומה לא ולהסביר לו שיש לו הזדמנות לטפל בעצמו ללא אשפוז כפוי. מה אומרים בבית הספר? הוא אמור להתגייס? מודע לנזקים הפיזיים והנפשיים? מודע להשלכות על העתיד? תנסי לא להיכנס איתו למריבות, לא להרחיק אותו, לדבר איתו מהמקום האמפתי, האכפתי והדואג. שירגיש שאת איתו ולא נגדו אך עם זאת, תהי אסרטיבית עימו והשתדלי להציב גבולות ברורים. עד כמה את איתו במהלך היום ויכולה להשגיח שהוא אוכל? אני רוצה להדגיש נקודה שאורלי ציינה בדבריה - אחרי שהוא יגיע לגיל 18 זה יהיה כמעט ובלתי אפשרי לאלץ אותו להתאשפז. מצד שני כפי ששתינו ציינו, אשפוז כפוי הוא מאוד בעייתי. ללא נכונות מצד לשתף פעולה מצד החולה קשה להתקדם. מכאן נבעו כל השאלות שלי לגבי רמת המודעות שלו למצב ולהשלכותיו. תנסי לברר אותו ממה הוא פוחד, מה גורם לו להסתייג מטיפול. אולי תצליחו להתגבר יחס על הקשיים האלה באמצעות טיפול שיתאים לו ולחששות שלו. אני מתארת לעצמי שקיים בין היתר חשש לעלות במשקל... תנסי להסביר לו שקיימות מגוון מסגרות טיפול, לא רק כאלה שכוללות בתוכן אשפוז ותראי עד כמה הוא יהיה מוכן לשתף פעולה עם טיפול מהסוג הזה. חלק ממקומות הטיפול אינם נמצאים בתוך בתי חולים, אם זה מה שגורם לו להסתייג מכך. הבסיס הוא להבין מה גורם לו להירתע מטיפול - אחרי שתביני זאת ניתן יהיה לטפל נקודתית באותה בעיה ולמצוא משהו שיתאים לו ולחששותיו (שהם אגב מאוד טבעיים. לא פשוט ללכת לטיפול). ויקי