נכשלתי.
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
זה מה שאני פשוטו כמשמעו. נכשלתי עד עכשיו בכול מה שניסיתי לעשות טוב. נכשלתי לעזור לעצמי. נכשלתי לספק אחרים. נכשלתי בכל מה שהגעתי עד היום. אני מרגישה כ"כ אפסית שאפילו אין לי את המילים לתאר כמה, החוסר שקט הזה, החוסר שליטה לקום ולדעת שעכשיו אני צריכה לאכול, אני כ"כ מקווה שאני יצא מזה ביום בהיר אחד. ואולי בשביל השבריר תקווה הזו שווה להמשיך להלחם
מאיה יקרה, החיים מציבים לנו שלל אתגרים ואם כל פעם נתייאש ונרים ידיים המצב לא יהיה טוב. את יודעת מה אומרים על כישלון? שצריך לנסות ולנסות עד שמצליחים. זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות תזכרי שיש דברים שלוקחים זמן והשינוי לוקח זמן אבל אל תתיאשי וקחי את עצמך בידיים ותמשיכי להלחם. אל תוותרי
אין לי מושג מה גורם לי להרגיש ככה אבל הדעיכה הזו שעוברת עלי היא פשוט בילתי ניתנת להסברה. כ"כ מייחלת לטוב הזה, כבר הרבה זמן שאני חלשה, עייפה, חסרת יכולת וכוח להתמודד עם הקשיים האלו בכול הקשור לאוכל. אני תיכף הולכת לפיסכית שלי ואני בטוחה שאני הולכת לבכות לה כ"כ הרבה, שם זה היכולת שלי לפרוק ולהתפרק. רק שם אני מרשה לעצמי להביע תרגשות שלי ואני כמובן יספר לה הכול ויגיד מה אני מרגישה ושנכשלתי במשימה שהיא הציבה לי ושאני כ"כ נופלת ונחלשת לאחרונה, דברים שפעם היו לי כ,כ פשוטים לביצוע פתאום ניראים כ"כ קשים ומאיימים. כל האופטימיות שהייתה טמונה בי פתאום נעלמה לה - כאילו שבלעה אותה האדמה שזה באמת מדהים. ואני כן יודעת שהמחלה לוקחת לי (ובכלל לנו) הרבה כוחות נפשיים והרבה בריאות וכוח להילחם אבל מה עושים שאין אפילו טיפה של כוח להרים את עצמך מהתהום הזו? מה עושים שרוצים להיו תאופטימיים ולצבור כוחות ופשוט לא מצליחים להיאחז אפילו בטיפה של טוב? טוב אני יזוז לי לפיסכית שלי מקווה שיהיה בסדר ונמצא כבר טיפה של סדר בין כל הבלאגן הזה. ושוב תודה על התגובות.
מאיה יקרה אסור לך להרים כל כך מהר ידיים אני הסברתי לך שהדרך החוצה ארוכה ומלאה בנפילות וצריך לדעת ליפול ולקום ולא להתייאש מה הכל בחיים שלנו וורוד? יש הרבה נפילות בחיים ולומדים לקחת הכל בפרופורציה וליפול ולקום. אל תתייאשי תני לזה צ'אנס ותראי שיהיה לאט לאט טוב זה שווה את זה.
