ופתאום...
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
ופתאום שכלום לא מסתדר - אני מבינה כמה אפסית אני. ופתאום אני מבינה שכל מה שאני חייה בשבילו סובב סביב האוכל והמשקל. ופתאום - אני מתחילה להבין שאף מקום לא ירצה לקחת אחריות על חולה שכמוני שלא מסוגלת להחזיק צלחת אוכל ולאכול כמו בן אדם נורמלי ובלי ייסורי מצפון. ופתאום אני מבינה שהאשפוז קרוב מתמיד. ופתאום - איבדתי את כל הכוחות שצברתי בזמן האחרון...
מאיה'לה יקרה... מותר לך לאבד כוחות ולתת לעצמך הפסקה...זה לא אומר שהכל אבוד..את צריכה ליפול בשביל לאגור כוחות מחודשים...תפרגני לעצמך אבל בו זמנית תזכרי שאת תצטרכי להכריח את עצמך לאחר פרק זמן לחזור למוטב...כמובן שזה בשבילך ומתי שתרגישי שאת מוכנה... אני חושבת שדיברנו בעבר..אם את זוכרת והייתי שמחה לעזור לך אם רק תרצי כמובן..כאחת שמבינה... המון אהבה...שבאמת באה מהלב... אושר....
מאיה מתוקה אנחנו פה נעזור לך ונחזק אותך. בשום פנים ואופן לא ניתן לך לאבד תקווה, אין מצב. את חייבת להבין שלכל אחד יש עליות וירידות ואל תתני לזה לייאש אותך ככה. את לא אפסית את מקסימה ואת שווה המון ואת תראי שאם משהו לא יסתדר אז משהו אחר יסתדר ויהיה טוב בסוף. אל תרימי ידיים אל תתני לייאוש להשתלט עליך.אפילו אלו באשפוז הצוות במחלקות לא תמיד באמת מבין ויודע להתמודד עם המחלה. כמה שהם מבינים יש לי תחושה לפעמים שהם לא מבינים כלום שהעליה במשקל זה רק פסיק קטן הם חייבים לתת דגש ומקום לנפש.
