מבקשת עצה

שלום אורלי, אני פונה אליך בתקוה שתוכלי ליעץ לי. חברה טובה שלי חלתה בדבר הנורא הזה אנורקסיה נרבוזה.כרגע היא בטיפול מקצועי ובתהליך החלמה,אך עדיין לא יצאה מזה.אני כ"כ אוהבת אותה וקשה לי לדעת שהיא סובלת.גם מפחיד אותי שיש לזה השפעה על הנפש. אני יודעת שהחשוב ביותר זה לעודד.אך עדין אני שואלת כיצד בדיוק להגיב ועד כמה לדבר איתה על הנושא,כי הכי אני רוצה לעשות לה טוב. ושאלה נוספת:כאשר מחלימים,יש סכון שהמחלה תישנה? ואם חלילה כן,מהן דרכי הטיפול להמנעות המחלה? מצפה בבקשה לתשובה ועצה...

שרית יקרה, ראשית, עושה רושם שאת חברה אמיתית, דואגת ואכפתית. כל הכבוד על כך. חברתך מתמודדת כרגע עם משהו שאינו פשוט והיא זקוקה להמון תמיכה ואהבה. עד כמה לדבר איתה על הנושא? תנסי לדבר איתה על מה עובר עליה אך בשום אופן לא על דברים שקשורים לאוכל, לגוף ולמשקל. סביר להניח שכחלק מהטיפול היא תעלה במשקל. רצוי להימנע מלהגיד דברים נוסח "איזה יופי שעלית" "שמנת" "מתאים לך" "את נראית הרבה יותר טוב". בהתחלה מאוד קשה להתמודד עם אמירות כאלה. תנסי לגרום לה על הדברים הטובים שהחיים יכולים להציע, לבלות איתה ולא להשאיר יותר מידי מקום למחשבות שקשורות לנושא. באשר לסיכויים להישנות המחלה - אכן יש סיכויים כאלה ולצערי לא ניתן להתעלם מהם. אני באופן אישי שייכת לסטטיסטיקה הזו. בגלל זה חשוב שהיא תישאר במעקבים גם אחרי שתגיע למשקל הרצוי ושלא תעזוב עד שהמטפלים ימליצו על כך. מחזיקה אצבעות.

שרית מתוקה שלי אני כל כך גאה בך באכפתיות שלך. אין הרבה כמוך בדרך כלל אנשים מעדיפים לעצום עיניים ולהמשיך הלאה בשיגרה ובחיים שלהם כי למה להם לדחוף את האף לעניין לא שלהם. אבל זאת גישה מוטעית ולכן כל הכבוד לך. את מקסימה. אנורקסיה זו מחלה לא פשוטה שכמה שיותר נמצאים בפנים יותר מכורים לה. האוכל זה לא האישו העיקרי פה אלא הנפש. מי שמחפש את עצמו ולא נמצא במקום טוב עם עצמו ולא אוהב את עצמו ואת מה שהוא רואה נופל לאנורקסיה והיציאה משם היא לא לבד אלא עם עזרה מקצועית. אפשר לצאת משם בתנאי שרוצים וזה לא פשוט אך זה אפשרי. הבת שלי יצאה משם והיא 4 שנים אחרי. בנוגע לשאלתך אם אפשר שוב לחזור לשם. תמיד יהיו מעידות קטנות ונפילות אך כמו שנופליםקמים וכשיש כלים נכונים ואתה נמצא במקום הנכון אתה יודע גם לקום מהנפילות ולא להגרר שוב לתוך אותה תהום חזרה.