אז והיום...

היום אני עצובה... החיים שלי מסתדרים לאט לאט נכנסים למסלול שאני אוהבת וטוב לי בו יש לי חבר אחרי שנים בלי אני מצטיינת בלימודים ומתחילה עבודה חדשה...ברור שיש פחדים יש רגעים קשים אבל אני לומדת כל יום להתמודד איתם ...אחרת ... שינוי מטורף בשמונה חושדים בניתי לי חיים ...רחוק מהבית ... והיום אני כאן אצל אמא ואבא ואוכלת ...פותחת את העיינים למציאות הזו כאן ורצה למטבח לאכול...הרגל של שנים 13 שנים אוכלת מקיאה... אבל היום לפחות אני יכולה לתת שם לרגשות שלי אני עצובה אני מפוחדת.. אני כותבת את הפחדים שלי...אומנם בבטן מלאה ,אומנם עוד רגע אני אהיה במטבח או בשירותים אבל הייאוש לא תוקף אותי יש לי תקווה היום כי אני יודעת שמכאן,מהבית של אמא ואבא יש לי לאן לחזור ...יש לי את הבית שלי עכשיו החיים שלי זה במקום אחר . כאן אני רק אורחת ...אני מבקרת והולכת... תודה ...(-:

את מספרת שהחיים שלך מסתדרים ובאותה נשימה אומרת שאת עצובה. מה גורם לך להיות עצובה ומפוחדת? האם העצב גורם לך לאכול ולהקיא או שהפרעת האכילה גורמת לעצב? את אומנם מעין "אורחת" בבית של ההורים - אבל את עדיין הבת האהובה שלהם וזה תמיד ישאר הבית שלך.

מה גורם לי להיות עצובה ומפוחדת.... שאלה מעניינת... מה שבטוח זה שהפחד גורם לי לאכול העצב בא בעקבות האכילה...היא מאפשרת לי חיבור אל מקומות שבלי האוכל אני מפחדת לגעת בהם...הרגשות שלי... אני מפחדת להיפגע אני מגוננת על עצמי כל הזמן כדי לא להתמודד עם פגיעה... גם עכשיו בפוום אנונימי אני מתגוננת לא מרשה לעצמי לכתוב את כל מה שמיתרוצץ בפנים.. לא רוצה להיות כבדה מדי או דמטית מדי או ...לא יודעת מה... לא רוצה להבריח... אז חונקת את עצמי....

לילו יקרה, עצב ופחד הם לא מראים על אושר. את צריכה ללמוד להתמודד עם הפחדים ולהסתכל להם בעיניים. כשתדעי להתמודד איתם הכל יהיה ויראה אחרת. את תראי שהאושר באמת יגיע אושר אמיתי וללא עצב. נסי ללכת ולקבל עזרה וטיפול מקצועי כדי להתמודד עם הפחדים ולצאת משם באמת אחת ולתמיד