מולאן

הייתי חייבת לפתוח תיבה חדשה אחרת זה היה ממשיך ככה לנצח:) אני מתרחקת ממשלתיים כי הם לא נותנים טיפול מסור ואישי כמו שאני מחפשת. שוב כל אחת וטיפולה האינדיבידואלי- לא תדעי אם לא תנסי. אני ממליצה לך בחום לנסות. אני אמנם נתאכזבתי אבל האכזבה הגדולה היא מעצמי. אני לא התאמצתי מספיק כדי להירפא וכנראה לא הייתי מוכנה לזה. עכשיו אחרי 7 שנים של מחלה אני חייבת לטפל בעצמי אחרת אני יהפוך את מצבי לבלתי הפיך (וגם הספיק לי הטיפול שורש שנאלצתי לעבור בגלל נזק לשיניים) אני חושבת שמיציתי.. החיים בבולימיה הם פשוט נוראיים מגיע לי יותר מסבל והלקאה עצמית. מגיע לי טוב אם לא הכי טוב. ואני בטוחה שגם לך. הרבה בהצלחה מאמי.

הממ אני לא יודעת מה לעשות כל הזמן חשבתי שמטיפול ואי אני שונאת תמילה הזו היא מגושמת בכל מקרה חשבתי שמזה מבריאים בטוח ופאום אני מגלה שלא ובמבט לאחור אולי ידעתי על מקרים שלא אבל שכחתי מזה אז אחרי 10 שנים שלא הסכמתי בחיים אפילו שידעתי לפחות כביכול שאניט אבריא עכשיו שזה לא בטוח אני אלך אעעעעטאטטיח לעוא לאא ותגידי יש תרופות שעוזרות?

יש תרופות שאמורות לעזור.. זה תלוי בת כמה את וכמה קשה את בתוך המחלה.. שוב אני לקחתי כדורים 3 חודשים והם לא עזרו לי כי יחד עם כדורים צריך גם להפגש עם פסיכולוג או יועץ טיפולי שידריך אותך. אם תרצי אני אשמח לדבר איתך ולספר לך מה אני עברתי ואולי זה ידרבן אותך לעשות צעד. מה שכן אני יכולה לספר לך בקצרה שבמהלך פגישות בתל השומר שהייתי נוכחת בהן לפני שנתיים.. פגשתי נשים בנות 50 ויותר שסובלות מבולימיה ואנורקסיה למעלה מ20 שנה, הם נראות מזעזע, נפוחות וחלשות. אחותי, בולימיה עם השנים עושה את הפעולה ההפוכה ורק מעלים במשקל. תעשי לעצמך טובה ותנסי טיפול. לכי לרופאת משפחה שלך ותבקשי הפנייה לפסיכולוג דרך הקופה- משם תתחילי. אני יכולה לומר לך בוודאות שלבד- לא יוצאים מזה. זו מחלה קשה לנפש ורק בנאדם אובייקטיבי יכול להראות לך את המצב שלך בעיניים בריאות. תשני על זה טיפה... פה בשבילך sweety