Nonossifying Fibroma

שמי אבי כהן, אב לילדה בת 12. לפני כ 10 ימים קיבלה בתי מכה באזור הברך מבן -דודה...תוך כדי צילום לאיבחון השפעת המכה גילינו בצילום כתם שחור בעצם הירך כ 3 אצבעות מעל הברך. לטענת הרופא המטפל....זהו חלל בעצם. נשלחנו לבצע 2 בדיקות נוספות, האחת בדיקת סי-טי...כאשר בדיקה זו הוכיחה את צילומי הרנטגן הראשונים ואימתו את ההשערה הראשונית.....בנוסף צויין בדו"ח ה סי-טי שזהו מקרה של .... Nonossifying Fibroma: -------------------------------------------------------------------------------- - Discussion: - also known as fibrous cortical defect; - most common bone lesion (40% children); - it results from defect of periosteal cortical bone development which leads to failure of ossification; - natural history: - lesion typically develops in childhood and adolescence; - during adolescence non ossifying fibroma is an active stage 2 lesion that persists or enlarges throughout childhood. - w/ skeletal maturation, NOF becomes latent & either regresses or ultimately ossifies; - when tumor occupies > 50% of diameter of bone, bone is prone to frx; - Radiographic Appearance: גם בדיקות מיפוי העצם טענו שזהו גידול בתוך העצם... כמובן שנלחצנו נורא ופנינו ל2 מומחים בתחום: האחד: פרופ' גנאל שטוען שזו בעייה מוכרת אצל ילדים...וממליץ לנתח את המקום תוך כדי הכנסת חומר לתוך העצם. פנינו למומחה נוסף במחלקת ילדים באסף הרופא, שחיזק את דברי גנאל....רק שטען שלא צריך למהר ולנתח...ולחכות כ חודש-חודש וחצי....לראות כיצד זה יתפתח...לטענתו הסיכוי שזה יתפתח למשהו סרטני הינו 1 ל 100,000 לעומת הסיכוי שהילדה תשבור את הרגל בתקופה הזו... אני פונה אליך כדי לקבל ממך חוות דעת נוספת... האם כדאי לרוץ ולנתח???או להמתין כמהה ולראות צילומים נוספים בחודש הקרוב. תודה אבי כהן

שלום אבי, בכדי לתת ייעוץ בעל משמעות הכרחי לראות את הצילום. באופן כללי, NOF הינה בעלת הופעה רנטגנית אופיינית ואלא אם קיים חשש סביר לשבר מספיק מעקב. החשש לשבר נובע מגודל הלזיה שככל שהינה גדולה יותר עלולה לגרום לשבר (כמצוין בדף המידע שצירפת). כמי שעובד באסף הרופא אני מסכים באופן עקרוני עם ההמלצה שקיבלת אצלנו. החשש לממאירות הינו שולי ב - NOF ואם הסיכון לשבר איננו גדול מאוד הרי שאין חיסרון בהמתנה. בברכה, ד"ר רון למדן