בעיית האתילן אוקסיד בבתי החלוים

שלום רב לממונים על הבטיחות בבתי החולים ברצוני להציג את בעיית אתילן אוקסיד בבתי החולים בארץ. אתילן אוקסיד נמדד בשני ערכים: 5 מ"ג/מ"ק. 25 גרם/שעה. אם במקום 5 מ"ג/מ"ק מקבלים 30 מ"ג/מ"ק הרי שהחריגה היא ב-600% ולא ב- 600000%. לכן הפרסום בתקשורת מחייב תיקון זה. המספר 5 מ"ג/מ"ק חייב להיות ממוצע על פני 24 שעות. אם נקבל ערך של 30 מ"ג/מ"ק במשך 1 דקה וכל יתר היממה נקבל 0 הרי שהתוצאה של ה"פיק" נמרחת על פני היממה ואין לה משמעות. מצב כזה לא יחשב כחריגה. המספר 25 גרם/שעה חייב להיות ממוצע על פני 24 שעות כדי שקצב כזה יגרום לפליטה של 600 גרם ליממה. כאשר המדידה נעשית בדקות אזי הקצב המותר הוא 25/60=0.4 גרם/דקה. אם המדידה נמשכה 4 דקות, הרי נפלט לסביבה 0.4*4=1.6 גרם. אם לאחר 4 דקות קבלנו 0 אזי כל מה שנפלט לנו באותו יום זה 1.6 גרם בלבד. להגיד ש-1.6 גרם מתקרב ל-600 גרם זה מגוחך. ניקח חריגה במדידה וקבלנו במקום 25 גרם/שעה ערך גבוה פי 6= 150 גרם/שעה. ערך זה הוא 150/60=2.5 גרם/דקה. אם המדידה נמשכה 4 דקות אזי קיבלנו 2.5*4=10 גרם. הייתה לנו חריגה רגעית אבל 10 גרם לעומת 600 גרם זה עדיין מגוחך. בשנה הבאה 2005 רוצים לאמץ תקן יותר חמור. 0.5 מ"ג/מ"ק. 1.5 גרם/שעה. גם התקן המחמיר צריך להתפרס על פני 24 שעות. היינו 1.5*24=36 גרם/יממה. אם בית חולים לא יזהם את הסביבה במנה העולה על 36 גרם/יממה זה עדיין תקין. יש לזכור שישנם בתי חולים לא מפעילים מידי יום את מתקן האתילן אוקסיד. במקרה זה אם תהיה הפעלה כל יומיים הזהום יורד פי 2. לכן השאלה שצריכה להשאל האם יש 5 מ"ג/מ"ק בצורה קבועה על פני תקופה ארוכה וכן האם יש קצב פליטה של 25 גרם/שעה בצורה קבועה על פני תקופה ארוכה. חלק מהאתילן אוקסיד נפלט לאטמוספירה, אבל רובו מוזרם לביוב. ישנו היום איסור גורף להחדיר אתילן אוקסיד לביוב. האם זה הגיוני? האם לא דרוש לקבוע ריכוז מסויים במים שמעליו אסור לחרוג? האם אין צורך לבצע בדיקת אתילן אוקסיד במים? אתילן אוקסיד נספג היטב במים. כאשר נותן מנה משקלית של 23 יחידות מים כנגד מנה משקלית אחת של אתילן אוקסיד יש ספיגה מלאה. היות והאתילן אוקסיד הוא גז צריך לרסס את המים כדי להבטיח ספיחה טובה. האתילן אוקסיד כאשר הוא בא במגע עם מים עובר תהליך והופך לאתילן גליקול (אנטי פריז ששמים ברדיאטור בצבא). האם אפשר להגיד שאסור להכניס אתילן גליקול למים? סיכום אם אנו הממונים על הבטיחות בבתי החולים לא נעמוד על "ההטיות" הללו אין פלא שהתקשורת יכולה לחגוג על מקום העבודה שלנו. צביקה גרינברג בני ציון חיפה

מספר שאלות לכתבתך. 1. בחלק ממכשירי העיקור הגז נפלט דרך ארובה. באירופה נהוג להתקין בקצה הארובה אשר שורף את שאריות הגז. לאופציה הזו לא התייסת. 2. בסיפא ציינת על כי יש לרסס את המים לספיחה טובה יותר. איך נעשה הריסוס? בהמשך ציינת על כי הגז הופך ל לאתילן גליקול . האם לטענתך לא צריכה להיות מגבלה כל שהיא למעבר של אתילן אוכסיד למים?

דני שלום ברצוני להעביר דרכך להנהלת הפורום שיש צורך לקרוא את נכתב בפורום. במקרה שלי כתבית חלוים ותיקנתי לחולים וזה לא בא לידי ביטוי. לגבי שאלותיך 1. שרפת הגז ביציאה מהארובה - עד כמה שידוע לי המכשיר נקרא "אבטור". מכשיר זה עולה כ-50000 דולר וביציאה ממנו רמת האתילן אוקסיד יורדת ל-0 עפ"י מידע שקבלתי מהמשרד לאכות הסביבה. 2.ריסוס אתילן אוקסיד במים - אני עובד כרגע על פטנט בתחום. כבר בשלב זה פנה אליי היצרן בטענה שבאו אליו עם דרישה לריסוס אתילן אוקסיד ע"י מים ואי לכך אין הוא רואה מקום לפטנט שלי ולדעתו זה חבל. לכן לא אפרט יותר בתחום. 3.הפיכת אתילן אוקסיד לאתילן גליקול - כן לדעתי צריכה להיות מגבלה של כמות האתילן אוקסיד המומס במים. ישנה מגבלה הנדסית שמעבר לכך המים לא יכולים לספוג יותר את האתילן אוקסיד. במצב זה האתילן אוקסיד יוצא מן המים. לעומת זה כל האתילן אוקסיד שנספג במים עובר תהליך של מעבר לאתילן גליקול. צריכה להיות מגבלה של כמות אתילן גליקול במים. אבל אסור שיהיה איסור גורף כמו שנוקט היום המשרד לאכות הסביבה שאוסר בצורה מוחלטת על המצאות אתילן גליקול במים. כמו שיש מגבלה של מתכות בביוב כך, צריך לתת מגבלה של אתילן גליקול בביוב. צביקה גרינברג