מיניות לאחר לידה

שלום, אני בזוגיות כבר 5 שנים, ונשואה, עם תינוק בן חצי שנה. עד הלידה הייתה לנו זוגיות מצויינת אוהבת חברית ותומכת. היה לנו סקס בתדירות של פעם בשבוע, וזה היה נכון לשנינו. אני חושבת שאני אדם פחות מיני מטבעי, אך אדם שנורא זקוק לקבל ולתת מגע, הייתי המון מלטפת ומנשקת את בעלי וממש הייתי זקוקה למגע הזה (בקיצור לא יכולתי להוריד ממנו את הידיים ולאו דוקא במובן המיני המובהק של הבטוי). עכשיו, כבר חצי שנה אחרי הלידה. אנחנו לא עייפים באופן מיוחד כי יש לנו ילד קל ונוח, שישן טוב, שיודע להעסיק את עצמו, וגם לחץ כלכלי אין במיוחד. סה"כ מכל בחינה עלינו על דרך המלך וניתן לומר שחזרנו לשיגרת יומנו. כן היו מריבות וחיכוכים של התחלה, אבל פתרנו אותם, דיברנו המון, וגם פה שמנו דגש על בילויים משותפים שמאוד קירבו בינינו וגרמו לנו להרגיש שוב כזוג ולא רק כהורים. רק מצב הסקס ביננינו עגום. משום מה בעלי מייד אחרי הלידה החל להיות מאוד מאוד מיני ביחס למה שהיה, (כמעט כל הזמן מעוניין בסקס), בהתחלה חשבתי שאולי יש לו איזה "פטיש" חבוי לנשים שמנות, אבל אחרי שרזיתי וחזרתי למימדי הקודמים הבנתי שזה לא העניין. בעלי פשוט כיום צריך *הרבה* יותר סקס מבעבר. צריך ורוצה. ואילו אצלי? החשק נעלם כליל. אני מכירה את התיאורה לגבי סיפוק בהנקה וכל זה אך אני לא מניקה. גם מכירה את הסברה שעם האוכל בא התאבון, ואכן ניסיתי ליזום והיה לנו סקס מצויין ומספק אך מבחינתי זה נשאר ברמת המטלה שסימנתי עליה V. אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה לעשות, אני פשוט מרגישה שלא בא לי סקס. אני אוהבת את בעלי, הוא חבר נפלא, מפרגן ותומך, מצחיק לנו מעניין לנו, ואני אפילו חושבת שהוא נראה מצויין אבל לא בא לי. אפילו ניסיתי לחשוב אם בא לי על מישהו אחר- וגם פה התשובה שלילית, פשוט מרגישה שיכולה לחיות בלי זה ולא צריכה את זה, החיים שלי מצויינים גם בלי סקס. אני יודעת שזה מעוות לחשוב כך, ומאוד לא מקובל בחברה שלנו ואין לי קצה של מושג מה אני אמורה לעשות עם התובנות האלו. ויותר מהכל יודעת שזה לא מגיע לבעלי, הוא בן זוג נפלא ומגיע לו הרבה יותר. לפעמים אני חושבת שחבל שאין איזו גלולת חשק שאוכל לקחת ובזה לפתור את הבעיה. והשאלה אם יש מה לעשות חוץ מללכת לטיפול זוגי ארוך מורכב ויקר שספק יתן תוצאות... סליחה על האורך ותודה.

שלום תמר וסליחה על העיכוב במתן התשובה ראשית, אקדים ואומר שחצי שנה לאחר לידה, יתכן מאד ומצב ההורמונים בגופך טרם חזר לאיזון. היעדרו המוחלט של כל חשק מיני עלול להיות עדיין תוצר לוואי של המהפך ההורמונלי שחווה גופך בתקופת ההריון ולאחר הלידה. את מספרת שמאז ומעולם היית אדם פיסי מאד, אהבת לגעת ולא יכולת להסיר את הידיים מבן זוגך (גם אם לא באופן מיני). בעיניי, הנושא הזה כשלעצמו חשוב מאד וחיוני שתמשיכי להביע את אהבתך במחוות פיסיות, גם אם לא מיניות בעיקרן. יכול להיות שהצורך שלך במגע פיסי וקרבה אינטימית (לא מינית) מקבל מענה בחודשים האחרונים באמצעות הקשר שלך עם התינוק, ויתכן שבעלך קצת נדחק לשוליים בתוך הקשר החדש הזה. פעמים רבות, התפיסה שלך את עצמך כאמא, ההגדרה החדשה שמצטרפת לאופייך על כל המשתמע ממנה, עלולה להפריע לך להתייחס לעצמך כאל אדם מיני, אישה המפיקה ומעניקה הנאה ממגע מיני. מלבד העצות הרגילות והשגרתיות (יציאה לחופשה זוגית, הקפדה על מגע גופני רב בין שניכם - ליטופים חיבוקים נשיקות, הקצאת זמן זוגי גם בתוך המסגרת המשפחתית המורחבת החדשה), אני חושבת שבכל זאת יש מקום לשקול התייעצות גם עם רופא הנשים שלך, כדי לברר האם יש לו תובנות לגבי המצב. כאמור, לעתים פרק הזמן בו הגוף חוזר לקדמותו אורך אף שנה, אבל רצוי לא להתפשר על חיים נטולי מין בכלל, ולא להיכנס לשגרה היבשה הזו לאורך חודשים רבים מדי, כי קשה יותר לצאת ממנה בשלבים מאוחרים. בהצלחה שירה