טראומה ויחס קיצוני למין

האם יתכן תשוקה עזה, על גבול הנימפומניות, שהוגברה כתוצאה מחווית טראומה מינית? (אונס ותקיפות מיניות בשחר ילדותי) שהרי מדיווחים רבים של פגועות תקיפה מינית, כתוצאה מהחוויה המינית הכפויה והקשה דפוס ההתנהגות הפוך: המותקפות נמנעות ממגע מיני ובורחות ממפגשים שיכולים להוליד אינטימיות- כמפני אש. ובאם הם יוצרים זוגיות(ללא תקדים של טיפול מספק)הסיכויים קלושים ליצור זוגיות שתשרוד במבחן המציאות. האיך יתכן כי על אף הסלידה שלי מפני גברים תוקפנים ובמידה מסוימת ממין..אני להוטה למין יתר על המידה ובצורה אקוטית מלפנים?(האם בכך אני מנסה להשיג ולהחזיר את השליטה למושכותיי?) האם אני נמנת על האחוזים הבודדים של מותקפות תקיפה מינית..שיחסן למין כה קיצוני ולא נורמטיבי שהן הפכו את נושא המין- למרכז שליטתם ופולחנם? האם יתכן כי אתדרדר לזנות?(על פי התזה שדוגלת שבעקבות תקיפה מינית: או יתפתח המנעות ובדלנות טוטאלית ממין ועונת הבצורת תהא אין-סופית או שיתפתח התנהגותית התמכרותית למין עד כדי מכירת הגוף..כדי להשיג שליטה על יצר הליבידו ועל הגוף והיחס האמבולנטי למין) מבולבלת- שירז הנימפומנית

שירז יקרה! כמו נפגעות תקיפה מינית רבות - את כנראה מאד קשה עם עצמך וחבל... את אינך (!) אשמה שהותקפת, ערכך כאשה לא (!) נפגע בגלל התקיפה, אדרבא: את קורבן הראוי לאמפטיה ולסימפטיה ויש לך אותן ממני! צדקת בדבריך שקורבנות תקיפה מינית מתקשים לייצב חיי מין מספקים בזוגיות טובה. צדקת גם שחלק מהנפגעות מפתחות רתיעה והימנעות מיחסי מין. כנראה לא ידעת שחלק אחר של הנפגעות מפתחות לעתים התנהגות מינית שלוחת רסן ומתירנית כמות זו שכנראה פיתחת גם את. ההשערה היא שזהו נסיון לא מודע של הנפגעת למזער את הטראומה ולראות את כל חיי המין כסתמיים ושום דבר - כולל הטראומה - הוא לא 'ביג-דיל'. הצרה היא ש'פתרון' זה אינו עוזר אלא דווקא פוגע בדימוי העצמי ובאיכות החיים בכלל וחיי המין בפרט. עצתי לך להסתייע בייעוץ פסיכוסקסואלי רציני וכך לעשות לשיפור ולשיקום חייך. בהצלחה!

והאם היא ממומנת ומוכרת מטעם השירות הציבורי?