איך להפסיק את המעגל שלא ניגמר...?

אנחנו נשואים קרוב ל 20 שנה. בסהכ חברים טובים וקרובים. מאז ומתמיד היו תקופות של שתיקה אינטימית (שבה לא מדברים על דברים אינטימיים אלא רק על מה שצריך) אבל עכשיו ניראה שלא ממש איכפת לי כמה זמן היא נימשכת. הכל התחיל בשיחה גלויה שאני לא מוכנה יותר להיכנס למיטה אם לא תהייה הקדמה מחוצה לה.... אם במחווה רומנטית או במילה וכו'. התגובה היתה שביתה מצידו. כבר חודשיים לערך שאנו לא קרובים פיזית, וגם לא נפשית. מה שמטריד אותי היא האדישות שלי לגביי העיניין.. האם הפסקתי לאהוב? איך בכלל אני יבדיל בין האהבה לבין ההרגל? ומה עושים? תודה.

שלום מיכלי אחרי 20 שנה של ביחד, אני לא בטוחה שכל כך קל ופשוט להפריד בין האהבה לבין ההרגל, ולמען האמת - כל עוד בטוחים שכן ישנה גם אהבה בתוך המערכת הזוגית, אני לא חושבת שזה הכרחי לבדוק איזו כמות תופסת האהבה ואיזו כמות תופס ההרגל. העיקר שישנה אהבה ושזה לא ר ק הרגל. לא ברור לי למה השיחה הגלויה ביניכם לפני חודשיים הולידה את השביתה מצידו. לכאורה, כל מה שאמרת לו בסך הכל היה שלפני יחסי המין תהיה הכנה מתאימה, ולא ישר לקפוץ לעניין עצמו.... הבנתי אותך נכון ? יתכן שהצגת זאת כאולטימטום ואולי מכאן נובעת ההסתייגות שלו והתגובה הנזעמת ? (אף אחד לא אוהב אולטימטומים, כידוע לכולנו). אולי הוא קיבל זאת כביקורת גרועה על היכולות שלו כמאהב באופן כללי, ופירש את דברייך כאילו אינך נהנית (או אולי מעולם לא נהנית כלל) מקיום יחסים איתו ? יתכן שהוא מסתובב פגוע ונעלב כבר חודשיים, ואת אפילו אינך יודעת זאת... בראש ובראשונה, ועל מנת לא להנציח את המצב הזה, הייתי מציעה לך ליזום שיחה ולבדוק מה קורה איתו, למה הוא כועס ואיך הוא פירש את דברייך אז באותה שיחה כי נראה לי שהיה פה איזה שהוא קצר תקשורתי. ממליצה לא להתעסק במשחקי כוח (מי יהיה הראשון "לוותר" ולפתוח בשיחה) כי במקרה כזה שני הצדדים מפסידים לדעתי. חבל שתמשיכו בשתיקה הזאת, כי מעבר ליחסי המין שהולכים ונעלמים, את כותבת שתמיד הייתם חברים טובים ועכשיו אתם מאבדים גם את הפונקציה החשובה הזאת, וזה מצער אפילו יותר. קחי יוזמה ודברי איתו. בהצלחה שירה

תודה שירה על העידוד והבהירות. ייתכן שהצגתי את דבריי כאולטימטום, אני לא ממש זוכרת את המילים המפורשות אבל כן את המנגינה... אחריי הקריאה של תשובתך, הבנתי שאני כן אוהבת (עזר לי להפריד) וכן כדאי לברר מה הגורם לריחוק. פתאום אני שומעת הרבה דברים מסביב על נישואים ארוכים ומה קורה איתם (כשמחפשים פיאט למשל לרכישה- פתאום כל רכב זה פיאט...תופעה). אולי ככה ניראים נישואים אחריי 20 שנה? אולי השיגרה עושה את שלה ? הרי הפרפרים וההתרגשויות לא יחזרו להיות כמו בהתחלה, ומה לעשות, אני כל כך זקוקה לזה, ואוהבת את זה, אבל- לא מקבלת. איך לחפש לי את הריגוש ההוא, מה שאני כמהה לו, בלי לבגוד. אני לא בנויה לסגנון חיים כזה אבל מפחדת שהרצון ייגבר בסופו של דבר... מה דעתך שירה?