צומת דרכים ואמביוולנטיות

הי. אני מטופלת אצל נטורופת כבר למעלה משנה. הבעיה הפיזית שהגעתי אליו בגללה נפתרה ועכשיו אנחנו קצת מתמקדים על הפן הנפשי ע"י שיחות. עד עכשיו שמרתי על התזונה שהוא בנה לי באופן אדוק והייתי מאושרת מבחינה זו. לאחרונה אני שמה לב שאין לי כל רצון לשמור על תזונה נכונה ואף להיפך אני רוצה לאכול מה שבא לי כאילו מעיין דווקא. אני מאוד מאמינה בדרך החיים הטבעית ובטיפול על ידו וכל החיים האמנתי בדרך זו מצד שני זה כאילו שלא אכפת לי יותר מה נכנס לי לגוף ומה שקורה לו. זה בא בנוסף למצוקה נפשית שיש לי כבר המון זמן. אני לא יודעת מה לעשות, זה גורם לי להרגיש עוד יותר רע פיזית ונפשית. חוץ מזה שאנחנו משוחחים על הבעיות הנפשיות אני לא בטוחה שזה הולך לשום מקום ולא יודעת אם לסיים את הטיפול ואיך לעשות את זה. בסך הכל אני מרגישה די תלויה בשיחות שלנו כי אין לי אף אחד אחר שישמע אותי. אני מרגישה כלואה מכל הכיוונים. מה לעשות? אשמח לתשובת אחת מכן בהקדם האפשרי תודה.

לאיילה שלום. כפי שאני מבין ממה שכתבת הסיבה הראשונה שבגללה הגעת לטיפול הייתה לקבל תאורח חיים תזונתי ואת זה אכן קיבלת הנטורופטיה מאמינה שבעזרת הכלים שיש לעולם לתת האדם יכול להגשים את רצונותיו ולהיות אופטימי ומחייך והכלים האלה הם: המזון שמשמש כתרופה לניקוי הגוף ואיזונו מבחינה גופנית ונפשית . וטיפולים שקשורים לקשר בין הגוף והנפש כגון טיפולי מגע : שיאצו ,רפלקסולוגיה וכולי . או פרחי באך , דמיון מודרך שתפקידם לתת מענה לחוסר או לעודף שאותו אדם נמצא מבלי ליצור תלות במטפל . הצעתי לך היא להגיד למטפל שלך את הבעיה שלך ושאת מרגישה שאת מפתחת בו תלות ולהפתח בפניו כדי שהטיפול יתקדם יכול להיות שיתפתחו בך רגשות כלפיו אז רצוי להיות כנה ופתוחה כי המטפל לא תמיד יודע הכל וההחלטה להמשיך את הטיפול או לא היא תמיד בידיך . בברכת בריאות שלמה והרבה אהבה שי איל נטורופט (אשמח לשמוע ממך בהמשך.)