נטורופתיה והפרעות אכילה...

שלום, אני בת 20 וטופלתי עד לא מזמן אצל נטורופתית מקסימה שעזרה לי להוריד את המשקל העודף לאחר השחרור שלי מהצבא. כשהשתחררתי הייתי 9 ק"ג יותר וזה הכניס אותי לדיכאון נוראי, למרות שעדיין נחשבתי לנורמלית(גובהי 1.71 ומשקלי היה 67). ירדתי עד כה 6 ק"ג ונותרו לי עוד 3 ק"ג כדי לחזור לקדמותי, אם כי הנטורופתית חושבת שאינני צריכה להוריד יותר כי משקלי מלכתחילה היה בסדר ביחס לגובהי ועכשיו אני רזה לדעתה.. הבעיה היא שאני הרבה בבית ועכשיו משהפסקתי ללכת אליה כי כבר ידוע לי התפריט ואני אוכלת מזון בריא יותר, התחלתי שוב להגזים עם הכמויות ואני פחות מקפידה עם הדברים המתוקים שמותר לי פעם בשבוע. אני מרגישה שזה משהו נפשי שעוד לא עבר לי מהצבא. רציתי לדעת מה דעתכן בנושא, האם יצא לכן לטפל בנשים שהיתה להן הפרעת אכילה אך המשכתן איתן את הטיפול בכל זאת? עלי לציין שהיא לא יודעת שאני סובלת מזה כרגע ושסבלתי מזה בעבר אך מעניין אותי איך היא לא הבחינה בבעיה?

שלום אלמוג ? על איזו הפרעת אכילה את מדברת ? מתי סבלת ממנה ואיך היא באה לביטוי ? עליי להדגיש כי אכילת כמויות קצת גדולות מהמומלץ או חטיפת ממתקים וחטיפים פה ושם א-י-נ-נ-ה הפרעת אכילה. מחכה לתשובה.

שלום רויטל...האם לדעתך זה נחשב להפרעת אכילה אם אני סובלת מ: *אובססיביות נוראית לגבי המשקל שלי: אני כל הזמן מתעסקת במראה שלי ובמשקל שלי, הדבר גורם לי לחוסר ביטחון מוחלט, לדימוי עצמי נמוך ביותר, מונע מבעדי לעתים לצאת עם חברותיי (אני בד"כ מתרצת להן למה אינני יכולה לבוא איתן אך הן לא יודעות שזה בגלל שאני חושבת כך), או אפילו ללכת לחדר כושר ולחוגים או לבקר משפחה, מחשש שיצחקו או ידברו עלי...(אגב, משקלי 61 וגובהי 1.71). לפני הצבא לא הדאיגו אותי הדברים האלו בצורה כזאת קיצונית אך בסה"כ שקלתי 4 ק"ג פחות מהיום... *אפילו בלבוש שלי אין לי כוח להשקיע. אני לובשת דברים גדולים ולא מחמיאים במיוחד ולא לובשת יותר גופיות כי אני מתביישת ממראה הזרועות שלי. *אני עצבנית רוב הזמן, האוכל מלחיץ אותי- בד"כ כשאני לא מקפידה לדבוק בתפריט. *אני מרגישה ענקית אך מקבלת מחמאות על כך שרזיתי, ועדיין אני מרגישה צורך לרזות את ה3-4 ק"ג האלה, אך משום מה לא מצליחה להוריד אותם כי יש לי התקפי אכילה כאלו שאני יכולה לאכול בהם כמויות מאוד גדולות של אוכל ואז אני צמה למשך שעות כי אני מרגישה רע ונכנסת לדיכאון נוראי, כועסת על עצמי שהפרזתי כ"כ. *כשאני כבר בדיכאון- הדבר מדיר ממני שינה ולכן אני קמה מוקדם בבוקר ואז עיפה במשך היום. *אני מרגישה שהאוכל כבר לא משהו שעונה על צרכיי הפיזיולוגיים אלא על צרכים נפשיים. *עלי לציין שזה קורה רק מאז שהשתחררתי ואני בבית הרבה. עוד מעט אני מתחילה לעבוד כך שאולי העיסוק בעבודה וחוסר השיעמום בבית, ימנע ממני להרגיש מדוכאת ועצבנית כל הזמן ולדאוג לגבי האוכל והמשקל ואז גם אני יוכל להוריד כבר את הק"ג המיותרים בשקט... אבל זה לא מבטיח שבעתיד זה ישתפר. כשאני יעלה במשקל, נגיד בהריון, אז מה יהיה אז? מה את חושבת?