חוששת לגמול

בתי בקרוב בת חמש. בינקותה חברות המליצו לשים במיטתה כמה מוצצים כדי שאם תתעורר תושיט יד ותמצא אחד בקלות. אולם במהרה הילדה התמכרה למצב קבוע של שלושה מוצצים, בעיקר לצורך הרגעה או הירדמות: אחד בפה, אחד ביד שמאל ואחד ביד ימין שאיתו היא מחככת את האף בפטמת המוצץ. כשהיתה בת שלוש וחצי גמלנו אותה ממוצץ אחד כך שנשארו שניים. כמה חודשים אחר כך גמלנו גם מהמוצץ השני, זה שאיתו היא מחככת את האף (גמילה לא קלה, עד היום היא מתחננת במצבי עייפות קיצוניים למוצץ נוסף ביד, איתו היא רוצה לעשות נעים - אבל נענית בסירוב). לפני כחודשיים גמלנו מהמוצץ היחיד במשך היום - וכרגע היא ישנה עם המוצץ רק בלילה. התכנון הוא לגמול אותה גם בלילה בעוד כחודש (עם תום הגן). אבל אני ממש בדילמה. מצד אחד רופאת השיניים אמרה שהיא חייבת דחוף להיפטר מהמוצץ. מצד שני במשך היום פעמים רבות היא מוצצת את השיער או החולצה או סתם משחקת עם הלשון, ואני רואה שממש קשה לה. היא עצמה מאוד קשורה למוצץ ואומרת לי שוב ושוב שיהיה לה מאוד קשה בלילה בלי מוצץ. אני מבטיחה שאנשק ואחבק אותה ברגעים הקשים, אבל למעשה אני חוששת שאני מפילה עליה תיק כבד מדי. יש לי הרגשה שמדובר בצורך נפשי וגם בצורך אורלי מאוד חזק שלה... אשמח לקבל עצה. תודה רבה

שלום טל, בגיל 5 יש רמת הבנה יפה מאוד ועל כן מומלץ ראשית להשקיע בפיתוח הרצון העצמי שלה להפסיק מתוך רצון להיות "בוגרת" ומתוך הבנה שהמוצץ מפריע לחיוך יפה . רצוי להיעזר בדמות סמכותית כמו גננת אהובה / רופאת השיניים וכו'.. על מנת לעודד אותה ולגרום לה לרצות זאת בעצמה, ואז ניתן יהיה לעזור בכך. אם היא עדיין לא בשלה רגשית ועלולה לעבור להרגל אחר כתחליף (שיער/חולצה/ אצבע וכו'..) יש להמתין. מקווה שעזרתי, בהצלחה, ד"ר רוזן-ולטר