מעט הומור יכול אפילו לעזור

רופא בית האבות מגיע אחת לשבועיים לבדוק את יושבי הבית. מן הסתם הוא הגיע גם לדירתם של הזוג גולדברג. תחילה בדק את גב' גודברג (85 ) ואח"כ את מר גולדברג (89 ). מבחינה פיזית אומר הרופא למר גולדברג אתה בסדר גמור, הלוואי שלי תהיה בריאות כזו לכשאגיע לגילך. איך מצבך הנפשי מר גולדברג שואל הרופא. בסדר גמור משיב מר גולדברג. מה מצב יחסיך עם היושב במרומים? לא יכול להיות טוב יותר משיב גולדברג. יש בנינו הסכם נהדר. ומה הוא? שואל הרופא בהתעניינות רבה. ובכן זה כך משיב גולדברג: בכול פעם כשאני מתעורר בלילה וצריך לשרותים, אלהים דואג להדליק עבורי את האור, וכשאני מסיים הוא מכבה עבורי את האור. מעניין מאד אומר הרופא ומשתדל מאד להסתיר את רגשותיו האמיתיים לנוכח התאור המוזר. צלצלי אלי יותר מאוחר אומר הרופא בלחש לגב' גולדברג לפני צאתו. בשעות הערב המאוחרות כאשר מר גולדברג יצא לרגע מן הדירה מצלצלת גב' גולדברג לרופא. הרופא אומר לה כי למרות שבריאותו הפיזית של בעלה תקינה בהתחשב בגילו, הוא מעט מודאג באשר למצבו הנפשי, ומספר לה את הסיפור שמר גולדברג סיפר לו. אוי וואי, אומרת האישה מודאגת, אל תאמר לי שהוא שוב התחיל לעשות פיפי במקרר.

ל- GUBI שלום אין כמו ההומור ( בעקר עדיף הומור עצמי). הצרה שלפעמים מה שסיפרת זאת המציאותו אז זה יותר טראגי-קומי. מכל מקום תודה. ד"ר אריאלי

מסכים לחלוטין. לכולנו יש הרבה מה ללמוד מרופא גדול בשם PATCH ADAMS -:) -:) -:) גם בסבל ותחלואים (ואולי בעיקר) צריך לשמור על חוש הומור...