שאלה - מצב נפשי של רופא
דיון מתוך פורום רפואת משפחה
שלום קוראים לי דנה ואני בת 23. מאז ומתמיד חלומי היה להיות רופאה . יש לי את הכישורים מבחינת השכלה , אבל אני נורא מבולבלת בנוגע לדרך ההתמודדות של רופא. אוקיי, למדת 6 שנים, שנה סטא'ז, תואר, התמחות. איך מתמודדים עם דבר כזה ? שחיים של מטופל תלוים בך וטעות קטנה שתעשה עלולה לעלות ביוקר? אתה רואה אנשים מתים כל יום, אנשים במצבים קשים, אדם גוסס ואתה נלחם על חייו. איך ניתן לשמור על בריאות נפשית כך? גם שמתי לב שבאישזהו שלב הרופא נהיה אדיש, לא מזיז לו בכי של מטופל או סבל. בחדר מיון רואים את זה בצורה ברורה. אדישות, שאפילו שבנאדם מת זה לא מרגש אותם כי הם כבר ראו את אותה סיטואציה פחות או יותר אינספור פעמים. אשמח לעצה...
הנושא שאת מעלה כבר מילא ספרים ומאמרים אין ספור. אם רק נזכיר את קבוצות בלינט, מי מטפל במטפל, הצורך של פסיכיאטרים לעבור הערכה של עצמם- זה רק טיפה בים. מציע לך לקורא את הספר "רופאים- איך הם חושבים". מאיר עיניים. אל תשכחי שמה שנראה לך עכשיו כאילו הר גבוה, הופך עם הלימוד ועם השנים ועם הנסיון למשהו הרבה יותר מוכר ופחות מאיים. היית יכולה לומר אותו דבר על לוחמי השייטת והם רק בניי 18-20, על כבאים ושוטרים ואנשי המוסד. הליווי של אדם גוסס הוא לא רק איום- הוא גם זכות. להיות לצידו של אדם סובל דורש ממך לא רק ידע ויכולת קבלת החלטות במצבי אי וודאות- אלא גם בגרות, בשלות, הבנת נפש האדם והדינמיקה החברתית. אין ספק שאין מדובר רק במקצוע, אלא באורח חיים ושליחות. יש אנשים שיש להם תואר MD ואינם ראויים להקרא רופאים. יש אנשים שנשחקים מהר יותר ונפלטים מהמערכת. יש אנשים שמבשילים עם השנים. תחום הרפואה, כמו החיים עצמם- רחב, מגוון, דינמי, ויש מקום לכולם- אותם קרי מזג ורוח להם אין כישורי תקשורת אבל "ידי זהב", אלו שמזילים דמעה עם חוליהם אבל לא יודעים לקחת דם או לתפור פצע, ואת כל מגוון השילובים בין שני תחומי קצוות אלו. לא תדעי מראש אם את מתאימה לרפואה והרפואה מתאימה לך. לא תדעי מראש איזה תחום ברפואה הולם אותך ומכלול תכונותיך.
מתי יודעים אם אכן המקצוע הוא בשבילך ?
מנהל פורום רפואת משפחה
