זיקנה,התבגרות,או סתם...

שלום רציתי לשאול,האים מבחינה סטטיסטית,או בכלל האים הוכח קשר כזה, שכאשר בן אדם נעשה מבוגר יותר, אזי נגמרת לו הסבלנות או החשק לילדים,למשפחה או בכלל? אמי כבת חמישים שתהיה בריאה, אשה טובה מאוד,צדיקה. מה שכן,מה שקורה בזמן האחרון הוא שלאור עומס בעבודה,בעיות וצרות עם ההורים-תרופות,מחלות שיהיו לנו רק בריאים,ועוד הרבה מסביב,היא כאילו שוכחת שיש לה משפחה יש לה 2 ילדים גדולים,בסביבות גילאי ה20+ לחיהם,ואפילו נערה מתבגרת בתיכון, אנחנו מרגישים שאין לה סבלנות אלינו, היא אישה מאוד טובה,עוזרת קונה נותנת,מה שכן-אי אפשר אף שעה ביממה לדבר אליה,לא לשאול שאלה לא להתייעץ-תמיד עצבנית תמיד חסרת סבלנות תמיד אין לה כוח תמיד כעוסה,טרודה בבעיות, אנחנו תלמידים מצטיינים,עוזרים בבית,מביאים נחת-אחרת זה היה מובן, אבל מה שאני לא תופסת זה איך ולמה,לכאשר יש כלכך הרבה בעיות שוכחים מהבית מסביב, ניסינו לדבר איתה, לא עזר מאום... מה עושים? היא לא בטוח צריכה פסיכולוג,היא גם לא תסכים ללכת וכלכלית זה קשה, מה שלא יודעת זה איך להתמודד עם המצב שבכל פעם בו אתה קורא"אמא",אתה מרגיש שאתה מדבר לקיר, מדובר על 3-4 שנים כאלה,מאז שאביה חלה,את כל תשומת הלב מקדישה לו וזה ברור לי אבל מעבר לכך שהיא חוזרת הבייתה ומדברים אליה,אנחנו כאילו לא קיימים האים הדאגות לוקחות את הבן אדם כלכך רחוק? תודה מראש\מקווה שפניתי לפורום הנכון אם לא,לפחות תייעצו מלב אל לב בברכה,

אני לא חושב שיש צורך בפסיכולוג אני יודע ומכיר את מה שקורה עם אמא שלכם כי פגשתי במצבים כאלה בעבר,, לאמא שלכם יש מערכת משלה עם ההורים שלה,,מערכת של בת מול אמה ואביה שהיא מורכבת מאד כי היא מכילה את כל מערכת היחסים מילדותה ועד עכשיו..יש מחויבויות (שהיא מרגישה), יש משקעים שרק היא מכירה כתוצאה מכך,,וקשה לי לאמר אבל זה לא ממש ישתנה היא "מקדישה" עצמה לסבא וסבתא ברגע זה תורכם לתת לה והנתינה תהיה דרך סבא וסבתא היא מרגישה שאתם בוגרים מספיק כדי ל"שאת" בחייכם והיא מרגישה שעכשיו העת לתת להוריה הדאגות לא "לוקחות" את אימכם רחוק ממכם היא אולי חשה בתוך עצמה שאתם מספיק גדולים הדרך שלכם ל"הגיע " אליה אולי נמצאת בקשר שלכם סבא וסבתא תחשבי על זה

שלום שמחה שזה לא קורה רק אצלי, תודה על העזרה תשמע ד"ר מזור, אנחנו 2 בנות בבית,ילדות טובות,חרוצות,אחראיות,עוזרות המון-אם בקניות כביסה מבשלות מביאות נחת ללא ספק מה שכן,מרגישות שכאילו אמא נעלמת מהבית ליותר זמן שהיא נשארת איתנו\ נכון שהם בעצם מספר אחים והיא היחידה שקרובה לסבים ואני אוהבת אותה ואת אבא ומאוד מאוד אוהבת את סבא וסבתא ואכן מגיע להם ללא ספק מה שכן,את הקצת זמ שהיא בבית היא לא מקדישה לנו בכלל היא כל הזמן חושבת על דאגות וצרות ושחור ורע,ומה יהיה ומה היה ואם יהיה ככה ואםך יקרה ככה תעודות הצטיינות של הבנות כלל לא מעניינות אותה,יש לה בת אחת שמסיימת השנה אוניברסיטה,היא לא מודעת לאף אחד מהציונים שלה,היא לא יודעת אם טוב לה רע לה אם יש לה חבר או אין עם מי היא מסתובבת מה עושה לאן הולכת מה כואב לה מה טוב לה ועוד ילדה אחת מתבגרת בסוף תיכון-אותו כנל מאוד צר לנו על זה\ לעיתים אנחנו מתבודדות אחת עם השניה ופשוט יורדות לנו דמעות-את זה היא לא רואה ד"ר זה מגיע למצבים כאלו שאפילו אם אתה קונה לה פרחים ועודה ליומולדת או כותב לה שיר יפה היא לא מתייחסת,וזה מה שקרה,אפילו ליום נישואים,אפילו כלום \אני מאוד קשה לי עם זה אני לא יודעת מה לעשות תלמידה מצטיינת,פעם אחת בחיים שלי קבלתי שלילי ראשון מקווה בעה"ש שגם אחרו ןומועד ב יעלה למאה בעה"ש כתמיד,אבל לא יכולתי לספר לה,ניסיתי,"נזרקתי", בטלפון זה אסור כי עובדים אחה"צ אסור כי היא עם סבא וסבתא בלילה לא ... זה מאוד מאוד קשה לי והמצב לא ניראה כבר שינוי זה מזיק לי אני אפילו לא יודעת איך להביא חברות הבייתה לפעמים יש לה התפרצויות מוזרות של זעם שמבישות אותי, אתה יכול להגיד שלום ובוקר טוב והיא תהיה בעצבים על העבודה מחלות וכל מיני ואתה לא בורג קטן כאילו במערכת ולא מזיז לה מה אנחנו מרגישת היא לא מודעת שהיא פוגעת בנו היא קונה עושה נותנת הכו להיא נשמה טוב ואני אוהבת אותה בכל ליבי אבל אני לא יודעת מה לעשות בדבר המצוקה הזו אודה לתגובתך האים זה נורמיל וטבעי, האים גם אצלך זה ככה או אמרת שנתקלת במקרים-האים זה ככה? עד כדי כך? תודה!