מחלת גבהים
דיון מתוך פורום רפואת משפחה
שלום אני יוצא לאזור גבוה כ 2500 מטר, האם יש טיפול מונע ומהו? תודה
ליוסי שלום אני מצטט את הספר, 20% מהאנשים המטפסים לגובה של מעל 2700 מטר במשך פחות מיממה יפתחו מחלת גבהים, חוסר החמצן באוויר גורם לנשמת יתר . המחלה יכולה להופיע גם בגבהים של 2000 מטר בצורתה הקלה ההמאופיינת בכאבי ראש , עייפות בחילות, קוצר נשימה, הפרעות שינה והרגשה של דפיקות לב. המחלה חולפת מעצמה תוך מספר ימים ומוחמרת כמובן במאמצים. הצורה הקשה יותר המתפתחת בעלייה מהירה אל מעל 2700 מטר מתאייפנת בקוצר נשימה קשה הצטברות נוזלים בריאות ויכולה להסתיים באבדן הכרה ומוות. מניעה - בראש ובראשונה - טיפוס איטי, יומיים עד לגובה של 2500 מטר ולאחר מכן יום לכל 600 מטר. יש להמנע ממאמצים קשים לפני הטיפוס, , יש להקפיד על שתיית מים ולהמנע מאלכוהול. מומלצות ארוחות קטנות מרובות עם פחמימות קלות לעיכול (ריבה, פירות, עמילנים). ישנה תרופה בשם אצטזולאמיד (דיאמוקס או אורמוקס בארץ) שניתן לקחת, אולם מאחר ואף פעם לא נתתי מומלץ להתייעץ לגבי המינון והתנאים לקחת עם רופא מטיילים בברכה ד"ר וינקר
תודרה רבה על תשובתך, לגופו של ענין אני לא מטפס לשם אלא ישר נוחת במקום. האם יש הבדל?
מנהל פורום רפואת משפחה
