שאלה מסוימת

כיצד רופאת המשפחה מחליטה אם לתת רמוטיב או לא ,האם מוצרכות בדיקות גופניות כלשהן או רק שאלות שהרופא שואלת. האם להגיד ולהסביר שנלחצים מכל מצב ודבר הכי קטן בחיי היום יום מספק כדי שבקלות מקבלים מרשם לרמוטיב(וזאת לאחר שמציינים שכדורים טבעיים לא עזרו כלל)? או שזה ממש סיפור לקבל מרשם והרופא חושבת שיש צורך בפסיכולוג כי זה ממש לא נכון יש אנשים שפשוט לחוצים מאוד מטיבעם גם עקב אופיים המופנם והביישני שמחריף את הבעיה. אני אסביר את עצמי טוב יותר. אני סובלת כבר שנים מהזעת יתר חמורה שבעיקר מופיעה בקיץ (במקומות קרירים לא),אך עם זאת במצבי לחץ והתרגשות אני מזיעה גם שלא חם לי,כמו כן אני מאדימה וחשה לחץ חמור כשאני מרגישה כשחם לי נלחצת אפילו מהחום עצמו ,נוסף לזאת אני סובלת מריחות של תבשילים כאילו אכלתי איזה משהו עם תבלינים (דבר שהוא לא נכון ואולי מופרש מהזיעה שלי),ובעיקר סובלת מגזים. כל זאת אני חשה שקורה לי בעת לחץ. יש לציין שאני נלחצת מכל דבר הכי קטן,מבחן,פגישה,ראיון,כל דבר הכי קטן בחיי היום יום ואפילו כשאני נמצאת במקומות צפופי אנשים שקרובים אלי ממש כמו תורים וכדומה. זאת הכל מהאופי המופנם שלי ,זה פשוט קורה לי מטבעי בלי שליטתי. ומכל הסיפטומים שציינתי אני כמעט ולא סובלת כשאני נינוחה בחברת אנשים מוכרים כשאני לא בלחץ(שזה ממש נדיר כי אני תמיד בלחץ)ולוקחת גם כל דבר ללב אפילו כשאדם או מישהי שלא מוצאים חן בעיני מסתכלים עלי יותר מהרגיל ובוהים בי או סתם מישהו שכן נראה לי ובוהה בי.

יש הרבה שיקולים שרופא מפעיל כשהוא מחליט לגבי טיפול מיטבי בתסמינים של דכאון או חרדה. ראשית חומרת המצב. שנית מה האיש רוצה. שלישית - היכולות הכלכליות שלו. במצבים חמורים אנחנו מעדיפים להפנות לאיש מקצוע כמו פסיכיאטר כדי שיחליט לגבי טיפול מיטבי. במצבים קלים יותר אנחנו יכולים להפעיל שיקול לגבי התחלת טיפול תרופתי. לגבי שילוב של טיפול פסיכולוגי יחד עם טיפול תרופתי - זה תמיד עדיף אבל תלוי שוב ביכולת כלכלית של מטופל ובזמינות התורים לטיפול בשיחות. לגבי תרופה ספציפית - זה גם תלוי בידע ובנסיון של אותו רופא וכן במידע שהוא קיבל לאחרונה. רמוטיב נמצאה כתרופה שאינה פחותה ביעילותה מתרופות נוגדות דכאון וחרדה אחרות ולכן היא לא מוגדרת כתוסף מזון אלא כתרופה. כתרופה היא עדיין לא נכנסה לסל התרופות ולכן אינה זולה וגם זה שיקול.