כל מחלה היא כרונית אצלי

שלום לכולם. אני בחור בן 26 מה שנרקה בריא בדרך כלל. אומנם אני ממש לא חושב שאני בריא. יש לי דלקת כרונית בערמונית מגיל 20, טופלטי בכל מה שאפשר רק לטפל, הייתי אצל אורולוגים הכי מומחים, הדלקת שם ולא נעלמת.. לפני 4 חודשים ביצעו לי טיפול בהיפרטרמיה שזה חימום של ערמונית למשך שעה ל-48 מעלות ע"י אנטנה שמוכנסת לאורטרה ופולטת גלי מיקרו. אחרי הטיפול היתחילה אצלי עצירות, מאוד קשה לי להוציא גזים, קשה להוציא צואה, הצואה שיוצאת דקה מהרגיל, לקראת הערב כל ערב מתחיל אצלי בלגן בבטן- גזים עזים שלא יוצאים, אני הולך לישון וקם עם כאבי בטן. כל היום אני הולך לשירותים ומנסה להוציא קצת גזים או צואה. הלכתי לרופא גסטרו, עשה לי סיגמואידוסקופיה, מצא לי שם דלקת קלה ברקטום ועכשיו מחקה לתוצאות ביופסיה. בינתיים אני לא חי בכלל. אני לא מבין מה קורא לי, למה הגוף שלי לא נלחם עם דלקות או אפילו מעודד אותם. אני כל החיים הייתי בריא ועכשיו אני כולי חולה גם מקדימה וגם מאחורה. איך אפשר לגלות מה קורה לגוף הדפוק שלי שלא מתרפא מכלום לא משנה כמה זמן עובר?? לדעתי אני צריך התבוננות של אורולוג, גסטרואנדרולוג, פרוקטולוג ו- אימונולוג. איך אפשר לקבל תשומת לב מצורה מקצועית, קפדנית ואיכפתית כזאת בארץ שלנו בלי להוציא מיליונים על רופאים פרטיים ולנסוע לחו"ל?? מה הייתם עושים במקומי? תודה רבה מראש.

ברור שאתה סובל. לדעתי אתה צריך לפתח גישה חיובית לחיים, גם אם החיים כרגע קשים. נסה להצמד לאורח חיים בריא, כולל תזונה עשירה בסיבים, שתיה מרובה ופעילות גופנית כמה שניתן, נסה למצוא דרכים להסיט את תשומת הלב מהחוליים הגופניים כדי לחזק את הנפש ולמצוא משמעות לחיים מעבר לגוף ה"דפוק" כפי שאתה מכנה אותו. תראה שלאט לאט תתחיל לחזור לעצמך. ההתעסקות הממושכת בחוליי גוף מחמירה את המצב ומורידה את ההגנות הטבעיות שיש לנו. נכון שזה הרבה "בלה בלה" אבל לדעתי צריך לשנות גישה כדי לשפר הרגשה.