האם השתגעתי??

אבי , שהייתי קשורה אליו עד מאד נפטר לא מזמן. לציין שאני בסביבות גיל ה_40. עד שנפטר - הייתי טיפוס, שקט, סגור, חסרת ביטחון עצמי וסובלת מחרדה חברתית. פתאום, אני אומרת לעצמי: החיים לא שווים וקצרים, פתאום רוצה להספיק הכל ולהאריך את תוחלת החיים שלי, פתאום עונה לאנשים ולא נשארת חייבת, בטחוני העצמי מרקיע שחקים בצורה קיצונית שאפילו אין לי שום פחד בכבישים- שזה גם לא טוב, פשוט עדישות קיצונית לחיים. מצד אחד - נרפאתי מהחרדות אך עדישה להכל, לראות דם לא איכפת לי, לטוס- לא מזיז לי, מן אפטיות שהשתלטה עלי, ממעטת באכילה, בשינה ויורה חיצים לכל עבר (בדיבור). נהפכתי מאדם שקט, ביישן - לאדם אסרטיבי ביותר. האם השתגעתי? לציין, שאני מרגישה כאילו כרתו לי את כל האיברים בגוף מאחר והייתי מאד קשורה לאבי ומאד אהבתי אותו מאז היותי תינוקת. אך מה גרם שהתהפכתי מאה שמונים מעלות וזאת לא אותו שרה שהייתי? אני אפטית לחיים, לבריות, לכבישים ולכל דבר מסוכן - אין שום רגש ופחד, אולי זה בכל זאת חולי, אולי זוהי צורת דיכאון?? האם אחזור למה שהייתי? - בתודה מראש - שרה.

שרה שלום, אבל על מות מישהו קרוב מתבטא אצל אנשים שונים בצורות שונות. חלק מהאנשים יתכנסו בעצמם ולא יתפקדו, ואחרים יכנסו לתקופה של יתר פעילות ו"היפר". את מציינת מצד אחד דברים לכאורה טובים שקרו בעקבות השינוי וחלק מהדברים היית רוצה שיחזרו להיות כמו שהיו. מכיון שמוות של קרוב היא נקודה של "אל-חזור" הרי שחלק מהדברים כבר לא יהיו כפי שהיו בעבר, אבל אני משערת שאחרי תקופה חלק מהדברים ירגעו קצת. אם בעקבות העניין את מרגישה שפיתחת נטיה "אובדנית" - למשל את ממש לא זהירה בכבישים, ותוקפת אנשים - כדאי אולי לפנות ליעוץ.