דיכאון

ד"ר הס שלום אני חנית שהתיעצתי אתך בקשר לגוש בשד וביופסיה שעברתי עדין לא קיבלתי תוצאות הבעיה היא שבשבועיים האחרונים אני מרגישה שאני מתבנסת בתוך עצמי ונכנסת לדיכאון אינני זוכרת אם זה התחיל לפני כל הבלגן או אחרי אני רק יודעת שזה מתגבר ואני לא מפסיקה לבכות וישנה המון (כבר די עיכלתי את הידיעה על הגידול וכבר לא כל כך איכפת לי כי זה לא יעזור אם אני אדאג אז אני משתדלת להדחיק את המחשבות הקשות) יש לציין שאני נוטלת כדורי פריזמה בגלל דיכאון אחרי לידה כבר 5 חודשים כמעט וחשבתי יחד עם הרופאה להתחיל לרדת במינון בהדרגה בעוד חודש בערך בשל המצב שאליו נקלעתי כעת אני חוששת להיכנס לדיכאון שוב יש לציין שהכדורים עזרו לי מאד והחזירו אותי לחיים הרגילים שלי אולם אני רוצה להפסיק עם זה כבר ולכן עוד לא התיעצתי עם הרופאה בקשר לזה מחשש שהיא תגיד לי להמשיך בכדורים עוד חצי שנה ואני לא ממש מעונינת בזה מה אני יכולה לעשות? האם אני חייבת לדעתך להתיעץ עם הרופאה? האם הדיכאון הזה אינו דבר שעובר ודי? זה לא ניגמר אף פעם? מצפה לתשובתך בבקשה חנית

חנית שלום, את עוברת כעת תקופה קשה, תקופה שבה את זקוקה לכל העזרה שרק ניתן לקבל - מרופא המשפחה, מפסיכולוג/פסיכיאטר, וכמובן מבני המשפחה הקרובים. אני מציעה לא לשמור הכל אצלך, גם אם מדובר בתקופה קצרה של המתנה וחרדה - כדאי שתעברי אותה יחד עם אנשים שאוהבים אותך, ויכולים לתמוך בך בתקופה קשה הזו. לא הייתי ממליצה כעת להפסיק עם הפריזמה אלא לחכות עוד מספר חודשים, במיוחד בגלל החרדה שאת נמצאת בה כעת. ייתכן שכדאי להוסיף על הפריזמה כדור הרגעה נוסף רק לתקופה קצרה (קלונקס למשל או אלפרליד) והכי חשוב זה לדבר - עם מי שרק מוכן להקשיב - על מה שאת מרגישה, על מה שהולך לקרות, על התהליך כולו. דברי עם רופא המשפחה שלך, או אם יש לך פסיכולוג/גית - אז אתם, ותוציאי החוצה כמה שרק אפשר. זה יקל עליך בהתמודדות. יש טכניקות ידועות רבות להתמודדות במצב משברי כזה - ופסיכולוגים מיומנים לעשות זאת. אז גם אם אין לך כרגע פסיכולוג, כדאי אולי ללכת לפחות לתקופה הקצרה בה את בלחץ. אפשר גם להיעזר בקוי היעוץ והעזרה של ער"ן : http://www.1201.org.il/main.asp (ויש להם גם פורום). מקווה שהכל יעבור בקלות. אשמח לקבל עדכון בהמשך.