עוד בתחום
מומחים ומכונים
ינאי שלום, אקדים ואומר שהטפול של הנוירולוג נשמע מתאים. שנית, השאלה אינה קשורה לפורום (הפרעות קשב ורכוז בילדים), ולכן אענה בקצרה. למען שאר הקוראים אבהיר ש-PDD (שהן ראשי-תיבות של Pervasive Developemental Disorder - הפרעה התפתחותית נרחבת) הינה הפרעה מהספקטרום האוטיסיטי. בהפרעות אלו יש שכיחות גבוהה של הפרעת קשב ורכוז, ושל הפרעות התנהגות. ממה שרשמת כלל לא ברור שיש אבחנה של הפרעת קשב ורכוז, ולכן אין מקום, לפחות כעת, לטפול ב-Ritalin. Rispond הינה תרופה המותווית לטפול בהפרעת התנהגות, והשמוש בה בילדים הלוקים ב-PDD הוא רב. בהחלט מקובל לטפל ב-Rispond כתרופה בודדת, ולא כתרופה משנית. בקצור, כפי שאמרתי בפתיח, נראה שהנוירולוג נתן את הטפול המומלץ. בכל מקרה, אם יש שאלות, אני מציע לחזור ולהוועץ בו. יום טוב, ד"ר ברנע ארז.
שלום מירב, אוטיזם היא הפרעה הנמצאת בקצהו של רצף מגוון למדי של הפרעות, שזכה לכותרת "הפרעה התפתחותית נרחבת - pdd". על הרצף הזה ייתכנו, כאמור, מצבים שונים, הנבדלים אלה מאלה ברמות התפקוד, אך המשותף לכולם הוא הקושי בהבנה ופירוש של מצבים חברתיים ובתקשורת הבינאישית. במקום לנחש ולשער השערות, מוטב להגיע לאבחון מסודר, שיוכל לאשש או לשלול את חשדותיכם, ולשרטט תכנית התערבות מתאימה. בעיות רגשיות יכולות להסביר את התמונה שתיארת, אך בה במידה הן יכולות להיות חלק מהפרעה אחרת. אם את רוצה המלצה על פסיכיאטרית מאבחנת מצויינת, את מוזמנת להתקשר אלי 052-3106667. בברכה ליאת
מרים שלום, אילמות סלקטיבית (selective mutism) אינה נכללת בהפרעות הרצף האוטיסטי (תסמונת אספרגר כלולה ברצף האוטיסטי). אילמות סלקטיבית (Selective Mutism) הינה הפרעה התנהגותית המופיעה בגיל הילדות ומתאפיינת בכישלון לדבר במצבים חברתיים ספציפיים, המצריכים תקשורת שפתית (למשל, בבית הספר), וזאת למרות היכולת לדבר במצבים חברתיים אחרים. הכישלון לדבר במצבים ספציפיים אינו נובע מאי ידיעת השפה או מהפרעה בתקשורת (גמגום, הפרעה התפתחותית נרחבת, וכיוצ"ב). חרדה חברתית והימנעות חברתית קשורות, לעיתים, לאילמות סלקטיבית, ובמקרים כאלה ניתנת אבחנה נוספת הנוגעת לחרדה. מכלול הבעיות שתיארת אכן מצריך בירור מעמיק המתרחש הן עם ההורים והן עם הנער ומתבצע פנים-אל-פנים. מכאן, שההשערה הראשונית שהתבססה על דיווחייך בלבד, אינה בהכרח האבחנה הנכונה. מתן האבחנה מתבסס על תהליך הערכה, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה ההתפתחותית של בנך מינקותו ועד היום. בנוסף, אבחנה תתבסס על אינטראקציה עם ותצפית על הנער, ולעיתים קרובות, על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. אם ברצונך לקבל חוות דעת נוספת מנוירולוג או פסיכיאטר ספציפי, הדבר, אכן, עלול לקחת זמן. מטעמים מקצועיים, לא אוכל להמליץ בפורום על רופא ספציפי. על מנת להתחיל לטפל בבנך ללא עיכוב, ניתן לפנות לפסיכולוג קליני מטעם קופ"ח, שיפגוש את הנער, ימשיך את תהליך ההערכה שהחל אצל הפסיכיאטרית ויבנה עבורו תוכנית טיפולית מתאימה. כמו כן, יוכל הפסיכולוג לספק הדרכת הורים קבועה שתסייע בהתמודדות עם בעיותיו של הנער ובדרכים לקדם את התפתחותו הרגשית והחברתית. אני מבינה את דאגתך לעתידו המקצועי, אולם מוטב להתמקד כעת בדברים עימם מתמודד נער בן 13. לדוגמא, יכולת ההסתגלות שלו לדרישות המסגרת הבית ספרית, פיתוח המיומנויות החברתיות שלו, ריכוך החרדה/ההימנעות מקשרים אינטימיים, ועוד. טיפול יעיל בנושאים הללו בהווה יפתח את כישוריו הרגשיים והחברתיים ויגדיל את הסיכוי למציאת סיפוק ומימוש הפוטנציאל שלו בכל תחומי החיים, ובכללם בתחום התעסוקתי. בהקשר זה, על מנת לגייס את בנך לשיתוף פעולה, כדאי לשוחח עימו על הקשיים שהוא חווה בהווה ולא על התחזית לעתידו. בדרך אמפאתית, ניתן לציין בפניו כי את רואה עד כמה קשה לו בשנתיים האחרונות בבית הספר ולשבח אותו על כך שלמרות הסבל הרב שוודאי מרגיש, הוא עדיין מנסה ומשתדל עד כמה שהוא יכול. מלבד החיזוקים, הדגישי כי הוא לא חייב להמשיך לסבול, משום שאפשר לעזור לילדים ונערים במצבים כאלה. הסבירי לו בשפה פשוטה כי ישנם מבוגרים שהמקצוע שלהם הוא לעזור לילדים שקשה להם לדבר בבית ספר ושהוא יכול להיפגש עם אדם כזה ולבחור בדיוק עד כמה הוא רוצה לספר על עצמו. תמיכה רגשית וגישה בלתי שיפוטית עשויות לרכך את ההתנגדות שלו וליצור תחושת ביטחון שהוא זקוק לה על מנת לשתף פעולה עם תהליך ההערכה והטיפול במצבו. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.
ינאי שלום, אקדים ואומר שהטפול של הנוירולוג נשמע מתאים. שנית, השאלה אינה קשורה לפורום (הפרעות קשב ורכוז בילדים), ולכן אענה בקצרה. למען שאר הקוראים אבהיר ש-PDD (שהן ראשי-תיבות של Pervasive Developemental Disorder - הפרעה התפתחותית נרחבת) הינה הפרעה מהספקטרום האוטיסיטי. בהפרעות אלו יש שכיחות גבוהה של הפרעת קשב ורכוז, ושל הפרעות התנהגות. ממה שרשמת כלל לא ברור שיש אבחנה של הפרעת קשב ורכוז, ולכן אין מקום, לפחות כעת, לטפול ב-Ritalin. Rispond הינה תרופה המותווית לטפול בהפרעת התנהגות, והשמוש בה בילדים הלוקים ב-PDD הוא רב. בהחלט מקובל לטפל ב-Rispond כתרופה בודדת, ולא כתרופה משנית. בקצור, כפי שאמרתי בפתיח, נראה שהנוירולוג נתן את הטפול המומלץ. בכל מקרה, אם יש שאלות, אני מציע לחזור ולהוועץ בו. יום טוב, ד"ר ברנע ארז.
שלום מירב, אוטיזם היא הפרעה הנמצאת בקצהו של רצף מגוון למדי של הפרעות, שזכה לכותרת "הפרעה התפתחותית נרחבת - pdd". על הרצף הזה ייתכנו, כאמור, מצבים שונים, הנבדלים אלה מאלה ברמות התפקוד, אך המשותף לכולם הוא הקושי בהבנה ופירוש של מצבים חברתיים ובתקשורת הבינאישית. במקום לנחש ולשער השערות, מוטב להגיע לאבחון מסודר, שיוכל לאשש או לשלול את חשדותיכם, ולשרטט תכנית התערבות מתאימה. בעיות רגשיות יכולות להסביר את התמונה שתיארת, אך בה במידה הן יכולות להיות חלק מהפרעה אחרת. אם את רוצה המלצה על פסיכיאטרית מאבחנת מצויינת, את מוזמנת להתקשר אלי 052-3106667. בברכה ליאת
מרים שלום, אילמות סלקטיבית (selective mutism) אינה נכללת בהפרעות הרצף האוטיסטי (תסמונת אספרגר כלולה ברצף האוטיסטי). אילמות סלקטיבית (Selective Mutism) הינה הפרעה התנהגותית המופיעה בגיל הילדות ומתאפיינת בכישלון לדבר במצבים חברתיים ספציפיים, המצריכים תקשורת שפתית (למשל, בבית הספר), וזאת למרות היכולת לדבר במצבים חברתיים אחרים. הכישלון לדבר במצבים ספציפיים אינו נובע מאי ידיעת השפה או מהפרעה בתקשורת (גמגום, הפרעה התפתחותית נרחבת, וכיוצ"ב). חרדה חברתית והימנעות חברתית קשורות, לעיתים, לאילמות סלקטיבית, ובמקרים כאלה ניתנת אבחנה נוספת הנוגעת לחרדה. מכלול הבעיות שתיארת אכן מצריך בירור מעמיק המתרחש הן עם ההורים והן עם הנער ומתבצע פנים-אל-פנים. מכאן, שההשערה הראשונית שהתבססה על דיווחייך בלבד, אינה בהכרח האבחנה הנכונה. מתן האבחנה מתבסס על תהליך הערכה, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה ההתפתחותית של בנך מינקותו ועד היום. בנוסף, אבחנה תתבסס על אינטראקציה עם ותצפית על הנער, ולעיתים קרובות, על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. אם ברצונך לקבל חוות דעת נוספת מנוירולוג או פסיכיאטר ספציפי, הדבר, אכן, עלול לקחת זמן. מטעמים מקצועיים, לא אוכל להמליץ בפורום על רופא ספציפי. על מנת להתחיל לטפל בבנך ללא עיכוב, ניתן לפנות לפסיכולוג קליני מטעם קופ"ח, שיפגוש את הנער, ימשיך את תהליך ההערכה שהחל אצל הפסיכיאטרית ויבנה עבורו תוכנית טיפולית מתאימה. כמו כן, יוכל הפסיכולוג לספק הדרכת הורים קבועה שתסייע בהתמודדות עם בעיותיו של הנער ובדרכים לקדם את התפתחותו הרגשית והחברתית. אני מבינה את דאגתך לעתידו המקצועי, אולם מוטב להתמקד כעת בדברים עימם מתמודד נער בן 13. לדוגמא, יכולת ההסתגלות שלו לדרישות המסגרת הבית ספרית, פיתוח המיומנויות החברתיות שלו, ריכוך החרדה/ההימנעות מקשרים אינטימיים, ועוד. טיפול יעיל בנושאים הללו בהווה יפתח את כישוריו הרגשיים והחברתיים ויגדיל את הסיכוי למציאת סיפוק ומימוש הפוטנציאל שלו בכל תחומי החיים, ובכללם בתחום התעסוקתי. בהקשר זה, על מנת לגייס את בנך לשיתוף פעולה, כדאי לשוחח עימו על הקשיים שהוא חווה בהווה ולא על התחזית לעתידו. בדרך אמפאתית, ניתן לציין בפניו כי את רואה עד כמה קשה לו בשנתיים האחרונות בבית הספר ולשבח אותו על כך שלמרות הסבל הרב שוודאי מרגיש, הוא עדיין מנסה ומשתדל עד כמה שהוא יכול. מלבד החיזוקים, הדגישי כי הוא לא חייב להמשיך לסבול, משום שאפשר לעזור לילדים ונערים במצבים כאלה. הסבירי לו בשפה פשוטה כי ישנם מבוגרים שהמקצוע שלהם הוא לעזור לילדים שקשה להם לדבר בבית ספר ושהוא יכול להיפגש עם אדם כזה ולבחור בדיוק עד כמה הוא רוצה לספר על עצמו. תמיכה רגשית וגישה בלתי שיפוטית עשויות לרכך את ההתנגדות שלו וליצור תחושת ביטחון שהוא זקוק לה על מנת לשתף פעולה עם תהליך ההערכה והטיפול במצבו. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.
שלום איננו נוהגים להמליץ על אנשי מקצוע בפורום ועל כן, לצערי, לא אוכל לעזור.
שלום לי, תיקון קטן - לא אספרגרס אלא תסמונת אספרגר. תסמונת אספרגר משתייכת לקבוצת ה- PDD (הפרעה התפתחותית נרחבת), המתאפיינת בליקויים בתפקוד החברתי, קשיים בתקשורת, ליקויים במשחק ובדמיון והתנהגויות כפייתיות/חזרתיות. על-מנת לדעת יותר, ואף להגיע למגוון גופים העוסקים באבחון ובטיפול, הקלידי את הצירוף 'תסמונת אספרגר' בכל מנוע חיפוש אינטרנטי. בהצלחה, אורנה
מומחים ומכונים
