האם אפשר להילחם בסרטן השד בלי כימותרפיה? המחקר החדש מהטכניון שמעורר תקווה

ד"ר אסף זינגר ועופרי ויזנבליט, צילום: רמי שלוש - דוברות הטכניון

סרטן שד מסוג טריפל נגטיב (Triple Negative) נחשב לאחד מסוגי סרטן השד המאתגרים והאגרסיביים ביותר לטיפול, בעיקר בשל מיעוט האפשרויות הטיפוליות הממוקדות הקיימות כיום.

מחקר חדש ומסקרן שנערך בטכניון, ופורסם בכתב העת המדעי היוקרתי ACS Nano, מציג גישה שונה לחלוטין: במקום לתקוף ישירות את תאי הגידול באמצעות חומרים כימיים רעילים, החוקרים מנסים לשבש את מערכת התמיכה שהסרטן בונה לעצמו בתוך הגוף.

את המחקר פורץ הדרך הובילה הדוקטורנטית עופרי ויזנבליט, יחד עם הדוקטורנטית רוואן מחאג’נה ובהנחיית ד”ר אסף זינגר – ראש המעבדה לננו-הנדסה בהשראת הטבע ופיתוח טכנולוגיות רפואיות בטכניון. באמצעות ננו־חלקיקים ייחודיים שאינם מכילים תרופה כלל, הצליח הצוות בשלב הפרה-קליני לחסום את המנגנונים שמסייעים לגידול להתפתח ולהתחמק ממערכת החיסון. מה עומד מאחורי הפיתוח, כיצד הניע הסיפור האישי של עופרי את גלגלי המחקר, ומהן התוכניות המשנות את הכללים לעתיד לבוא?  

עופרי ויזנבליט, לפני שנדבר על המחקר שלך, מהו בעצם סרטן שד מסוג טריפל נגטיב ולמה הוא נחשב למאתגר במיוחד?

"בעת אבחון של גידולי סרטן השד, נהוג לסווג אותם באופן כללי לשלושה תתי-סוגים מרכזיים: הסוג הראשון מאופיין בנוכחות של קולטנים הורמונליים לאסטרוגן ופרוגסטרון; הסוג השני מאופיין בנוכחות של הקולטן HER2 והסוג השלישי הוא סרטן שד מסוג טריפל נגטיב (שלילי משולש), המוגדר כך כאשר ממצאי הביופסיה מעידים על היעדרם המוחלט של שלושת הקולטנים הללו.

האתגר הטיפולי נובע מכך שנוכחות הקולטנים בשני הסוגים הראשונים מאפשרת התאמה של טיפול ממוקד (הורמונלי או ביולוגי) המכוון ישירות אליהם, ואילו בסרטן מסוג טריפל נגטיב אין קולטני-מטרה שניתן לפעול מולם כיום. בשל כך, קו הטיפול המרכזי המוצע כיום לחולות אלו הוא כימותרפיה. מדובר בתרופה לא סלקטיבית הפוגעת בכלל התאים המתחלקים בקצב מהיר בגוף, לרבות תאי עור ושיער. השפעת הכימותרפיה היא מערכתית ואינה ממוקדת, ולכן היא מלווה בתופעות לוואי קשות ומורכבות עבור המטופלות".

מה הוביל אותך לחקור דווקא את התחום הזה?

"אני בעצמי נשאית של מוטציה בגן בי-אר-סי-איי 1. גיליתי שאני נשאית כשהייתי בת 25, והדבר הראשון שהיועץ הגנטי עשה היה להתקשר אלי ולהציע לי ניתוחים בטלפון, בעיקר לשאול מתי אני מוציאה רחם ומתי את השחלות. חשבתי לעצמי, מה יישאר לי? והמטרה שלי מאז היא לעשות משהו שהוא לא פולשני, נגיש ומשעבד. ניסיתי להשתתף בכל מחקר קליני שהציעו לי דרך מרפאת הנשאיות כדי להימנע מהניתוחים האלה, ועד היום לא עברתי את הניתוח. כשבאתי למנחה שלי, אסף, והוא שאל אותי איזה פרויקט אני רוצה לעשות, אמרתי לו מיד שאני רוצה לחקור סרטן שד. הוא אמר לי שכולם חוקרים סרטן שד, אבל עניתי לו שאף אחד לא יעשה את זה מהכיוון שלנו, שבא מצד המטופלת". 

עופרי ויזנבליט, צילום: רמי שלוש - דוברות הטכניון

מה הייתה הבעיה המרכזית שניסיתם לפתור במחקר, ומה גרם לכם לחשוב על גישה שונה מהטיפולים המקובלים?

"ניסינו להביא דרך טיפול ביולוגית במקום כימית, כדי לצמצם את תופעות הלוואי ולייצר טיפול ממוקד ויעיל יותר. בנוסף, אחת הבעיות הגדולות בתרופות אימונותרפיות קיימות, שניתנות היום לשלבים מתקדמים של סרטן שד טריפל נגטיב, היא שבשלב מסוים הגידול מפתח אליהן עמידות ומייצר מנגנונים להתחמק מהתרופה. ניסינו לעקוף את העמידות הזו במחקר שלנו".

איך פועלים הננו-חלקיקים שפיתחתם ובמה הם שונים מכימותרפיה או מטיפולים קיימים?

"אז הננו-חלקיקים שפיתחנו, שנקראים אמ-פי-סומס, הם למעשה ריקים ואינם מכילים רכיב פעיל תרופתי. הם מורכבים ממעטפת ליפידית סינתטית שמזכירה את קרום התאים בגוף שלנו, המורכב ממולקולות שומניות. על המעטפת הזו שילבנו חלבונים שמיועדים לחקות את הפעילות של תאי מערכת החיסון שנקראים מקרופאגים, ומקורבים לגידול. התאים האלה נחטפים על ידי הגידול ומגויסים לטובתו, וככל שיש מהם יותר בסביבת הגידול, הוא הופך לאגרסיבי יותר וקל לו לשלוח גרורות מהר יותר. החלקיקים שלנו מתחפשים לתאים האלה ותופסים את אתרי הקישור בסביבת הגידול במקומם. אפשר לחשוב על זה כמו משחק כיסאות מוזיקליים – אם החלקיק המחופש שלנו תפס כיסא מסוים, התא המזיק כבר לא יכול לשבת בו. בגלל התחרות הזו, הגידול מגייס פחות תאים מזיקים, והגוף מצליח להילחם בגידול בעצמו".

חטיפת תאי מערכת החיסון על ידי הגידול – נשמע כמו סרט. איך זה קורה בפועל ומה הצלחתם למנוע?

"התאים הסרטניים יודעים לבטא רצפטורים ולהפריש מולקולות לסביבה כדי לקרוא למערכת החיסון. כשהגידול בונה לעצמו כלי דם, הם נבנים בצורה חרירית, כמו מסננת, ומאופיינים במאפיינים של דלקת. המנגנון של הגוף הוא לשלוח תאים אימוניים לאזור הדלקת, אך ברגע שהם מגיעים, המולקולות בסביבה והקישור שנעשה גורמים להם לעבור פולריזציה ולהפוך לתאים פרו-גידוליים שעוזרים לגידול לגדול. אנחנו השתמשנו במעטפת החלבונית של התאים האלה כדי לייצר מתחזים שיימשכו לאותם כלי דם מודלקים ויתיישבו שם. ברגע שהם תופסים את האתרים האלה, הם מונעים מתאים אימוניים אמיתיים להגיע ולהיחטף לטובת הגידול, מכיוון שהחלקיק הוא רק חלקיק מחופש ולא תא פעיל".

ד"ר אסף זינגר - מנחה המחקר, צילום: שרון גבאי, הקרן לחקר הסרטן

מה הראו תוצאות הניסויים לגבי היעילות והפוטנציאל של הטכנולוגיה הזו?

"סיימנו את השלב הפרה-קליני שבוצע במודלים של עכברים וקיבלנו תוצאות מעודדות מאוד. ראינו שהגידולים קטנו, נרשמה ירידה באחוז התאים המזיקים שנחטפו, וראינו עלייה בסוג של תאים שנקראים תאי טי ציטוטוקסיים. התאים האלה הם הלוחמים שהגוף שולח כדי להרוג תאים שסטו מהדרך, והעלייה שלהם מראה שהגוף מצליח להילחם לבד בצורה יעילה. מעבר לכך, החלקיקים לא הראו סימני רעילות באיברים חיוניים, והם מבוססים על חומרים שברובם מוכרים כבטוחים לשימוש על ידי ה-FDA".

האם הגישה הזו רלוונטית רק לסרטן השד או שהיא יכולה להתאים לבעיות רפואיות נוספות?

"התופעה שאנחנו מתארים והתאים שאנחנו מתחרים איתם בולטים כמעט בכל סוג סרטן, ולכן זה יכול להיות רלוונטי לעוד המון סוגי סרטנים שבהם האוכלוסייה האימונית הזו נמצאת בעודף. אנחנו בדקנו את זה כרגע במודל של סרטן שד, אבל ממש עכשיו מתחילים שיתופי פעולה כדי לבחון את המודל הזה בסרטן שחלה, ולבדוק אם נראה את אותו האפקט. מעבר לסרטן, הטכניקה הזו יכולה לעבוד בעתיד גם על מחלות זיהומיות, ויראליות, או מחלות אוטואימוניות שבהן יש עודף של תגובה אימונית ממקור דלקתי".

מה המשמעות של הפיתוח עבור חולות עתידיות, ומתי להערכתך ניתן יהיה ליישם אותו בקליניקה?

"הגשנו פטנט ביחד עם יחידת הפטנטים של הטכניון, וכדי לעבור לשלב הבא אנחנו צריכים שהוא יאושר, כדי שנוכל להתקדם לניסויים קליניים ולייצר שיתופי פעולה עם בתי חולים. מדובר בתהליך של לפחות 4-5 שנים פלוס מינוס, ואולי אפילו יותר. המשמעות לעתיד היא שאם נחשוב על זה כמשהו גנרי, זה טיפול שאפשר לייצר בליטרים כי יש מכשירים שמאפשרים סקייל-אפ מהיר מאוד (כמו הכנה של כ-20 מ"ל בדקה). מצד שני, בגלל השונות שמאפיינת כל גידול, נוכל גם לקחת תאים מאותה מטופלת, להפוך את הטיפול לאישי לחלוטין ובכך להפוך אותו להרבה יותר יעיל. המטרה הסופית והתקווה הגדולה היא שהגישה הזו תחליף לחלוטין את טיפולי הכימותרפיה בעתיד".

מהן התוכניות שלך לעתיד? הבנו שאת כבר עובדת על פיתוח של מערכת אבחון חדשה.

"נכון, הפרויקט שאני עובדת עליו עכשיו, יחד עם פרופ' רותי פרץ מבית החולים רמב"ם, עוסק ביכולת לאבחן סרטנים נשיים כמו סרטן השחלה, רירית הרחם או צוואר הרחם, באמצעות זיהוי בדוגמאות של דם וסת ובדיקות דם. כנשים, דם וסת הוא משהו שהולך לפח כל חודש, והמטרה שלנו היא לנצל אותו כערוץ אבחוני. כיום, בדיקת הסקר היחידה שעושים כשמגיעים למרפאת נשאיות כדי לבדוק סיכון לסרטן השחלות היא אולטרסאונד טרנס-וגינלי. בעבר היו בודקים גם חלבון בשם סי-איי 125 בדם, אבל כיום כבר לא בודקים אותו כי אחוז החיובי הכוזב שלו גבוה מאוד. נשים צעירות נמצאות בסיכון ולא מקבלות מענה מספק, ולכן המטרה היא לייצר בדיקת סקר שהיא לא פולשנית, נגישה, זולה ועושה שימוש במה שזמין ממילא".

אם היית יכולה להעביר מסר אחד לנשים שמתמודדות עם גנטיקה מורכבת או עם סרטן השד, מה היית רוצה שהן ידעו?

"שהן מרכז החשיבה שלי. בסופו של דבר, אני רוצה לייצר פתרונות שיפחיתו את תופעות הלוואי, כדי שלא נצטרך לאבד את השיער או לעבור ניתוחים כירורגיים קיצוניים וכריתות אם אפשר להימנע מכך. המטופלות וההתמודדות שלהן הן מה שמניע את הכל".

*חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל[email protected] 

**המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי