רפמיצין: הכדור שבעולם הלונג'יביטי רצו להאמין בו ואכזב

רפמיצין ואימון גופני: המחקר החדש מצא פחות שיפור ויותר תופעות לוואי. אילוסטרציית AI

עיקרי הכתבה:

• מחקר ראשון מסוגו בבני אדם מצא כי רפמיצין לא שיפרה את תוצאות האימון הגופני אצל מבוגרים - ובחלק מהמדדים אף פגעה בהן.
• נוטלי רפמיצין דיווחו על יותר תופעות לוואי, כולל זיהומים ותסמינים נשימתיים, לעומת קבוצת הפלצבו.
• החוקרים מדגישים: מדובר במחקר קטן וקצר טווח, ולכן עדיין אין הוכחה קלינית לכך שרפמיצין מאטה הזדקנות או מאריכה חיים בבני אדם בריאים.

_______________________________________

כבר עידן ועידנים הולך ומתפתח עולם שלם סביב שאלה אחת: האם אפשר להאט את תהליך ההזדקנות? הלונג'יביטי - שמשלב מחקר רפואי, ביוהקינג ותרופות ניסיוניות, מנסה לענות על זה. אחת השחקניות הגדולות בזירה הזאת היא רפמיצין, תרופה ותיקה שפותחה במקור למניעת דחיית השתלות, ובניסויים בבעלי חיים הוכיחה שוב ושוב שהיא מאטה הזדקנות ומאריכה חיים מה שגרם למטפלי לונג'יביטי ברחבי העולם לרשום אותה למטופלים שלהם לעיתים מחוץ להתוויה הרשמית וקהילות ביוהקינג רבות דנות בשימוש עצמאי בתרופה, לעיתים מחוץ למסגרת רפואית מסודרת - למרות שעד היום אין הוכחה קלינית ברורה לכך שהיא בטוחה או יעילה לצורכי לונג'יביטי בבני אדם בריאים.

אחד המחקרים הקליניים הראשונים שבחנו רפמיצין בבני אדם מבוגרים בשילוב עם פעילות גופנית, פורסם באפריל 2026 במגזין הרפואי העוסק בתחומי השריר, הזקנה והסרקופניה הנחשב - Journal of Cachexia, Sarcopenia and Muscle אך תוצאותיו לא תמכו בהשערה המוקדמת של החוקרים.  

מה עשו ומה מצאו

לצורך המחקר נבדקו ארבעים מבוגרים בגילאי 65 עד 85  בממוצע גיל של 72. הם חולקו לשתי קבוצות, כאשר קבוצה אחת קיבלה 6 מ"ג רפמיצין פעם בשבוע והשנייה קיבלה פלצבו. שתי הקבוצות עברו תוכנית אימונים ביתית זהה של 13 שבועות: תרגילי קימה מכיסא, רכיבה על אופניים סטטיים ותרגילי כוח - שלוש פעמים בשבוע.

בסוף שלושת החודשים, שתי הקבוצות השתפרו. אבל קבוצת הרפמיצין השתפרה פחות בכל מדד שנבדק.

במבחן הקימות מכיסא ל-30 שניות, שמשמש מדד מקובל לכוח הרגליים ולסיכון נפילה, ביצעו נוטלי הרפמיצין בממוצע כשתיים - שלוש חזרות פחות מקבוצת הפלצבו - פער שבתחילת המחקר לא היה קיים. הם גם הלכו מרחק קצר יותר במבחן הליכה של שש דקות, והפגינו כוח אחיזה חלש יותר. אף אחד מהממצאים האלה לא הגיע לסף המובהקות הסטטיסטית - מה שקשור גם לגודל הקבוצה המצומצם – אבל הכיוון היה עקבי לכל אורך המחקר.  

הגוף לא עובד כמו עכבר מעבדה

הרפמיצין פועלת על ידי עיכוב של מנגנון שנקרא mTOR: מעין מתג שאחראי בין היתר לבניית שריר אחרי אימון. הרעיון שעמד מאחורי המחקר היה שאם נותנים את התרופה פעם בשבוע בלבד, ודואגים שהיא תינתן ביום המנוחה שאינו סמוך ליום האימון, אולי הגוף יספיק לבנות שריר לפני שהתרופה "תכבה" את המנגנון. לרפמיצין זמן מחצית חיים ארוך יחסית, ולכן ייתכן שהשפעתה נמשכה גם בין ימי האימון, למרות ניסיון החוקרים לתזמן את נטילתה.

בניסויים בעכברים, רפמיצין הוכיחה את עצמה מעל ומעבר. אבל עכברי מעבדה הם לא בני אדם, ובגוף האדם הבוגר, שבו שמירה על מסת שריר היא אחד הגורמים החשובים ביותר לתוחלת חיים בריאה, מסקנות המחקר מעלות תהיות לפיהן ייתכן כי השפעת התרופה על מסלול mTOR החלישה דווקא את תגובת השריר לאימון גופני.

תופעות לוואי: לא רק כאבי ראש

מעבר לשאלת הביצועים הגופניים, המחקר מצא גם פער ניכר בתופעות הלוואי: 99 אירועים דווחו בקבוצת הרפמיצין לעומת 63 בקבוצת הפלצבו. רובם הוגדרו כתופעות קלות יחסית, בהן כאבי ראש, עייפות ותסמינים בדרכי הנשימה העליונות, כאשר אחד המשתתפים אף אושפז בשל דלקת ריאות שנחשדה כקשורה לטיפול. מכיוון שרפמיצין מדכאת חלק מפעילות מערכת החיסון, החוקרים מציינים כי ייתכן שהיא מגבירה את הרגישות לזיהומים אצל חלק מהמטופלים.

החוקרים עקבו גם אחר מדדים רפואיים ומעבדתיים שונים לאורך הניסוי, אך מדגישים שמדובר במחקר קטן וקצר יחסית, שלא נועד להעריך השפעות בריאותיות ארוכות טווח של התרופה.

רפמיצין הפכה בשנים האחרונות לאחת התרופות המדוברות בעולם הלונג'יביטי. אילוסטרציית AI

גם הגיל הביולוגי לא השתנה

אחד הדברים שאנשים מחפשים בתרופות לונג'יביטי הוא השפעה על גיל ביולוגי - כלומר לא הגיל בתעודת הזהות אלא על הזדקנות הגוף על פי מדדים ביולוגיים.  

החוקרים בדקו זאת בעזרת ערכת בית שמנתחת סמנים אפיגנטיים בדם. התוצאה: רפמיצין לא שינתה את הגיל הביולוגי בקרב הקבוצה שנטלה אותה לעומת קבוצת ה פלצבו. גם שיפור באיכות החיים הכללית לא נמצא.

מה אין במחקר

חשוב להבין את גבולות הממצאים. מדובר בניסוי ראשוני עם 40 משתתפים בלבד - קבוצה קטנה שאינה מאפשרת מסקנות סופיות. כל המשתתפים במחקר היו אנשים שלא התאמנו לפני כן – אז למי שפעיל גופנית ויש רבים כאלו בקרב בני הגיל השלישי – אי אפשר לדעת מהמחקר מה התרופה תגרום להם. ייתכן שמינון נמוך יותר, פרוטוקול שונה, או אוכלוסייה אחרת יניבו תוצאה אחרת.

החוקרים עצמם מדגישים שמדובר במחקר exploratory קטן וקצר יחסית, שנמשך 13 שבועות בלבד, ולכן הוא אינו מאפשר להסיק מסקנות רחבות לגבי השפעת רפמיצין על תהליכי הזדקנות או תוחלת חיים בבני אדם. הממצאים מתייחסים לפרוטוקול הספציפי שנבדק: מינון של 6 מ"ג פעם בשבוע, בקרב מבוגרים שלא התאמנו קודם לכן ובשילוב תוכנית אימונים ביתית, אבל נכון להיום, עדיין אין הוכחה קלינית ברורה לכך שרפמיצין מאריכה חיים או משפרת תפקוד גופני בבני אדם בריאים.

מה המסקנות מהמחקר?

בישראל, רפמיצין מאושרת רשמית רק למניעת דחיית השתלות כליה. כל שימוש אחר בה הוא ללא אישור רגולטורי ובדרך כלל ללא מעקב רפואי ונסמך על מחקר שלא כלל עד לאחרונה בדיקות בבני אדם. המחקר שפורסם באפריל הוא הסנונית הראשונה בנושא ולפיו – התרופה מפריעה לשיפור שאמור להיווצר מאימון גופני רציף ומגבירה תופעות לוואי, כאשר פעילות גופנית לבדה לעומת זאת, היטיבה עם כל המשתתפים – בשתי הקבוצות, בלי תופעות לוואי וללא חשש.  

** המידע בכתבה הינו כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי.

חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]