לונג'ביטי: האם אפשר להאט את ההזדקנות ולהיות בריאים יותר בגיל השלישי?

עיקרי הכתבה:

הלונג'ביטי מתמקד בהארכת שנות החיים הבריאות באמצעות זיהוי מוקדם של תהליכי הזדקנות וסיכונים למחלות כרוניות, עוד לפני הופעת תסמינים.

למרות ההייפ סביב תוספים וטכנולוגיות, מחקרים מראים כי פעילות גופנית, תזונה מאוזנת, שינה איכותית, איזון הסטרס לצד איזון מטבולי, הם הגורמים המבוססים ביותר להזדקנות בריאה.

מרכז הלונג'ביטי במרכז הרפואי שיבא מיישם גישה של רפואה מותאמת אישית באמצעות מדידת סמנים ביולוגיים והערכת גיל ביולוגי במטרה למנוע או לעכב הידרדרות בריאותית.

________________________________

האם ייתכן שרפואת העתיד לא תטפל במחלות אלא תנסה למנוע אותן עשר שנים מראש ?האם הזדקנות היא גזירת גורל, או תהליך ביולוגי שאפשר למדוד ולהשפיע עליו? זו כבר לא שאלה פילוסופית, אלא אחד הדיונים המרתקים ברפואה המודרנית. תחום הלונג'ביטי Longevity)), שנולד מתוך מחקר הזדקנות ביולוגי, מנסה לזהות מוקדם את מה שמוביל לירידה תפקודית ולמחלות כרוניות ולדחות את נקודת ההתחלה שלהן.

במקום להגיע לרופא אחרי התקף לב, סוכרת או ירידה קוגניטיבית, רפואת לונג'ביטי מנסה לזהות את הסיכון שנים לפני כן ולשנות מסלול. בעשור האחרון, עם התקדמות מדע ההזדקנות, האפיגנטיקה, ניטור דיגיטלי ובינה מלאכותית, התחום עבר מהשוליים למרכז הבמה כאשר בשנים האחרונות קידמו את התחום גם יזמי טכנולוגיה, רופאים וחובבי "ביוהאקינג" ברחבי העולם, שהפכו את רעיון הארכת החיים הבריאים לנושא מדובר הרבה מעבר לעולם המדעי.

במקביל להייפ ברשתות, יותר ויותר קליניקות ובתי חולים בעולם מתקדמים לעבר רפואה מנבאת ומותאמת אישית. וכן, גם כאן, למעשה, חוזרים אל הבסיס.

מה בעצם חוקרים בלונג'ביטי

לונג'ביטי הוא לא עוד טרנד אנטי-אייג'ינג אלא מהווה גישה רב־תחומית שמשלבת ביולוגיה של הזדקנות, רפואה מונעת, גנטיקה ואפיגנטיקה, תזונה ומטבוליזם, פעילות גופנית, שינה וניהול סטרס, וגם דאטה ובינה מלאכותית כדי לייצר תמונה אישית של בריאות לאורך זמן.

המטרה אינה בהכרח להבטיח חיים ארוכים במיוחד, אלא להאריך את השנים שבהן אדם מתפקד טוב, ללא מחלה כרונית משמעותית שמכתיבה את איכות חייו. מדובר בשינוי פרדיגמה: פחות "לטפל במחלה" ויותר "לזהות ולנהל סיכון" לפני שהמחלה מתפתחת.

הזדקנות הגוף: המנגנונים הביולוגיים שמאיצים הזדקנות

אחת התשתיות המדעיות המרכזיות של התחום היא הרעיון של  מנגנונים ביולוגיים שחוזרים שוב ושוב במחקרי ההזדקנות. בין היתר מדובר בתהליכים שמתרחשים בגוף לאורך השנים, כמו נזק מצטבר לחומר הגנטי – ל-DNA, קיצור של קצות הכרומוזומים המכונים טלומרים, שינויים באופן שבו גנים “מופעלים”, ירידה ביעילות המיטוכונדריה (תחנות האנרגיה של התאים), התפתחות תנגודת לאינסולין, הצטברות של תאים מזדקנים שאינם מתחדשים כראוי, וכן דלקת כרונית ברמה נמוכה שאינה מורגשת אך משפיעה על מערכות הגוף לאורך זמן.

למה זה חשוב? כי מחלות של הגיל המבוגר כמו סוכרת סוג 2, מחלות לב, ירידה קוגניטיבית וחלק מסוגי הסרטן, נוטות לרכוב על אותם מנגנונים. אם מצליחים להשפיע עליהם, יש היגיון ביולוגי בדחייה של הופעת מחלות והידרדרות תפקודית. האם זה אומר שאפשר לעצור הזדקנות? כנראה לא, אבל זה כן מסביר למה לונג'ביטי לא מתמקד באיבר אחד אלא בתמונה המערכתית.

גיל כרונולוגי מול גיל ביולוגי

אחד המושגים המעניינים בלונג'ביטי הוא גיל ביולוגי. זהו ניסיון להעריך את מצב הגוף בפועל, לא לפי תעודת הזהות. איך עושים את זה? באמצעות שילוב של סמנים ביולוגיים (Biomarkers) , מדדים מטבוליים, מדדי דלקת, תפקוד לב־ריאה, מסת שריר וכוח, איכות שינה, מדדים קוגניטיביים ולעיתים גם מדדים אפיגנטיים שבודקים איך הגנים שלנו פועלים ולא אילו גנים יש לנו.

הדיון שהרפואה מעלה כאן הוא בעל משמעות: שני אנשים בני 55 יכולים להיות באותו גיל כרונולוגי, אבל הגיל הביולוגי שלהם עשוי להיות שונה, ובהתאם מה ניתן לעשות?

הסוד לאריכות ימים? הדברים הבסיסיים ביותר

בכל הכותרות על לונג'ביטי קל לפספס את העובדה שהבסיס המדעי החזק ביותר הוא דווקא הכי לא טכנולוגי - אורח חיים. תזונה בסגנון ים תיכוני נקשרה שוב ושוב להפחתת סיכון קרדיו־מטבולי ולתמותה נמוכה יותר באוכלוסיות שונות.

גם פעילות גופנית היא תרופה עקבית בתחום: מחקרים ומטא־אנליזות מצביעים על קשר בין אימוני כוח לבין סיכון תמותה נמוך יותר, כולל תמותה קרדיווסקולרית. האם זה אומר שכדאי שתתחילו להרים משאות כבדים? לא בהכרח.  אבל שריר הוא אחד המדדים החשובים ביותר להזדקנות בריאה כי הוא קשור ליציבה, לשיווי משקל, למטבוליזם, עצמאות ותפקוד.

נוסף לכך, שינה איכותית וניהול סטרס הם רכיבים שמתחברים למנגנוני הזדקנות כמו דלקתיות, איזון הורמונלי ורגישות לאינסולין. גם קשרים חברתיים ומשמעות בחיים חוזרים במחקרי אוכלוסיה כמשתנים שמנבאים תוחלת חיים בריאה, לפעמים ברמה מפתיעה.

לונג'ביטי ומטבוליזם: חשיבות סוכר, אינסולין והיקף מותניים

אחד החיבורים הכי חזקים בין לונג'ביטי לרפואה קלינית הוא הציר הקרדיו־מטבולי. מדדים כמו מדד הסוכר בגוף לאורך זמן,  פרופיל שומנים, לחץ דם, היקף מותניים והערכת רגישות לאינסולין נתפסים היום כמדדים מרכזיים לתכנון בריאות עתידית. האם כולנו צריכים להפוך לאנשים שמודדים כל צעד וכל נתון בריאותי? ממש לא. הרעיון הוא לקחת את הבדיקות והמדדים שכבר קיימים ברפואה ולהשתמש בהם מוקדם יותר ובצורה מותאמת אישית.

תוספים ותרופות "אנטי-אייג'ינג": מה מבוסס מדעית ומה לא

כאן אולי נמצא הפער הגדול ביותר בין השיח ברשתות החברתיות לבין רפואה מבוססת מחקר. בשנים האחרונות מרבים לדבר על תוספי תזונה שונים ועל תרופות שנבדקות בהקשר של הזדקנות, ובהן גם מטפורמין (תרופה ותיקה לטיפול בסוכרת) וכן רפאמיצין, המשמשת כיום בעיקר ברפואת השתלות.

מחקרים ראשוניים העלו אפשרות שלתרופות אלו עשויה להיות השפעה על מנגנונים הקשורים להזדקנות, ולכן הן מעוררות עניין רב בקרב חוקרים. עם זאת, חשוב להדגיש: נכון להיום אין הוכחה חד משמעית לכך שמטפורמין, או כל תרופה אחרת, מאריכה חיים אצל אנשים בריאים, והן אינן מומלצות לשימוש למטרה זו מחוץ למסגרת רפואית או מחקרית.

לכן, השאלה המרכזית אינה "איזו תרופה לקחת כדי לחיות יותר", אלא אילו התערבויות בטוחות ומבוססות ראיות מתאימות לכל אדם ובאיזה הקשר רפואי.

לונג'ביטי: מהרשתות החברתיות אל עולם המחקר  

העניין הציבורי בתחום קיבל דחיפה גם מזירת הסלבס. כשדמויות כמו קים קרדשיאן מדברות על שגרות התאוששות, טיפולים ואופטימיזציה של הגוף, המושג "לונג'ביטי" הופך שגור בכל פה אבל גם למבלבל. האם כל מה שנמכר כמוצר אנטי-אייג'ינג הוא לונג'ביטי? ממש לא. ועדיין, יש כאן נקודה חיובית: הציבור התרגל לחשוב על מניעה, ניטור והרגלים, והמערכת הרפואית מנסה לתרגם זאת לשפה מבוססת ראיות.

מרכז הלונג'ביטי בשיבא

בישראל פועל מרכז לונג'ביטי של המרכז הרפואי שיבא, בהובלת פרופ’ ציפי שטראוס. באתר המרכז מתואר שהוא פועל בתוך מוסד רפואי אקדמי ומשלב רפואה מותאמת אישית, מחקר וטכנולוגיות מתקדמות. על פי תיאור המרכז, מוצעת גם חבילת Longevity 360  המבוססת על בניית פרופיל ביולוגי אישי הכולל מעל 400 סמנים ביולוגיים, במטרה להעריך סיכון ולבנות המלצות מותאמות, כולל תחנות הערכה בתחומים כמו מטבוליזם, לב וריאות, שינה, מוח, חוסן גופני והרגלי חיים, לצד אפליקציה מלווה שמטרתה לעודד התמדה בהתערבויות אישיות. עצם קיומו של מרכז כזה בתוך בית חולים גדול מסמן מגמה: לונג'ביטי מתחיל לעבור מטרנד לפרקטיקה קלינית שמנסה למדוד, להעריך סיכון ולנהל שינוי לאורך זמן.

איפה AI נכנס לתמונה?

אחד המנועים המרכזיים שמאפשרים את התפתחות תחום הלונג'ביטי הוא הבינה המלאכותית. בינה מלאכותית משתלבת כאן ככלי להתמודדות עם בעיה בסיסית: יש יותר מדי נתונים שאף רופא לא יכול "לראות" לבד. מדדים מתמשכים, בדיקות מעבדה לאורך זמן, דפוסי שינה ותנועה - כולם מייצרים תמונה דינמית. הכיוון המחקרי הוא רפואה שמזהה דפוסים מוקדמים ומתריעה על הידרדרות לפני שיש מחלה קלינית. האם נגיע למצב שבו המערכת תאמר לנו "אתה בדרך לסוכרת עוד לפני שהסוכר עולה?". זו בדיוק השאלה שהתחום מנסה לקדם, בזהירות ובהתבסס על מחקר.

האזורים הכחולים: חיים פשוטים כמתכון לאריכות ימים

אי אפשר לדבר על לונג'ביטי בלי להזכיר את "האזורים הכחולים" - אזורים בעולם שבהם שיעור בני המאה גבוה במיוחד, כמו אוקינאווה ביפן, סרדיניה באיטליה, איקריה ביוון וניקויה בקוסטה ריקה. הרעיון שחוזר שם שוב ושוב הוא שילוב של תנועה יומיומית טבעית, אוכל פשוט, קהילה ושגרה שמפחיתה סטרס כרוני. וזו אולי השאלה הכי מעניינת: אם מה שעובד באמת הוא אורח חיים וסביבה, למה אנחנו מחפשים פתרון במעבדה?

טרנד חולף או העתיד של הרפואה?

לונג'ביטי לא מבטיח חיים עד 120 ואין כיום תרופת פלא שמאריכה חיים בצורה מוכחת בבני אדם בריאים. עם זאת, הוא משנה את נקודת המבט: פחות רפואה שמגיבה למחלה ויותר רפואה שמנסה לדחות את הופעתה. בסוף, השאלה אינה רק כמה שנים נחיה אלא איך ייראו החיים שלנו, ואם אפשר לדחות את תחילת המחלות הכרוניות אפילו בכמה שנים, מדובר בשינוי שיכול להיות עצום.

המידע בכתבה הינו כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי.

(צילום: שאטרסטוק)