"עור ועצמות": סימני הרעבה מכוונת וסכנת חיים ממשית בחטופים

הסרטונים ששחרר חמאס לאחרונה ובהם נראים החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי, מעוררים דאגה עמוקה. שני הצעירים מופיעים כשהם בתת משקל קיצוני, עור ועצמות, עם סימנים מובהקים של תשישות פיזית ונפשית. על פי ההערכות, אביתר איבד כ־41% ממשקל גופו – נתון שמצביע על רעב חמור ומתמשך.  

ד"ר יעל גילרמן, יו"ר האיגוד הישראלי לרפואת משפחה וסגנית מנהלת מחלקה בשירותי בריאות כללית במחוז תל אביב-יפו, מסבירה בריאיון את משמעות ההרעבה המכוונת, הסכנות הרפואיות המיידיות והמרחק הקטן שנשאר עד לקריסה מוחלטת של מערכות הגוף. לדבריה, מדובר במצב חירום רפואי שמחייב פעולה מיידית – כל דקה חשובה.

ד"ר גילרמן, איך מגדירים מבחינה רפואית "הרעבה מכוונת" והאם זה מה שאנחנו רואים בסרטונים?  

"הרעבה מכוונת איננה רק מצב של היעדר מזון אלא מניעתו גם כאשר הוא כן קיים. זה לא מחסור כללי אלא שלילה אקטיבית של אוכל מאדם שזקוק לו. גם אם יש בעזה מצוקה תזונתית – ואפשר להניח שכך הדבר – זו לא הרמה שאנחנו רואים כאן. אנחנו רואים שני גברים שירדו למשקל גוף קיצוני – כמעט עור ועצמות – מה שמעיד על אובדן של 40%–50% מהמשקל. אין לי ספק שהשובים שלהם לא במצב תזונתי כזה. הפער הזה הוא בדיוק ההגדרה של הרעבה מכוונת – כשהמזון נמצא אך נמנע באופן מכוון ממי שנמצא בשבי. זה אולי לא מופיע במדויק בספרי רפואה, אבל מדובר בהבנה קלינית ברורה: כשמונעים ממישהו גישה למזון – מרעיבים אותו בכוונת תחילה. במקרה הזה, אנחנו רואים לא רק הרעבה אלא הרעבה קיצונית, עמוקה, מסכנת חיים".  

 המשקל של אביתר דוד ירד ב-41% מהמשקל המקורי שלו. מבחינה רפואית, אילו סיכונים מיידיים יש במצב כזה? 

"כשהגוף מאבד כל כך הרבה ממשקלו, הוא מתחיל לפרק את עצמו כדי לשרוד. השומן כבר איננו, ואז מגיע תורם של השרירים – גם החיצוניים וגם הפנימיים. זה כולל את שריר הלב, שמתחיל לאבד מסת שריר, מה שפוגע ביכולת שלו להתכווץ כראוי, פגיעה ביכולת הלב לתפקד כמשאבה ואף להוביל להפרעות קצב מסכנות חיים. 

רום ברסלבסקי. הרעבה קיצונית, עמוקה, מסכנת חיים. צילום מתוך סרטון החמאס

"אבל הפגיעה לא נעצרת שם. איברים נוספים, כמו מערכת העצבים המרכזית, דורשים תזונה סדירה כדי לתפקד. כשאין להם את זה, מתחילות פגיעות קוגניטיביות, ירידה ביכולות החשיבה, רעד. אנחנו יודעים שאנשים יכולים למות מרעב כשהדופק נחלש בהדרגה עד לקריסה. בנוסף, מערכת החיסון נשחקת עד כדי כך שהגוף מאבד כל יכולת להילחם בזיהומים. כל פצע, כל זיהום קטן, הופך לאיום ממשי. אין יותר רזרבות. הגוף פועל על אפס".

כמה זמן לפי דעתך עוד אפשר להיות במצב כזה?  

"אני לא יודעת לענות על זה. אבל אני חושבת שסכנת החיים שלהם לפי התמונות היא מיידית".

אם אחוזי השומן יורדים מתחת ל-50% כפי שדווח, אפשר להגדיר את זה כמצב חירום רפואי? 

"בעיניי כן".

 מהי המשמעות של קריסה רב מערכתית? 

 "קריסה רב-מערכתית אומרת שהמערכות בגוף עושות shutdown אחת אחת. הכליות מפסיקות לתפקד, הריאות בתפקוד נמוך, הלב בתפקוד נמוך, ובסוף הכל קורס. בקצרה, מערכות הגוף כבר לא מצליחות לעשות את עבודתן. קריסה רב מערכתית במילים אחרות זה מוות".

 האם העובדה שמדובר בחטופים צעירים משפיעה על יכולת הגוף לעמוד במצב כזה? 

 "לאנשים צעירים ובריאים יש יותר רזרבות, אז יש להם יותר זמן עד לקריסה, אבל לכולנו יש סף. ככל שאנחנו מתבגרים, היכולת שלנו לעמוד בתנאים קיצוניים יורדת. הגוף שלנו דורש יותר מאמץ לתחזוקה. לאנשים מבוגרים יש פחות רזרבות לתחזוקה. כשאנחנו צעירים, הכל די קורה מעצמו. אנחנו מחלימים מהר. העצם נשברת? היא מתרפאת מהר. חילוף החומרים שלנו יעיל יותר, כלי הדם שלנו צעירים וחדשים והכל זורם בקלות ומאוד מאוד ביעילות. 

"ככל שהגוף מתבגר, המערכות שלו עוברות שינויים פיזיולוגיים טבעיים אשר יכולים לפגוע ביעילות תפקודן. דפנות כלי הדם מאבדות מהאלסטיות שלהן, זרימת הדם נעשית איטית יותר, קצב ריפוי הפצעים מואט, העור הופך עדין וחשוף יותר לנזקים, והרקמות נחלשות. במקביל, הגוף מפנה יותר משאבים לתהליכי תחזוקה שוטפת, על חשבון היכולת להתמודד עם אתגרים חיצוניים. במצבים של יציאה מאיזון – כמו מחלה, פציעה או חסרים תזונתיים – יכולת ההתאוששות פוחתת והמאגר הפנימי של המשאבים הזמינים לטובת התמודדות עם מצבי דחק, מצטמצם באופן משמעותי". 

מה זה "מוח מורעב" - איך זה משפיע על התפקוד הקוגניטיבי? 

"כאשר המוח אינו מקבל את כמות ואיכות התזונה הנדרשת לו – בין אם כתוצאה מהרעבה, תת תזונה או חסרים תזונתיים משמעותיים – עלולה להיגרם ירידה בתפקוד הקוגניטיבי. זיכרון, תהליכי חשיבה מורכבים נפגעים, היכולת לעבד מידע, לקבל החלטות ולבצע שיפוט מושכל נפגמת, ולעתים נצפית גם האטה כללית בתפקוד המנטלי והרגשי. 

"בחלק מהמקרים מדובר בפגיעה זמנית שניתנת לשיקום עם חידוש האספקה התזונתית התקינה. עם זאת, כאשר ההרעבה ממושכת, ייתכנו גם נזקים נוירולוגיים ארוכי טווח, שחלקם עלולים להיות בלתי הפיכים ולדרוש תהליך שיקום ממושך ומורכב". 

אם החטופים ישוחררו מחר, איך צריך לטפל בהם? מה הצעדים הראשונים שצריך לעשות?  

"קודם כל, אנחנו יודעים, גם מהחטופים הקודמים, אבל גם מאירועים בעבר של אנשים שיצאו למשל ממחנות ריכוז, שברמת החזרת אנרגיה וההאכלה, צריך לעשות את הכל מאוד לאט ובזהירות. אבל אני חושבת שלצד התמיכה הפיזית הקריטית חשוב לזכור שהשלב הראשון בשיקום זו תחושת הביטחון. חייבים לתת מקום לחלק הנפשי. הם חייבים להיות עטופים מאוד, מוכלים מאוד, בטוחים מאוד. המענה הפיזי צריך להיות הדרגתי. אנחנו יודעים לעשות את זה. מאוד הדרגתי, צעד אחרי צעד, שלב אחרי שלב. זה ייקח הרבה זמן, אבל אנחנו יודעים לעשות את זה. הם רק צריכים לחזור הביתה, שיהיה אפשר להתחיל לשקם אותם".

כלומר, אם הם היו חוזרים בשלב הזה, אפשר היה לשקם אותם?  

"עם התערבות רפואית מתאימה ניתן בהחלט לסייע בשיקום הבריאותי של הנפגעים. חשוב להדגיש כי תהליך השיקום לא תמיד מוביל לחזרה מלאה למצב הבריאותי המקורי, ולצד ההצלחות, עלולים להיוותר נזקים גופניים בלתי הפיכים. לא ניתן למחוק תקופה כה ממושכת של הרעבה – כמעט שנתיים של פגיעה פיזית מתמשכת יותירו, במקרים מסוימים, השלכות ארוכות טווח. לדוגמה, ייתכן שתישאר פגיעה בצפיפות העצם או בתפקודים פיזיולוגיים אחרים, שגם אם לא ניתן להשיבם למצבם הקודם, נוכל לנהל אותם רפואית באופן שיאפשר איכות חיים ותפקוד עצמאי. 

"שיקום במובנו הרחב איננו בהכרח חזרה מלאה לנקודת ההתחלה, אלא חזרה לרמת תפקוד שמאפשרת חיים – חיים שיש בהם תנועה, תקווה, ושיקום הדרגתי של מערכות הגוף. ההתייחסות כאן היא להיבטים הפיזיים בלבד. ההיבטים הנפשיים מורכבים ויצריכו התייחסות מקצועית נפרדת. יחד עם זאת, עצם החזרה לחיים – במובן הכי בסיסי של המילה – היא אפשרות ממשית וראויה למאמץ ולתמיכה מתמשכת". 

מהו המסר הרפואי החשוב ביותר שצריך להעביר לציבור על רקע הסרטונים שראינו? 

"שאנחנו צריכים להחזיר אותם היום! שזה דחוף, דחוף, בהול! זה מצב חירום. אין להם זמן. לאף אחד מהם אין זמן".