דם בשתן? אל תחכו: המדריך המקיף לאבחון וטיפול בגידולים בדרכי השתן

"בכל שנה אנחנו רואים מקרים רבים של מטופלים שהגיעו באיחור לאבחון בגלל שלא זיהו את הסימנים המוקדמים", פותח פרופ' מריו סופר, אנדואורולוג מומחה ומנהל היחידה לאנדואורולוגיה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב). "השינוי הקטן במתן השתן, שלעתים נראה שולי או זמני, יכול להיות סימן אזהרה משמעותי שדורש בדיקה מעמיקה".

פרופ' סופר מדגיש כי האופי השקט של המחלה בשלביה הראשונים מהווה אתגר משמעותי באבחון מוקדם. "לעתים קרובות, הסימן הראשון והיחיד הוא הופעה של דם בשתן, לפעמים אפילו באירוע בודד וחולף. רבים נוטים להתעלם מכך או לייחס זאת לסיבות שונות, אך זהו סימן שמחייב בירור מיידי".

פרופ' סופר מציג את הגישה החדשנית לטיפול בגידולים במערכת השתן, המשלבת טכנולוגיות מתקדמות עם ניסיון קליני עשיר. "היכולת שלנו לאבחן ולטפל בגידולים בדרכי השתן השתפרה דרמטית בשנים האחרונות", הוא מסביר. "הטכנולוגיות החדשות מאפשרות לנו לזהות ולטפל בגידולים בשלבים מוקדמים יותר, כשהסיכויים להצלחת הטיפול גבוהים במיוחד".

חשוב, מדגיש פרופ' סופר, להבין את המורכבות של מערכת השתן והקשר ההדוק בין כל חלקיה. "כשאנחנו מדברים על גידולים בדרכי השתן, אנחנו מתייחסים למערכת שלמה - מהכליות, דרך השופכנים ועד לשלפוחית השתן. כל שינוי באחד המרכיבים עלול להשפיע על המערכת כולה, ולכן חשוב כל כך לזהות ולטפל בבעיות בשלב מוקדם".

על סוגי גידולים בדרכי השתן

גידולים בדרכי השתן הם קבוצה של גידולים המתפתחים לאורך מערכת השתן, כאשר האזורים הנפוצים ביותר הם שלפוחית השתן והשופכן. "חשוב להבין שמדובר במערכת מורכבת ומקושרת", מסביר פרופ' סופר. "השופכן מוביל את השתן מהכליה לשלפוחית השתן, כשכל המערכת מצופה ברקמת אפיתל מיוחדת הנקראת אורותליום. רוב הגידולים מתפתחים משכבה זו".

"הסימן המשמעותי ביותר הוא דם בשתן, גם אם מדובר באירוע חד פעמי וללא כאב". צילום: שאטרסטוק

פרופ' סופר מבחין בין סוגים עיקריים של גידולים. "הנפוץ ביותר הוא קרצינומה של תאי מעבר (Transitional Cell Carcinoma). גידולים אלה יכולים להתפתח בכל חלק של מערכת השתן, אך שכיחים במיוחד בשלפוחית השתן. בהתאם, קיימות דרגות שונות של חומרת המחלה: הגידולים יכולים להיות שטחיים, המוגבלים לשכבה העליונה של הרקמה, או פולשניים, החודרים לשכבות עמוקות יותר. האבחון המוקדם קריטי, שכן הטיפול והפרוגנוזה משתנים משמעותית בין השלבים השונים".

מהו האתגר בטיפול בגידולים אלה?

האתגר המשמעותי בטיפול בגידולים אלה הוא כפול, מסביר פרופ' סופר, משום שראשית יש להסיר את הגידול באופן מלא תוך שמירה מירבית על תפקוד המערכת. שנית, חשוב למנוע הישנות של המחלה, שכן גידולים אלה נוטים לחזור. לכן, גם לאחר טיפול מוצלח, נדרש מעקב קפדני לאורך זמן. "הטיפול בגידולים בדרכי השתן עבר מהפך משמעותי בשנים האחרונות", מתאר פרופ' סופר. "היום אנחנו מסוגלים לבצע כריתה של גידולים בשלפוחית השתן ובשופכן בגישה אנדוסקופית, ללא צורך בניתוח פתוח. זה מאפשר לנו לשמר את האיבר ותפקודו, תוך הפחתת הסיכון לסיבוכים".

מה הם יתרונות הגישה האנדוסקופית?

"היתרונות משמעותיים. ראשית, אנחנו נמנעים מחתכים גדולים ומצלקות. שנית, זמן ההחלמה קצר משמעותית. בנוסף, הדיוק בטיפול גבוה יותר, מה שמאפשר לנו לשמר רקמה בריאה ולמנוע פגיעה באיברים סמוכים". עוד הוא מציין, כי כיום ישנם טיפולים מתקדמים כמו כריתת סרטן אפיתל המעבר של השלפוחית והשופכנים. "השיטה החדשנית מאפשרת לנו לטפל בגידולים מבלי לכרות את הכליה," מדגיש פרופ' סופר. "זה הישג משמעותי שעשוי למנוע צורך עתידי בדיאליזה".

מה הם גורמי הסיכון לגידולים בדרכי השתן?

לדברי פרופ' סופר, קיימים מספר גורמי סיכון מוכרים להתפתחות גידולים בדרכי השתן. עישון הוא הגורם המשמעותי ביותר, המגדיל את הסיכון פי שלושה עד ארבעה. גורמים נוספים כוללים חשיפה לכימיקלים מסוימים בתעשיה, זיהומים כרוניים בדרכי השתן וגורמים גנטיים.

כיצד מאבחנים גידול בדרכי השתן?

פרופ' סופר: "האבחון מתחיל בדרך כלל בעקבות הופעת תסמינים או במסגרת בדיקות שגרתיות. אנחנו משתמשים במגוון כלים אבחוניים, כאשר הבדיקה הראשונית כוללת בדיקת שתן וציטולוגיה של השתן. בהמשך, אנו מבצעים ציסטוסקופיה - בדיקה המאפשרת לנו לראות את פנים שלפוחית השתן והשופכה באמצעות מצלמה זעירה. במקרים מסוימים נדרשות גם בדיקות הדמיה כמו CT או MRI".

מהם סימני האזהרה העיקריים שצריכים להדליק נורה אדומה?

"הסימן המשמעותי ביותר הוא דם בשתן, גם אם מדובר באירוע חד פעמי וללא כאב. סימנים נוספים כוללים שינויים בהרגלי השתנה, תכיפות במתן שתן, או כאבים באגן. חשוב להדגיש - הופעת דם בשתן מחייבת בירור מיידי.

מה תהליך ההחלמה לאחר הטיפול?

"רוב המטופלים משתחררים לביתם תוך 24-48 שעות. אנחנו מלווים אותם במעקב צמוד, ורובם חוזרים לפעילות מלאה תוך שבועיים. מובן שנדרש מעקב ארוך טווח למניעת הישנות. חשוב להדגיש את חשיבות המעקב התקופתי," מסכם פרופ' סופר. "אנחנו ממליצים על בדיקות סדירות, במיוחד למטופלים בקבוצות סיכון. המפתח להצלחת הטיפול הוא אבחון מוקדם והתערבות מהירה".

(צילומים שאטרסטוק)