אלימות מינית במתקפת חמאס - פשעי המלחמה פורסמו בדו"ח מזעזע

השבת הארורה של שבעה באוקטובר 2023 תיזכר לדיראון עולם כאסון נורא ואכזרי שנפל עלינו כמדינה וכעם. במהלך היום הזה התרחשו זוועות אלימות ורצחניות רבות, ביניהן אלימות מינית ומגדרית. נכון להיום, לא ניתן לכמת את מספר הנפגעות והנפגעים בקטגוריה זו, גם כי לחלק מהקורבנות קשה לדבר על החוויה הקשה וגם כי רבים מהקורבנות נרצחו באכזריות.

לאחרונה התעורר שיח משמעותי בנושא, בעיקר בזירה הבינלאומית, לצד טענות קשות נגד ארגוני הנשים ששתקו עד כה ולא גינו את מעשי המחבלים. בנייר עמדה שפורסם על ידי ארגון רופאים למען זכויות אדם במהלך חודש נובמבר האחרון נחשפות עדויות מזוויעות אודות האלימות המגדרית.

המסמך המפורט סוקר את המידע הקיים על אלימות מינית שבוצעה על ידי החמאס במתקפת השבעה באוקטובר באמצעות עדויות שנאספו ממספר מקורות. כך למשל הגיע לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מידע על פגיעה בנשים ונערות, הן בפסטיבל נובה והן בבתים פרטיים ובסיסים צבאיים בעוטף עזה. הפרטים המדויקים לא פורסמו בשל סודיות.

כמו כן, שורדים סיפרו שראו מחבלים אונסים ורוצחים נשים ונערות, תוך כדי שהם צוחקים. אחרים סיפרו שמצאו נשים עירומות עם רגליים פשוקות, חלקן אפילו שבורות. כוחות הצלה וזק"א מצאו זוגות כפותים זה לזה עם בגדים מופשלים ונשים עירומות עם סימני אלימות קשים באזור המפשעה. בסרטונים מהרשת נראו נשים ונערות מובלות ברחובות עזה בעירום או עם בגדים קרועים. עד ראייה סיפר שראה קבוצת מחבלים אונסים אישה, חותכים את שדיה ואז יורים בראשה.

העדויות שהצטברו הן רחבות, הגיעו ממקורות רבים ומזעזעות במיוחד. המסמך של "רופאים לזכויות אדם" קורא למעשה לחקור האם מעשי הזוועה הם פשע נגד האנושות, להעניק הכרה חברתית לנפגעות ולאפשר להן תנאים להחלמה. כמו כן הוא קורא להיערך ברמה הלאומית עם מענים טיפוליים הולמים, הכשרות מתאימות לצוותים רפואיים, חוקרים וכדומה.  

ליטל גרוסמן, מנהלת מחלקת מדיניות בריאות בישראל בארגון רופאים לזכויות אדם, ליוותה את כתיבת המסמך החשוב בנושא -"אלימות מגדרית ואלימות מינית ככלי מלחמה". גרוסמן מסבירה כי לא מדובר במסמך משפטי אלא במסמך שמטרתו המרכזית היא להנכיח את העובדה שאכן התרחשה אלימות מינית קשה מאוד באותה שבת שחורה, למרות שעדיין לא ניתן לכמת את ההיקפים בשלב זה, בשל מגוון סיבות.

מדוע החלטתם לחקור את נושא האלימות המגדרית?

"לא התעסקנו בזה מתחילת המלחמה. בהתחלה, אחרי ההלם הראשוני של מה שקרה באותה שבת שחורה, היו דברים שדרשו את ההתייחסות שלנו באופן מיידי. למשל, בימים הראשונים סייענו במלונות המפונים בים המלח, ליווינו את אנשי בארי, סייענו עם כוח אדם רפואי ובמתן תרופות בעזרת מתנדבים ומתנדבות. ברגע שהצורך ההומניטרי נרגע, היה פחות צורך בנו כי קופות החולים נכנסו לתמונה ועברנו להתמקד בדברים אחרים".

לדברי גרוסמן, "היה לנו חשוב לזהות הפרות הנוגעות בזכות לבריאות ובזכות לחיים. אני יודעת שהיתה תרעומת על השתיקה של ארגוני נשים בנוגע לאלימות המגדרית והמינית שהתרחשה ב-7 באוקטובר, אבל חשוב לציין שלא מדובר בסוגיה רק של ארגוני נשים אלא בסוגיה כוללת של זכויות אדם. היה לנו חשוב לבדוק את זה מהמקום שלנו, לאסוף מידע קיים ולהגיד איך אנחנו כארגון יכולים לעזור ולתרום בנושא, בשאיפה שהעבודה שלנו תשפיע גם על קהילת זכויות האדם הבינלאומית וקהילת הבריאות הבינלאומית לעסוק בזה".

מה היו מטרות המסמך?

"למסמך היו שלוש מטרות. הראשונה היתה לדבר על ההיבט של מה שקרה באותה שבת מבחינת אלימות מינית, למרות שהתמונה לא מספיק ברורה עדיין. יחד עם זאת, יש מספיק מידע כדי לקרוא לחקור את מקרי האלימות המינית המגדרית האם זה פשע נגד האנושות. המטרה השנייה, שהיא המטרה העיקרית, היא להנכיח את הדבר הנורא הזה שקרה לאנשים. חשוב שהעולם יבין שאנשים שחוו את הזוועות והיו עדים להן. הם נפגעי טראומה לכל דבר והם חייבים לקבל סיוע מודע טראומה. צריך להקצות לעניין הזה משאבים ויפה שעה אחת קודם - המערכת צריכה לדעת ולהתגייס לזה.

"אנחנו לא באמת יודעים מה עובר על החטופים והחטופות מבחינת אלימות מגדרית, אבל החשש הוא מאוד גדול". צילום: שאטרסטוק

"יש פה אנשים שעברו או היו עדים לדברים המזעזעים האלה, והמנגנון של פגיעה מינית, כמו גם של עדים לה, הוא מנגנון שלוקח זמן עד שהוא יוצא החוצה. חשוב לא ללחוץ עליהם לתת עדות כאן ועכשיו, ולא לדחוק אותם לפינה כשהם מתקשים לדבר. הם צריכים קודם כל להחזיר שליטה לעצמם ולא שילחיצו אותם".

המטרה השלישית, לדברי גרוסמן, מתייחסת לחטופים ולחטופות: "אנחנו לא באמת יודעים מה עובר עליהם שם מבחינת האלימות המגדרית, אבל החשש הוא מאוד גדול ולכן חשוב לבדוק זאת כמה שניתן ולדאוג להחזיר אותם ואותן כמה שיותר מהר".

על איזה מידע התבססתם?

"בעיקר על חומרים קיימים שפורסמו, כלומר לא ניהלנו שיחות ישירות עם קורבנות מעצם הרגישות הקיימת ובמיוחד שזה עדיין טרי מאוד. אספנו את הנתונים מדיווחים שפורסמו בכלי התקשורת, של כוחות ההצלה, זק"א, אנשי מילואים, סרטונים שחמאס עצמו הפיץ, סרט הזוועות של דובר צה"ל ועוד".

מה היו הממצאים העיקריים שעלו מתוך החומרים שאספתם?

"אלימות מינית כחלק ממה שנקרא אלימות מגדרית, יש לה כל מיני צורות וממה שאנחנו נחשפנו וראינו, מדובר בהיקף משמעותי של פגיעה מגדרית שאירעה במספר זירות, ביניהן המסיבה ברעים, בקיבוצים, גם בבסיסים, או לפחות בבסיס אחד שמצאנו. בראייה שלנו, חמאס השתמש באלימות המינית המזוויעה ככלי לחימה".

מה היו ההיקפים של האלימות המינית שהתרחשה?

"יש קושי אובייקטיבי לאמוד את ההיקפים. המנגנון עצמו של שיתוף ודיווח על אלימות מינית הוא מנגנון מורכב, לוקח זמן לדברים להיחשף. בנוסף, חשוב לזכור שיש קורבנות אלימות מינית ומגדרית שנרצחו בצורה אכזרית ביותר. המידע לגבי מי שלא נותר בחיים הוא מידע שהאיסוף שלו בעייתי. היתה כמות אדירה של גופות, והמשימה הראשונה היתה לפנות אותן, לעתים תחת אש. במקרים מסוימים לקח המון זמן עד שאיתרו את הגופות, כי הם היו במצב ריקבון כזה שלא מאפשר לעשות בדיקות פורנזיות, ובגופות שנעשו עליהן בדיקות מהסוג הזה, המטרה היתה זיהוי הגופה. יחד עם זאת, על בסיס המידע הנרחב שכן קיים".

למסמך, מספרת גרוסמן, יש שתי מחברות, רוני בן-כנען והדס זיו, והן נחשפו למרבית העדויות הקשות ועברו על עשרות סרטונים. "בסרטונים רואים דברים שהם לא בהכרח אונס, אך הם נכללים בקטגוריה של אלימות מגדרית. לצערי, היה ויכוח בעולם - האם היה או לא היה אונס.- ההתמקדות באונס עצמו כמובן לא נכונה, כי יש הרבה סוגים לאלימות מינית ומגדרית, ולצערי הרב, כולם התרחשו בשבת השחורה הזו".

מה היו האתגרים העיקריים באיסוף המידע והעדויות על מקרי האלימות המינית?

"מדובר בתכנים קשים מאוד לצפייה, זה מתחבר לתחושת האמון הכללי שהתערערה בחברה בכלל ואצל נשים בפרט. יחד עם זאת, הרגשנו חשיבות אדירה להוציא את המסמך הזה, למרות שצפייה בתכנים קשים מאוד היא הכרחית כדי לכתוב אותו".

האם היו קשיים באימות העדויות?

"היה לנו חשוב להביא את הדברים כמו שהם הופיעו. לא יצרנו קשר עם אנשי זק"א או גורמים אחרים שהתראיינו בנושא, זה לא היה חלק מהעבודה שלנו. התהליך היה לאתר את העדויות, היה חשוב לא לפספס עדות משמעותית או היבט נוסף של האלימות המגדרית שהתרחשה, מדויק ככל הניתן בהינתן זה שאמרנו כל הזמן שהתמונה היא עדיין חלקית, והיקפי הזוועות עדיין לא ידועים במאת האחוזים".

מה לדעתכם יכולות להיות ההשלכות ארוכות הטווח של טראומה כזו לנפגעות או לבני משפחותיהם ואיזה טיפול אפשר לתת להם?

"יש גופים מקצועיים שזה התפקיד שלהם וזו ההתמחות שלהם, הם מייעצים ועובדים איגוד סיוע לתקיפה מינית. יש גופים נוספים שמוודאים שמי שצריך מקבל טיפול מיטיבי. זה צריך להיות מאמץ לאומי גם לנפגעי נפגעות אלימות".

(בתמונה הראשית, אחת מזירות ההרס שהשאירו אחריהם מחבלי החמאס בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. צילום: שאטרסטוק)