המדריך המלא לשיני בינה: מתי להגיע לאבחון ובאילו מקרים נדרשת עקירה?

בגוף של כל אחד מאיתנו יש כמה איברים שמלמדים על ההתפתחות האבולוציונית שעבר המין האנושי לאורך ההיסטוריה. מלבד עצם הזנב שכולנו מכירים, גם שיני הבינה מהוות עדות להתפתחות הזו. ככל שהאבולוציה האנושית התקדמה, ללסתות הייתה נטייה להפוך קטנות יותר. מחקרים קשרו זאת לעובדה שעם השנים התחלנו לאכול יותר מזונות מעובדים ורכים, שדורשים עוצמת לעיסה מופחתת.

מחקר ישראלי מצא: תרופות נפוצות עלולות להגביר את הסיכון לבעיה בבלוטות הרוק

אולם, בעוד שהלסתות קְטֵנוֹת בקצב מהיר במונחים אבולוציוניים, השינוי הזה לא מתרחש באותו הקצב כשמדובר בשיניים. זו הסיבה שככל שחולפות השנים, יותר ויותר אנשים סובלים ממצב שבו לשיני הבינה, שהן השיניים האחרונות להתפתח, פשוט אין מספיק מקום בלסת כדי לבקוע בצורה תקינה. מצב כזה נקרא "שן בינה כלואה" ובחלק מהמקרים הוא אף עלול להיות מסוכן. הנה כל מה שחשוב לדעת כדי להתגבר על הבעיה הנפוצה:

מהו הסיכוי לסבול משן בינה כלואה ומתי זה אמור לקרות?

שיני בינה הן השיניים הטוחנות האחרונות שבוקעות. בעוד ששאר השיניים הטוחנות בוקעות בין גיל 6 עד  14 שנים, שיני הבינה בדרך כלל מתחילות להתפתח בתוך עצם הלסת בגיל 8, אך בוקעות באזור גיל 18. לפעמים זה עשוי לקחת אפילו יותר זמן והתהליך יכול להסתיים רק בגיל 22 או אפילו מאוחר יותר.

על פי הערכות שונות, בין 60% ל-70% מהאנשים יסבלו ממצב שבו לשן הבינה אין מספיק מקום לבקוע. במצב כזה, ייתכן ששן הבינה תהיה כלואה באופן מלא או חלקי. ללא אבחון מקצועי קשה להעריך אם השן תבקע ללא בעיה או תחייב טיפול מעמיק. לכן, אבחון של רופא שיניים או כירורג פה ולסת עשוי לסייע להיערך מראש ולהתאים טיפול בשלב מוקדם יחסית, לפני שהשן תגרום לכאבים ולסיבוכים אחרים.

מתי מומלץ להגיע לאבחון ואיך הוא מתבצע?

בדיקת שיני בינה מומלצת לכל בני הנוער, בין הגילים 17 ל-18, גם אם אין שום תסמינים חריגים כמו כאב, נפיחות או אי נוחות. באבחון הראשוני מבצעים צילום פנורמי שמדגים את מנח השיניים ואת מידת התפתחותן. כך יוכל הרופא להבין אם שיני הבינה צפויות לבקוע באופן תקין, או שהן כלואות. במקרים מסוימים הכליאה לא תחייב עקירה, בעוד שבמצבים אחרים לא יהיה מנוס מפניה.

אילו מצבים עלולים לחייב עקירה של שיני בינה?

שיני בינה בלסת העליונה – שיני הבינה העליונות ברוב המקרים בוקעות מאוחר יותר ממקבילותיהן התחתונות. במקרים רבים, השיניים האלו עלולות לבקוע דווקא לכיוון הלחי ולא כלפי מטה כמו יתר השיניים.

מצב כזה לא יוצר כאבים משמעותיים, אך לרוב מקשה לצחצח את השיניים האלו כהלכה, מה שיכול לגרום להתפתחות עששת. בנוסף, השן יכולה לגרום לפציעה של רירית הלחי, לייצר פצע כרוני באזור וכן להקשות על פתיחה מרבית של הפה ועל תנועה צידית של הלסת. לכן, במקרים כאלו ייתכן שיומלץ לעקור את השן גם אם הבקיעה לא גורמת לכאב בהווה.

שיני בינה בלסת התחתונה שכלואות ברקמה הרכה – שיני בינה נוטות להיכלא בשיעורים גבוהים יותר בלסת התחתונה, כאשר המצב הנפוץ ביותר שמוביל לתסמינים של דלקת וכאב הוא מצב שבו כותרת השן (חלקה העליון) כבר בוקעת באופן חלקי אך לא יכולה להשלים את ההליך. במצב כזה, השן עדיין עטופה ברקמת החניכיים ולכן המצב מכונה "כליאה ברקמה הרכה". כך נוצר כיס חניכיים סביב השן שמאפשר חדירת מזון וחיידקים שאי אפשר לנקות עם מברשת השיניים או עם קיסם דנטלי. לכן החניכיים באזור זה חשופות יותר לזיהומים שעלולים לגרום לנפיחות, לדימום ולכאבים.

שיני בינה בלסת התחתונה שכלואות ברקמה הקשה – אלו שיניים שכלואות בתוך עצם הלסת ולא בקעו כלל לתוך החניכיים הרכות. במצב כזה המטופל לא ירגיש כאבים משמעותיים ולא בטוח שיהיה צורך בעקירה. עם זאת, חשוב שרופא יעקוב אחרי מצב השן כדי לראות האם חל שינוי במצבה בהמשך.

במקרים מסוימים, השן שכלואה ברקמה הקשה אמנם לא תבקע, אך אם היא לא תיעקר היא עלולה לגרום להתפתחות ציסטה מסביב לכותרת שלה. ציסטה היא "שקית" של רקמה רכה הנוצרת מהתאים ששימשו לייצור השן וגורמת להצטברות של נוזלים בתוך עצם הלסת. במקרים נדירים, ציסטה כזאת יכולה להתפתח כאמור סביב שן הבינה הכלואה ולגרום לסיבוכים. זהו עוד גורם שממחיש את חשיבות המעקב אחר השן.

איך מתבצעת העקירה?

אופן ביצוע העקירה משתנה ממטופל ולמטופל ותלוי בגורמים רבים – בהם מיקום שן הבינה הכלואה, אופן הצמיחה, מצב הדלקת באזור ועוד. בדרך כלל, עקירת שן בינה בלסת העליונה תהיה פשוטה יחסית, עם התאוששות והחלמה שיהיו קצרות באופן יחסי.

עקירת שן בינה בלסת התחתונה תהיה בדרך כלל מאתגרת יותר, כיוון שעצם הלסת הזו היא מטבעה קשה יותר מהעליונה והשן בדרך כלל מקובעת בה חזק יותר. בנוסף, בלסת התחתונה, סמוך לקצות השורשים של השיניים, קיימת תעלה שבתוכה עוברים כלי דם ועצב תחושתי. בחלק מהמקרים, השורש של שן הבינה יהיה מלופף סביב תעלת העצב הזאת ולכן העקירה עלולה לגרום לשינוי תחושתי בשפה התחתונה, עד להירדמות קבועה שלה.

מה חשוב לבדוק ולעשות לפני ואחרי השתלת שיניים? ד"ר אבישי עם הפרטים>>

סיאלאנדוסקופיה: על הטיפול בבלוטות הרוק>>

הצילום הפנורמי מסייע לרופא להעריך אם שורש השן שרוצים לעקור ממוקם בסמיכות לתעלת העצב. על פי זה הוא יחליט אם לבצע הדמיית CT תלת מימדית כדי לגבש תמונה מקיפה יותר של מיקום השורשים ביחס לעצב. בהתאם לממצאים, הרופא יבחר בשיטת העקירה הבטוחה והיעילה ביותר. אם קיים סיכון משמעותי לפגיעה בעצב, לעתים תתבצע עקירה של כותרת השן בלבד.

בעקירה חלקית ("קורונקטומיה" – הוצאת הכותרת), עוקרים את כותרת השן שמצופה באימייל (זגוגית השן) ומפרידים אותה בזהירות מהשורשים. בצורה כזאת מונעים את הפגיעה האפשרית בעצב התחושתי. לאחר טיפול כזה, לעתים עצם הלסת תכלא את השורשים בתוכה והם יישארו בה לכל החיים ללא שום תופעות לוואי חריגות. במקרים אחרים, השורשים ימשיכו לבקוע ויתרחקו מהעצב. כך ניתן יהיה לשלוף אותם בהמשך בצורה בטוחה הרבה יותר.

הכותב הוא ד"ר גל אבישי, סגן מנהל המחלקה לכירורגיית הפה והלסתות בבית החולים בילינסון