שיקום הפה: שתלים דנטליים והרמת סינוס

(0)
לדרג

שתל דנטלי חיוני ליציבות יתר השיניים בחלל הפה, מעבר לחשיבותו האסתטית. במקרים שבהם אין עצם בכמות מספקת, ההשתלה עלולה להיכשל. לכן, יש צורך בביצוע הרמת סינוס ובהשתלת עצם מלאכותית, שהשתל הדנטלי ייקלט עליה באופן יציב

רופא שיניים
077-2311116 (מספר מקשר)

ר למראה האסתטי, להשלמת שיניים חסרות יש גם חשיבות רפואית, מאחר שחסר של שן אחת או יותר עלול להוביל לספיגת עצם הלסת באותו מיקום, מה שיגרום לאורך זמן לפגיעה בייצוב של יתר השיניים. כדי להשלים שיניים חסרות, משתמשים ברפואת השיניים בשתלים דנטליים, עליהם מרכיבים את השן המלאכותית החלופית (כתר). במקרים שבהם אין כמות מספקת של עצם, יש צורך לבצע גם הרמת סינוס ולהשתיל עצם מלאכותית.

התקן אותו מחדירים ללסת. צילום: שאטרסטוק

שתלים דנטליים

שתל דנטלי הוא התקן שאותו מחדירים ללסת, במקום שבו חסרה שן טבעית. השתל משמש כנקודת עיגון בלסת, עליה מרכיבים את השן המלאכותית (הכתר). השתלים הדנטליים עשויים בד"כ מטיטניום, סוג של מתכת אצילה שאינה יוצרת תגובה כימית עם הגוף. לכן, מתאפשרת השתלה בלסת.

עבור אדם הסובל מחוסר שיניים, עשויים השתלים הדנטליים לשפר משמעותית את המראה האסתטי של החיוך, להחזיר את התפקוד המלא של הפה, לשפר את יכולת הדיבור, וכמובן להשיב את היכולת ללעוס.

מבנה השתל הדנטלי

השתל הדנטלי בנוי ומתפקד כמעין "דיבל" בעל הברגה כפולה: ההברגה הראשונה היא הברגה חיצונית, שמשמשת לעיגון השתל לעצם הלסת; וההברגה השנייה היא הברגה פנימית, שמשמשת לעיגון האביזרים החיצוניים (המכונים "חלקי שיקום") על גבי השתל.

סיכויים וסיכונים

רמת ההצלחה והבטיחות של השתלת שתלים דנטליים גבוהה למדי. אחוזי ההישרדות של השתלים בפה, לפי המחקרים, עומדים על כ-95% בטווח של חמש שנים. הסיכונים העיקריים הכרוכים בביצוע שתל דנטלי: כישלון של השתל, כתוצאה מחוסר קליטה שלו בעצם הלסת; שבר של השתל לאחר מספר שנים; פגיעה באיברים הסמוכים למיקום ביצוע ההשתלה, כגון: הסינוס המקסילרי בלסת העליונה והעצב שמספק את התחושה לשפה הקדמית בלסת התחתונה.

הרמת סינוס

כשיש צורך בביצוע שתל דנטלי בחלקים האחוריים של הלסת העליונה (maxilla; מקסילה), המשתיל נתקל לפעמים בבעיה, שנובעת מכך שיש כמות קטנה מידי של נפח עצם. במצב זה, נדרשת הרמת סינוס, שהיא סוג של טיפול שיניים שמטרתו ליצור תוספת עצם בחלקים שבהם יש חוסר בנפח עצם מספק.

מדוע נדרשת הרמת סינוס?

באזור החלקים האחוריים של הלסת העליונה (המקסילה) קיים חלל אוויר שנקרא הסינוס המקסילרי. החדרת שתל דנטלי דרך עצם בכמות בלתי מספקת אל תוך חלל הסינוס הפתוח, עלולה ליצור דלקות וזיהומים, שיגרמו לכישלון השתל. לכן, במקרים אלה, יש צורך לעבות את כמות העצם באזור לפני החדרת השתל הדנטלי.

שיטות הרמת סינוס

קיימות שתי שיטות להרמת סינוס: הרמת סינוס פתוחה והרמת סינוס סגורה.

הרמת סינוס פתוחה

בהרמת סינוס פתוחה, כדי לקבל גישה אל החלל, מבצע המנתח פתח ("חלון") בצד החיצוני של הלסת. לאחר פתיחת החלון, משתמש המנתח בכפיות ייעודיות, כדי להרים את הרירית שמצפה את דפנות חלל הסינוס, מבלי לקרוע אותה. לאחר מכן, ממקם המנתח גרגירי עצם כתושה בין רצפת החלל לבין הרירית המורמת. גרגירי העצם הכתושה עשויים להיות ממקור אדם, פרה או ממקור סינתטי.

בסיום החדרת הגרגרים, סוגר המנתח את החלל הממולא ותופר את החניכיים. עם הזמן, בתהליך ביולוגי טבעי שנמשך כשמונה חודשים, העצם הטבעית של הגוף מחליפה את גרגרי העצם הכתושה ויוצרת עצם טובה ועבה, שלתוכה ניתן להחדיר את השתל הדנטלי ולבנות מעליו שיניים חדשות. סיכויי ההצלחה של ניתוח הרמת סינוס פתוחה נאמדים בכ-90%, אך הניתוח כרוך בתופעות לוואי משמעותיות הכוללות נפיחות, שטפי דם חיצוניים (המטומות) ולעיתים אף דמם משמעותי מאתר הניתוח, הנובע כתוצאה מקרע ברירית המורמת, מה שעלול להביא לירידה בסיכויי הצלחת הפעולה. לאחר הניתוח, רוב המטופלים נאלצים לחוות תקופת החלמה של 5-4 ימים, המלווה בתופעות הלוואי שהוזכרו ובאובדן ימי עבודה.

מומלץ לבצע מוקדם ככל האפשר. צילום: שאטרסטוק

הרמת סינוס סגורה

לעומת הרמת הסינוס הפתוחה, בהרמת סינוס סגורה לא פותחים חלון אל תוך הסינוס מהצד החיצוני של הלסת, אלא מבצעים קדח קטן מאוד (בקוטר כ-5-3 מ"מ בלבד) דרך עצם הלסת מתוך חלל הפה. דרך החריר שנוצר, "דוחף" המנתח את רירית הסינוס כלפי מעלה, באמצעות מכשירים הנקראים אוסטאוטומים, או באמצעות החדרת צינורית שבקצה שלה יש בלון שניפוחו מוביל להרמת הרירית. לאחר הרמת הרירית ו/או הסרת הבלון מהאזור, מחדיר המנתח את גרגירי העצם הכתושה. לעיתים, ניתן להחדיר גם את השתל הדנטלי כבר באותו טיפול, מבלי להמתין להחלפת העצם הכתושה בעצם טבעית.

להרמת סינוס סגורה יש יתרונות ברורים, על פני הרמת סינוס פתוחה, אך היא יכולה להתבצע רק במקרים שבהם קיים נפח משמעותי של עצם, שיבטיח את ייצוב השתל המוחדר, מאחר שהיא מאפשרת הגבהה ותוספת 3-2 מ"מ עצם בלבד. רמת ההצלחה של ביצוע הרמת סינוס סגורה נאמדת בכ-90%-95%. כישלון הטיפול עלול להיגרם כבר במהלך ביצוע הטיפול עצמו אם רירית הסינוס (הממברנה השניידריאנית) נקרעת. במקרה כזה, עשוי המנתח לתקן את הממברנה הקרועה, או להחליט להפסיק את הניתוח. לאחר כארבעה חודשים, מתאחה שוב הממברנה וניתן לבצע ניסיון נוסף. תופעות הלוואי המוכרות של תהליך הרמת סינוס סגורה הם כאב, נפיחות, זיהום ואף דלקת של הסינוסים. במרבית המקרים, תופעות הלוואי האלה יחלפו תוך מספר ימים מביצוע התהליך.

לסיכום: להשלמת שיניים חסרות יש חשיבות רבה. מומלץ לבצע אותה מוקדם ככל האפשר, כדי להימנע מאובדן מסת עצם.

ד"ר אלנבולסי אספרנסה הוא רופא שיניים.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.

 

  • צור קשר
מרפאת שיניים אספרנסה
שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה
חשוב לדעת: לאחר מילוי הטופס פרטיך יועברו למרכז השירות של Zap Doctors ומשם לרופאים. לעיתים רחוקות לא נוכל להעביר את הבקשה, או שהיא תועבר באיחור. לכן, בכל מקרה של בעיה דחופה אנו ממליצים להתייעץ עם רופאים בקופ"ח או בבי"ח ולהימנע ממילוי פרטים אישיים, רגישים או חסויים בטופס.
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום