טיפול בטחורים: מתנערים מהבושה

(0)
לדרג

משחה, נרות, צריבות והתערבות כירורגית - הם רק חלק מדרכי הטיפול בטחורים. מודעות נמוכה ומבוכה רק עלולות להחריף הבעיה

מאת: ד"ר רון גרינברג

הטחורים מופיעים בדרך כלל בגילאי 30 ומעלה ושכיחותם גבוהה יותר בקרב אנשים הסובלים מקשיים ביציאות. טחורים הינם כריות המכילות דם, הנמצאות באופן נורמאלי בפי הטבעת. ישנם טחורים חיצוניים, המצויים מחוץ לפי הטבעת וטחורים פנימיים שתפקידם, בין היתר, לאפשר סגירה הרמטית של פי הטבעת.

הסיבות העיקריות לטחורים כוללות שהות ממושכת בשירותים במצב כריעה והתאמצות יתר בשעת היציאה, תורשה, הזדקנות ומצב של עצירות כרונית. בזמן מאמץ מוגבר ליציאה, הופכים הטחורים להיות גדושים בדם ומאבדים עם הזמן את האחיזה בקיר התעלה האנאלית. כתוצאה מכך, בזמן יציאה, יכולים להופיע דימום וצניחה שהם הסיבוכים העיקריים של טחורים פנימיים.

טחורים לקראת סוף ההריון

לקראת חודשי ההריון האחרונים, ישנו לחץ של הרחם על כלי הדם באזור האגן המקשה על זרימת הדם בווריד. לכך נוספים השינויים ההורמונליים הקיצוניים בזמן ההריון והשכיחות המוגברת לעצירות. סיבות אלו מעלות את השכיחות לטחורים בזמן הריון. ההערכות הן כי כ-15% מהנשים ההרות סובלות מטחורים במיוחד בשליש השלישי של ההיריון. טיפול מסורתי באמצעות משחות בדרך-כלל מקל וברוב המקרים הבעיה תחלוף זמן קצר לאחר הלידה.

מניעת עצירות, יציאות קשות ושינוי בהרגלי היציאות מהווים את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים ומניעתם. תזונה עשירה בסיבים, שתייה מרובה ושמירה על הגיינה לאחר יציאה ובעיקר הימנעות מישיבה ממושכת בשירותים יסייעו במניעת טחורים ובהקלת התסמינים המלווים אותם.

חשיבות הבדיקה

מרבית החולים הסובלים מבעיה בפי הטבעת מייחסים את התלונה לטחורים. בחלקם תימצא בבדיקה בעיה אחרת, כגון: גרד אנאלי, פיסורה (סדק בדופן תעלת פי הטבעת, המתבטא בכאבים ובשריפה בזמן היציאה ולאחריה), פיסטולה (חיבור לא טבעי בין תעלת פי הטבעת לבין העור מסביב לפי הטבעת) או בעית שליטה.

למרות חוסר הנעימות בבדיקה, ההמלצה היא בכל מקרה של דימום, צניחה, כאב, גירוד או הפרשה, לגשת לבדיקת רופא. הבדיקה אינה כואבת והטיפול הרפואי עוזר לפתור את הבעיה ביעילות המרבית.

במרבית המקרים נבחר תחילה בטיפול השמרני, הכולל המלצות לשיפור התזונה והרגלי היציאות. בנוסף, ניתן להשתמש במשחות, נרות או קצפים, המיועדים להקלה על אי הנוחות, הפחתת הכאבים ולגירוי המקומי.

במקרים בהם הטיפולים השמרניים אינם מספיקים, ניתן להשתמש במגוון טיפולים קליניים כדוגמת קשירות על-ידי גומיות, צריבות באמצעות אור אינפרא אדום, או שימוש בחומרים מטרשים. טיפולים אלו קלים יחסית, מבוצעים במרפאה ואינם כרוכים באי נעימות. כאשר נוצר מצב של דימום יתר, ניתן להשתמש בדופלר, תחת הרדמה ולבצע קשירה מדוייקת יותר של הטחורים.

הטיפול במקרים קשים

במקרים קשים או מתקדמים, לעיתים נדרשת התערבות כירורגית. בעבר, ביצעו ניתוח כריתת טחורים באופן שגרתי שההחלמה ממנו הייתה ארוכה יחסית ומלווה בכאבים. כיום, ההליך הניתוחי לכריתת או טיפול בטחורים מבוצע באמצעות טכנולוגיות חדשות ומתקדמות, אשר מקצרות את זמני הניתוח וההחלמה.

ניתוח מתקדם שכזה הוא הטיפול בטחורים ב-PPH. באמצעות מכלב (שדכן), מבוצעת מעין "מתיחת טחורים" כלפי מעלה, וקיבועם במקומם הטבעי. פעולה זו מתבצעת באזור אנטומי שבו אין עצבים תחושתיים, וכתוצאה מכך הליך זה כרוך בכאבים פחותים ובזמן החלמה קצר.

במקרים מסובכים, ניתן לבצע כריתת טחורים באמצעות מכשירי אנרגיה חכמים, המפחיתים אף הם את הפגיעה המקומית ומקצרים באופן משמעותי את תקופת ההחלמה. ההחלטה על הניתוח המתאים מבוצעת על-ידי הרופא המטפל בהתאם לנתונים האישיים של כל אדם. בשל מודעות נמוכה להתפתחויות בתחום, אנשים חוששים לפנות לפתרון הניתוחי, אפילו כשהם זקוקים לו. כתוצאה מכך, חלקם דוחים את ההחלטה להינתח עד לשלב עוד יותר מאוחר וכתוצאה מהדחייה, חלקם סובלים מסבל מיותר במשך שנים, ותיתכן גם החמרה במצבם שתחייב התערבות יותר רדיקלית.

ד"ר רון גרינברג הוא כירורג בכיר במרכז הרפואי סוראסקי.

בואו לדבר על זה בפורום פרוקטולוגיה וכירורגיה של המעי.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום