בנק רקמות אנוש- היבטים משפטיים- פרק ב'

אחריות משפטית של בנק הרקמות

תביעות משפטיות אפשריות כנגד בנק רקמות ועובדיו יכולות לנבוע כתוצאה ממתן רקמה לא מתאימה; בדיקה רשלנית של רקמה; תהליכי שימור לקויים;שימוש מותר או אסור ברקמות;
העדר הסכמה.

כל אלה הן דוגמאות לסיטואציות אשר יכולות להוביל, ובקרותן יובילו, לתביעות משפטיות. מקבל הרקמה הנגועה במחלת האידס, מקבל תרומת דם שקיבל עירוי של סוג דם לא מתאים עבורו- כל אלה יבקשו מבתי המשפט סעדים לפצותם, עד כמה שניתן, מבחינה כספית, בגין הנזקים שנגרמו להם.

נפנה לבחון מהן העילות האפשריות של מקבל תרומה כדוגמת התרומות שהזכרנו כנגד בי"ח, המעבדה, הרופא, ומהן עילות המדינה כנגד בי"ח, המעבדה, הרופא בקרות מקרים שכאלה, והאם עומד לו סעד כנגד התורם.

מה בין כתב אישום לתביעה אזרחית?

בטרם נעבור לדון באחריות האזרחית האפשרית, כמו גם האחריות הפלילית, במצבים כדוגמת המצבים אותם תיארנו לעיל, חשוב להבין את ההבדלים העקרוניים בין כתב אישום פלילי ותביעה אזרחית.

כתב אישום-
משמוגש כתב אישום פלילי, המאשימה היא המדינה, והעונשים הם קנס ו/או מאסר. על מנת להוכיח כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו, נטל ההוכחה שרובץ על המדינה הוא מעל לכל ספק סביר, דהיינו נטל ראייתי גבוה ביותר.

תביעה אזרחית-
בין אדם לחברו. כאן אנו מדברים על תובע ונתבע. נטל ההוכחה הוא "מאזן ההסתברות"- דהיינו נטל ראייתי פחות מאשר באישום פלילי. הסעדים להם עותר התובע הינם רבים ומגוונים. בד"כ יעתור התובע בתביעות רשלנות רפואית לקבלת פיצויים כספיים.

עילות תביעה אפשריות של מקבל תרומת רקמה

סעיף 3 לפקודת הנזיקין:
"כל הנפגע או הניזוק ע"י עוולה שנעשתה בישראל יהיה זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה."

רשלנות

"A Transfusion is not just a sale of blood which the patient takes home in a package. The transfusion of the blood-the injecting of it into the patient's blood stream, is what he really needs and pays for, and that involves the application of medical skill..."

הניחו שאדם המובל לניתוח מתוכנן מודאג מן האפשרות כי יקבל עירוי דם נגוע באידס, דואג כי קרובי משפחתו יתרמו לו שתי מנת דם. אבל בעת הניתוח, בי"ח לא משתמש במנות הדם האלו, כי אם במנות דם מה- POOL הקולקטיבי של מנות דם בבי"ח והמנותח חולה בהפטיטיס. מה הדין?
מקרה זה שאוב מן הפסיקה האנגלית, Dodson v. Community Blood Centre ושם העניקו לתובע 325,000 $ פיצויים בגין נזקיו.

מה הדין אם בי"ח מקבל תרומת דם מאדם חולה באידס, וכל זאת מבלי שברר עם התורם את נטיותיו המיניות, ומקבל התרומה נדבק בנגיף האידס?

אחת הקבוצות שנפגעו בארץ מנגיף האידס כוללת חולי המופיליה וחולים שנזקקו לעירויי דם בשנים שלפני 1987. הסיבה לפגיעתם הייתה קבלת מנות דם ומוצריו שהיו נגועים בנגיף האידס.

עד שנת 1987, נהגו בנקי הדם בארה"ב ובארץ לבדוק את מנות הדם ותורמיהן רק בקשר לנגיף דלקת הכבד- HEPATITIS והמודעות למחלת האידס עדיין לא הייתה קיימת בקנה המידה הנדרש, וכך קרה, שנעשה שימוש בדם ומוצריו הנגועים בנגיף.

נשאלת השאלה מהן עילותיו האפשריות של אדם אשר קיבל תרומת רקמה אנושית אשר הסבה לו נזקים.

הוא יוכל להגיש תביעתו כנגד מספר מעוולים אפשריים:
נגד המדינה, בית החולים, או המוסד שסיפק את המוצר, נגד שלוחי המוסד או בעלי החוזה עם המוסד קרי הרופאים ואנשי המעבדה וכל עובד אחר שהיה אחראי לאספקת הדם.
נבחן גם האם יוכל לתבוע את התורם.

תביעה כנגד בי"ח, הרופא ועובד המעבדה

מקבל התרומה מגיש התביעה יטען כנגד המוסד ועובדיו כי פעלו ברשלנות בניהול כל ההליך קבלת התרומה, שימורה, עירוי הדם, רשלנות בחשיפת פרטים אודות התורם, מחדל בביצוע הבדיקות לגילוי תקינות העירוי, מחדל בתחזוקת המעבדות והמכשור הרפואי לבדיקת הרקמות, מחדל בהסבר לתובע לגבי הסיכונים האפשריים בקבלת עירויי דם מגורם זר בניגוד לחובתם.

סעיף 35 לפקודת הנזיקין:
"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט אותן נסיבות- הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות ובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

סעיף 36 לפקודת הנזיקין:
"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי כל בעל נכס כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהן עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף."

המבחן המרכזי לבחינת המצאות רשלנות בטיפול רפואי, אם לאו הוא: האם רופא סביר וזהיר היה נוהג כפי שנהג הרופא דנן? האם עובד מעבדה סביר וזהיר היה נוהג כפי שנהג עובד המעבדה דנן?

הוגשה תביעה בנזיקין בעילת רשלנות מה מוטל על התובע להוכיח אם הנתבע מכחיש?
על התובע להוכיח שקיימת לגביו חובה זהירות
* חובת זהירות מושגית מצד הנתבעים
* חובת זהירות קונקרטית
* החובה הופרה
* לתובע נגרם נזק עקב ההפרה
* קיום קשר סיבתי בין המעשה או המחדל הרשלני לבין הנזק שאירע.
* היקף הנזק

חשוב לציין, כי המבחן אינו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא של מטפל או עובד מעבדה הממוצע בשעת מעשה. כל עובד מעבדה עשוי לטעות, אך לא כל טעות מהווה רשלנות. אי הצלחתה של בדיקה שבעטיה נגרם נזק אינה כשלעצמה מקיימת חזקה או מסקנה של רשלנות רפואית.

אמת המידה לבדיקת רשלנות תהיה זו של הרופא או עובד המעבדה הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של המטפל או עובד המעבדה צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה מקובלת. היינו, עליו לבסס את החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות המקצועית, בניסיון קודם והכל בהתאם לנורמות המקובלות באותה העת בעולם הרפואה.

כיצד תבחן הפרת חבות הזהירות במקרה של בדיקת דם נגועה או במקרה של שימור רשלני של זרע או רישום פרטים לקוי?

בית המשפט יידרש לרמתו של עובד מעבדה סביר בנסיבות העניין. בית המשפט יפנה לכל אותם חוקים וכללים שסקרנו לעיל בכתבה הראשונה בסדרה ויבחן בנסיבות העניין האם קוימו הכללים והנהלים, האם עובד המעבדה קיימם, האם יכול היה לקיימם, ואם לא קיימם מדוע לא קיימם. הכללים והנהלים מהווים את סטנדרט הפעולה עבור עובד המעבדה הסביר.

מהי אם כן החובה המוטלת על עובדי המעבדה?

חובתם היא לשמור על הכללים והנהלים ולהקפיד לנהל את המעבדות בהתאם לכללים הנ"ל- אשר מהווים התנהגות עובד מעבדה סביר.

מתי החובה תופר?

החובה תופר אם עובד המעבדה או הממונה עליו פעלו בניגוד להוראות.

גרימת נזק?

רבים הסיכויים שאם לא עובד המעבדה לדוגמא לא פעל בהתאם לכללים ולנהלים ייגרמו נזקים, אשר יביאו לתביעות משפטיות.

קשר סיבתי?

תמיד תשאל השאלה הבאה: גם אם הופרה החובה לנהל את המעבדה בהתאם לסטנדרטים מסוימים, האם הפרת החובה הובילה בהכרח לנזקו של התובע?
לדוגמא- התובע תובע את בי"ח כמו גם את עובדי מעבדה בשל רשלנות בבדיקת מנות הדם. אבל, היה ויכוח כי התובע הינו הומוסקסואל, דהיינו בעל נטייה גבוהה לחלות במחלת האידס ייתכן ובימ"ש יגיע למסקנה כי התובע לקה באידס, אך רשלנות עובדי המעבדה לא גרמה לכך כי אם רשלנותו של התובע בעצמו שקיים יחסי מין ללא אמצעי הגנה. לחילופין לא יוכח קשר סיבתי בין רשלנות עובדי המעבדה לבין מחלתו של התובע.

ב- ת.א. (ב"ש) 119/92 רובינוב אליעזר נ' קופ"ח של ההסתדרות-
קופ"ח של ההסתדרות, בי"ח חולים סורוקה ומדינת ישראל- משרד הבריאות, נמצאו אחראים לנזק מוחי שנגרם ליילוד עקב מחלה (פנילקוטונוריה), שלא אותרה בבדיקת דם שבוצעה לו עם לידתו. עפ"י הנוהג הרגיל נטלו מהתובע דגימת דם לאיתור המחלה שהועברה לכרטיס. דגימת הדם שהוטבעה על הכרטיס הייתה פגומה ובלתי מספקת. הכרטיס הועבר למעבדה ובדיקתו לא גילתה כל ממצא פתולוגי. בספר המעבדה נרשם כי אין מספיק דם לערוך את הבדיקה.

המעבדה התריעה אודות פגמים בכרטיסים כבר מספר שנים לפני האירוע הנדון ועפ"י הנוהג היה על המעבדה לדרוש בדיקת דם נוספת במקרה של דגימה פגומה, אך נטען כי לא היה במעבדה מספיק כוח אדם לעקוב אחר הכרטיסים הפגומים ולהבטיח בדיקות חוזרות ולכן הם הוחזרו לבי"ח.

הוכח כי בי"ח, לרבות בי"ח סורוקה, לא מילאו את הכרטיסים כראוי ולא נקטו צעדים הולמים להבטחת מעקב תקין אחר הבדיקות וביצוע בדיקות חוזרות במידת הצורך.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כבוד השופט טימור קבע כי בי"ח הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, בכך שמילא את הכרטיסים בצורה פגומה, חרף התראות חוזרות ונישנות של המעבדה. כמו כן, הופרה חובת הזהירות בכך שלא הובטח מעקב נאות אחר בצוע הבדיקות ונוהל אשר יבטיח את ביצוע הבדיקות כראוי, עד להשגת תוצאות מהימנות.

הנתבעים הפרו את חובת הזהירות למרות שהיו מודעים לכך שהבדיקות הנערכות עם הכרטיסים הפגומים מניבות תוצאות בלתי מהימנות.

למרות שהועלה ספק בדבר סוג המחלה בה לקה התובע, קבע בית המשפט, כי התובע הצליח להוכיח על פי מאזן ההסתברויות כי הוא סובל ממחלת פנילקטונוריה. משהוכח במידת סבירות גבוהה, כי ניתן היה לאתר את המחלה עם לידת התובע, ולמנוע את הנזק הנובע מאיחור באבחון, לו הייתה דגימת הדם נלקחת ונבדקת כראוי, והוכח הקשר הסיבתי בין האיחור באבחון עקב הפרת חובת הזהירות ע"י הנתבעים, בימ"ש קבע כי לא ניתן להפריד בין הנתבעים ומצא את הנתבעים אחראים יחד ולחוד.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין:

בהתאם לסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין עול ההוכחה הוא על התובע להוכיח את כל השלבים שמנינו לעיל. אולם לכלל האמור יש מספר יוצאים מן הכלל בהם מועבר נטל הראיה אל הנתבע דווקא להוכיח כי לא התרשל.

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

שלושה הם יסודותיו של סעיף 41:

1 . לתובע לא הייתה ידיעה, ולא הייתה יכולת לדעת מה היו למעשה הסיבות אשר הביאו לנזק;
2 . הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו;
3 . נראה לבית המשפט, שאירוע המקרה, שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה.

בע"א 789/89 סמדר עמר נ' קופ"ח של ההסתדרות, ובע"א 612/78 פאר נ' קופ"ח נפסק לעניין רישומים רפואיים כדלקמן:
"מחדל ברישום מונע מבית המשפט ראיה אוטנטית בעלת משקל. סדרי מנהל תקינים מחייבים ניהול תרשומת מפורטת ומדויקת של הטיפול בחולה יש לציין כי ניהול רשומות רפואיות מפורטות ומדויקות של הטיפול בחולה עשוי לעזור לבי"ח להדוף טענות של הדבר מדבר בעד עצמו. במצב של שלילת ראיה חשובה מהנפגע עוברת החובה על הרופא או המוסד שבו ניתנו השירותים, להוכיח את העובדות, שיכלו להתבהר מן הרישומים הרפואיים ובכך להעלות הסבר המנקה מאחריות...."

תביעה כנגד בי"ח, הרופא ועובד המעבדה

מקבל התרומה מגיש התביעה יטען כנגד המוסד ועובדיו כי פעלו ברשלנות בניהול כל ההליך קבלת התרומה, שימורה, עירוי הדם, רשלנות בחשיפת פרטים אודות התורם, מחדל בביצוע הבדיקות לגילוי תקינות העירוי, מחדל בתחזוקת המעבדות והמכשור הרפואי לבדיקת הרקמות, מחדל בהסבר לתובע לגבי הסיכונים האפשריים בקבלת עירויי דם מגורם זר בניגוד לחובתם.

סעיף 35 לפקודת הנזיקין:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות או לא נקט מידת זהירות שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט אותן נסיבות- הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות ובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

סעיף 36 לפקודת הנזיקין:

"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי כל בעל נכס כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהן עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף."

המבחן המרכזי לבחינת המצאות רשלנות בטיפול רפואי, אם לאו הוא: האם רופא סביר וזהיר היה נוהג כפי שנהג הרופא דנן? האם עובד מעבדה סביר וזהיר היה נוהג כפי שנהג עובד המעבדה דנן?

הוגשה תביעה בנזיקין בעילת רשלנות מה מוטל על התובע להוכיח אם הנתבע מכחיש?
על התובע להוכיח שקיימת לגביו חובה זהירות
* חובת זהירות מושגית מצד הנתבעים
* חובת זהירות קונקרטית
* החובה הופרה
* לתובע נגרם נזק עקב ההפרה
* קיום קשר סיבתי בין המעשה או המחדל הרשלני לבין הנזק שאירע.
* היקף הנזק

חשוב לציין, כי המבחן אינו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא של מטפל או עובד מעבדה הממוצע בשעת מעשה. כל עובד מעבדה עשוי לטעות, אך לא כל טעות מהווה רשלנות. אי הצלחתה של בדיקה שבעטיה נגרם נזק אינה כשלעצמה מקיימת חזקה או מסקנה של רשלנות רפואית.

אמת המידה לבדיקת רשלנות תהיה זו של הרופא או עובד המעבדה הסביר בנסיבות המקרה. החלטותיו ופעולותיו של המטפל או עובד המעבדה צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה מקובלת. היינו, עליו לבסס את החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות המקצועית, בניסיון קודם והכל בהתאם לנורמות המקובלות באותה העת בעולם הרפואה.

כיצד תבחן הפרת חבות הזהירות במקרה של בדיקת דם נגועה או במקרה של שימור רשלני של זרע או רישום פרטים לקוי?

בית המשפט יידרש לרמתו של עובד מעבדה סביר בנסיבות העניין. בית המשפט יפנה לכל אותם חוקים וכללים שסקרנו לעיל בכתבה הראשונה בסדרה ויבחן בנסיבות העניין האם קוימו הכללים והנהלים, האם עובד המעבדה קיימם, האם יכול היה לקיימם, ואם לא קיימם מדוע לא קיימם. הכללים והנהלים מהווים את סטנדרט הפעולה עבור עובד המעבדה הסביר.

מהי אם כן החובה המוטלת על עובדי המעבדה?

חובתם היא לשמור על הכללים והנהלים ולהקפיד לנהל את המעבדות בהתאם לכללים הנ"ל- אשר מהווים התנהגות עובד מעבדה סביר.

מתי החובה תופר?

החובה תופר אם עובד המעבדה או הממונה עליו פעלו בניגוד להוראות.

גרימת נזק?

רבים הסיכויים שאם לא עובד המעבדה לדוגמא לא פעל בהתאם לכללים ולנהלים ייגרמו נזקים, אשר יביאו לתביעות משפטיות.

קשר סיבתי?

תמיד תשאל השאלה הבאה: גם אם הופרה החובה לנהל את המעבדה בהתאם לסטנדרטים מסוימים, האם הפרת החובה הובילה בהכרח לנזקו של התובע?
לדוגמא- התובע תובע את בי"ח כמו גם את עובדי מעבדה בשל רשלנות בבדיקת מנות הדם. אבל, היה ויכוח כי התובע הינו הומוסקסואל, דהיינו בעל נטייה גבוהה לחלות במחלת האידס ייתכן ובימ"ש יגיע למסקנה כי התובע לקה באידס, אך רשלנות עובדי המעבדה לא גרמה לכך כי אם רשלנותו של התובע בעצמו שקיים יחסי מין ללא אמצעי הגנה. לחילופין לא יוכח קשר סיבתי בין רשלנות עובדי המעבדה לבין מחלתו של התובע.

ב- ת.א. (ב"ש) 119/92 רובינוב אליעזר נ' קופ"ח של ההסתדרות

קופ"ח של ההסתדרות, בי"ח חולים סורוקה ומדינת ישראל- משרד הבריאות, נמצאו אחראים לנזק מוחי שנגרם ליילוד עקב מחלה (פנילקוטונוריה), שלא אותרה בבדיקת דם שבוצעה לו עם לידתו. עפ"י הנוהג הרגיל נטלו מהתובע דגימת דם לאיתור המחלה שהועברה לכרטיס. דגימת הדם שהוטבעה על הכרטיס הייתה פגומה ובלתי מספקת. הכרטיס הועבר למעבדה ובדיקתו לא גילתה כל ממצא פתולוגי. בספר המעבדה נרשם כי אין מספיק דם לערוך את הבדיקה.

המעבדה התריעה אודות פגמים בכרטיסים כבר מספר שנים לפני האירוע הנדון ועפ"י הנוהג היה על המעבדה לדרוש בדיקת דם נוספת במקרה של דגימה פגומה, אך נטען כי לא היה במעבדה מספיק כוח אדם לעקוב אחר הכרטיסים הפגומים ולהבטיח בדיקות חוזרות ולכן הם הוחזרו לבי"ח.

הוכח כי בי"ח, לרבות בי"ח סורוקה, לא מילאו את הכרטיסים כראוי ולא נקטו צעדים הולמים להבטחת מעקב תקין אחר הבדיקות וביצוע בדיקות חוזרות במידת הצורך.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני כבוד השופט טימור קבע כי בי"ח הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, בכך שמילא את הכרטיסים בצורה פגומה, חרף התראות חוזרות ונישנות של המעבדה. כמו כן, הופרה חובת הזהירות בכך שלא הובטח מעקב נאות אחר בצוע הבדיקות ונוהל אשר יבטיח את ביצוע הבדיקות כראוי, עד להשגת תוצאות מהימנות.

הנתבעים הפרו את חובת הזהירות למרות שהיו מודעים לכך שהבדיקות הנערכות עם הכרטיסים הפגומים מניבות תוצאות בלתי מהימנות.

למרות שהועלה ספק בדבר סוג המחלה בה לקה התובע, קבע בית המשפט, כי התובע הצליח להוכיח על פי מאזן ההסתברויות כי הוא סובל ממחלת פנילקטונוריה. משהוכח במידת סבירות גבוהה, כי ניתן היה לאתר את המחלה עם לידת התובע, ולמנוע את הנזק הנובע מאיחור באבחון, לו הייתה דגימת הדם נלקחת ונבדקת כראוי, והוכח הקשר הסיבתי בין האיחור באבחון עקב הפרת חובת הזהירות ע"י הנתבעים, בימ"ש קבע כי לא ניתן להפריד בין הנתבעים ומצא את הנתבעים אחראים יחד ולחוד.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין:

בהתאם לסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין עול ההוכחה הוא על התובע להוכיח את כל השלבים שמנינו לעיל. אולם לכלל האמור יש מספר יוצאים מן הכלל בהם מועבר נטל הראיה אל הנתבע דווקא להוכיח כי לא התרשל.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

שלושה הם יסודותיו של סעיף 41:

1 . לתובע לא הייתה ידיעה, ולא הייתה יכולת לדעת מה היו למעשה הסיבות אשר הביאו לנזק;
2 . הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו;
3 . נראה לבית המשפט, שאירוע המקרה, שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה.

בע"א 789/89 סמדר עמר נ' קופ"ח של ההסתדרות, ובע"א 612/78 פאר נ' קופ"ח נפסק לעניין רישומים רפואיים כדלקמן:

"מחדל ברישום מונע מבית המשפט ראיה אוטנטית בעלת משקל. סדרי מנהל תקינים מחייבים ניהול תרשומת מפורטת ומדויקת של הטיפול בחולה יש לציין כי ניהול רשומות רפואיות מפורטות ומדויקות של הטיפול בחולה עשוי לעזור לבי"ח להדוף טענות של הדבר מדבר בעד עצמו. במצב של שלילת ראיה חשובה מהנפגע עוברת החובה על הרופא או המוסד שבו ניתנו השירותים, להוכיח את העובדות, שיכלו להתבהר מן הרישומים הרפואיים ובכך להעלות הסבר המנקה מאחריות...."