תגלית: מנגנון מווסת כעס במוח

כעס היא חוויה רגשית המוכרת לכל אדם, אשר מתעוררת בעיקר במצבים בין-אישיים ולכן יכולה להוביל לאלימות מילולית או פיזית כלפי אנשים אחרים בסביבתנו. יתרה מזו, התפרצויות זעם ונטייה לאגרסיביות מהווים תסמינים נפוצים במגוון הפרעות חרדה ובעיקר בקרב הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. ואכן, מקרי אלימות במשפחה ועימותים עם הרשויות נפוצים בקרב נפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית. עד עתה לא נחקר הבסיס המוחי לקשר בין שליטה בכעס לבין התפתחות וביטוי של תסמיני הלחץ.

במחקר שבוצע במרכז סגול לחקר המוח שבאיכילוב, בהנחייתה של פרופ' תלמה הנדלר ובשיתוף פעולה עם מערך בריאות הנפש בחיל הרפואה בצה"ל ועם אוניברסיטת תל אביב, נבדקה התגובה המוחית במצבים בין-אישיים מעוררי קונפליקט וכעס. התגובה המוחית במהלך מצבים אלה נמדדה בקרב חיילים קרביים בתחילת הטירונות וכשנה לאחר מכן לקראת סיום אימון קרבי מתקדם - תקופה בשירות המאופיינת בדרישות מלחיצות למאמץ נפשי וגופני והתמודדות עם מצבי קיצון. בתקופה זו, בשל הלחץ הנפשי המצטבר, החיילים סובלים מתסמיני לחץ כמו: הפרעות בשינה, מחשבות חוזרות ונשנות על אירועי מלחיצים, מצב רוח ירוד ורוגזנות ("פתיל קצר"), בדומה לתסמינים שמופיעים לאחר אירוע טראומתי.

במהלך המחקר בוצעה השריית כעס במעבדה, באמצעות משחק בין-אישי אשר כלל הצעות כספיות לא הוגנות מלוות בפרובוקציות מילוליות מצד המציע. ידוע שכעס המתעורר בעקבות הצעות חוסר הוגנות גורם לאנשים לדחות את ההצעות, בין השאר, כדי להעניש או לנקום במציע ולו גם במחיר של הפסד כלכלי. בשלב ראשון אופיין מנגנון מוחי לכעס בהקשר חברתי: המחקר מראה שככל שפעל האזור המוחי באונה הקדם מצחית הפנימית, שקשור להערכה, בקרה וויסות רגשות, כך הנבדקים דיווחו על פחות כעס, ונראה שכתוצאה מכך גם הרוויחו יותר כסף במשחק לא הוגן. כלומר, הם הצליחו לווסת רגשות של כעס ולעשות החלטות יותר מועילות במשחק שהביאו לרווח כספי. לעומת זאת, נבדקים שנטו לתגובה כועסת-אגרסיבית במהלך המשחק ודחו הצעות, הראו עוררות פיזיולוגית ופעילות יתר באזור נמוך במוח האחראי על הפרשת הורמונים של לחץ.

בקרב חיילים קרביים שמצויים לקראת סוף האימון הקרבי נמצאה עלייה בתסמיני לחץ טראומטי, אך לא בקבוצת ביקורת של אזרחים באותו הגיל שהתנדבו לשנת שירות. יתרה מזו, נמצא שבקרב החיילים עוצמת הפעילות באזור קליפת המוח המצחית בזמן הצעות לא הוגנות ומכעיסות בנקודת הזמן הראשונה של המחקר ניבאה את הצלחת התמודדות הנפשית שלהם עם לחץ בזמן האימון הקרבי כעבור שנה, כפי שהתבטא בתסמיני לחץ. זאת ועוד, השינוי בעוצמת הפעילות באזור בגזע המוח האחראי על עוררות היה גדול יותר בקרב החיילים שפתחו יותר תסמיני לחץ. כלומר, פעילות באזור מצחי ניבא, ובאזור נמוך השתנה ושיקף התמודדות עם לחץ באימון קרבי.

פרופ' תלמה הנדלר, מנהלת המרכז, מסכמת את הממצאים: "תוצאות המחקר מצביעות על הקשר בין היכולת המוחית לווסת תגובת כעס במצבים של קונפליקט בין אישי, והנטייה להתפתחות תסמיני לחץ במהלך אימון צבאי קרבי המאופיין בלחץ כרוני. באמצעות הדמיה מוחית תפקודית ב-MRI הצלחנו להצביע על מנגנון ביולוגי של בקרת כעס שמסמן פגיעות ללחץ וטראומה. התוצאות מצביעות על מנגנון מוחי שמקשר בין ניהול כעסים והתמודדות עם לחצים ולכן מכוון לטיפול עתידי מוכוון-מוח בהפרעות נפשיות המתבטאות בהתפרצויות כעס, כמו הפרעת דחק פוסט טראומתית והפרעה אפקטיבית ביפולרית". המחקר מתווה את הקשר הייחודי בין כעס לבין תסמיני לחץ טראומטי, דרך אופן ביטויו של הכעס במוח, ומצביע על כך שתגובת המוח לכעס ולוויסות של כעס מהווים גם גורם סיבתי למידת ההתפתחות של תסמיני לחץ טראומטי וגם תוצאה וביטוי של תסמינים אלו.

גדי גילעם, חוקר במרכז לחקר המוח, מדגיש שאוכלוסיית המחקר הנוכחי אינם חולים המאובחנים בהפרעת חרדה פוסט-טראומטית ובמעקב נמצא שהם גם לא פיתחו את ההפרעה בעקבות שירותם הצבאי המלא, ולכן נדרשים מחקרי המשך, אשר יחקרו כעס בקרב חולים מאובחנים. מנגד, המחקר מניח את הבסיס הראשוני למחקרי המשך אשר יכוונו לטיפול מוחי לא-פולשני בהפרעות של כעס לא נשלט כמו דיכאון, טראומה וחרדה. החוקרים מבקשים להודות לחיילים ולאזרחים אשר הסכימו והתנדבו להשתתף במחקר.

המחקר התפרסם ב-5 לינואר 2017 בכתב העת המדעי Psychological Medicine.