הכל על: הלוקס ולגוס בכף הרגל

(42)
לדרג

"הלוקס ולגוס" הוא עיוות של הבוהן בכף הרגל, היוצר דלקות וכאבים ונגרם במקרים רבים בשל נעילת נעליים בעלות עקב גבוה. מהי שכיחות המחלה ואיך אפשר לטפל?

מאת: ד"ר אורי חדש

"הלוקס ולגוס" (Hallux Valgus) היא מחלה של האדם המודרני נועל הנעליים. רבים אינם יודעים זאת, אבל נעלי העקב, שהן הגורם העיקרי ביצירת המחלה, "הומצאו" באירופה במאה ה-17 ושימשו בהתחלה רק גברים אמידים. עד אז היה נהוג ללכת עם סנדלים רומיים בלבד.

כמה עשרות שנים אחר כך, האופנה השתנתה, וגם נשים החלו לנעול נעלי עקב. זו גם התקופה שממנה ואילך החלו באירופה לסבול מעיוותים שונים של כף הרגל, ביניהם ה"הלוקס ולגוס", או מה שנקרא בעברית "בוהן כלובה".

מהי שכיחות המחלה?


כאמור, הלוקס ולגוס הוא עיוות שכיח של הבוהן הגדולה בכף הרגל. הליקוי מופיע בקרב 2% עד 4% מכלל אוכלוסיית העולם המערבי ומביא לביצועם של למעלה מחצי מיליון ניתוחים בשנה לתיקונו. העיוות כולל סטייה של הבוהן הגדולה לעבר שאר הבהונות, מה שגורם לעצם בולטת בצד הפנימי של כף הרגל, בשורש הבוהן הגדולה. העצם הבולטת הזו מתחככת בשולי הנעל ויוצרת דלקת רצופה במקום, דבר הגורם לאי נוחות ולכאבים ניכרים.

גורמים כגון נטייה גנטית. צילום: שאטרסטוק


מהן הסיבות להיווצרות הלוקס ולגוס?

לאנשים מסוימים ישנה נטייה להלוקס ולגוס: גורמים כגון נטייה גנטית, מבנה אנטומי, גמישות רצועות כף הרגל, מחלות עצב-שריר, בעיות כגון פלטפוס, בעיות נוירולוגיות ועוד. לכל אלו נוסף ממד מרכזי שהוא סוג הנעליים, ובמיוחד נעלי עקב, שלהן תפקיד משמעותי ביצירת העיוות. בנוסף, השימוש בעקבים גבוהים מביא את מפרק הקרסול לעמדה הפחות יציבה שלו ועל ידי כך עלול לגרום לנקיעות חוזרות ולחוסר יציבות של הקרסול.

פיזור נשיאת המשקל על ידי כף הרגל עם נעלי עקב אינו הפיזור הרגיל והטבעי מכיוון שרוב משקל הגוף נישא על שורשי הבהונות (כמו במצב "פוינט" בריקוד בלט). אותה עמדה מפעילה לחץ ניכר בצורה לא פיזיולוגית על קדמת כף הרגל. דבר זה יוצר בעיות ועיוותים בבהונות והלוקס ולגוס. העובדה שלמרבית נעלי העקב ישנה גם קופסת בהונות צרה, יוצרת החמרה של העיוות ושל הכאב הכרוך בו.

בשל העובדה שכיום נעלי העקב נמצאות בשימוש יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, הרי שהעיוות שכיח יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים בכל קבוצות הגיל. במחקר שנעשה במגויסי צבא, ניכר יחס של 1 ל-3 בין גברים לנשים בשכיחות העיוות. יתר על כן, שיעור הנשים מבין המנותחים עולה על 90% מכיוון שהבעיה היא בחלקה הארי אסתטית. בדרגותיה החמורות, הלוקס ולגוס תגרום לחוסר יכולת לנעול נעליים צרות או נעלי עקב בכלל, וכן יסבלו מעל ל-80% מהלוקים בהלוקס ולגוס מעיוות דו צדדי (בשתי כפות הרגליים). החמרה של המחלה גורמת לעיוות של שאר בהונות הרגליים.

באירופה למשל, במיוחד בארצות כמו צרפת או איטליה שבהן הנשים "לא יורדות מהעקבים", הניתוח מבוצע בעיקר בנשים צעירות, זאת למרות שלרוב הגיל הממוצע לניתוח העולם הוא 60. למרות זאת, כמעט כולן חוזרות לעקבים כי זו האופנה השלטת, גם במחיר של ניתוחים חוזרים. באפריקה לעומת זאת, שם עדיין שלטת אופנה יותר "יחפנית", רוב הסובלים מהלוקס ולגוס הם אנשים שסובלים מבעיה עצבית הגורמת לעיוות בכף הרגל.

מהם הטיפולים הקיימים במחלה?

בשלבים המוקדמים של המחלה ניתן לטפל טיפול שמרני. הדבר דורש התערבות של רופא אורתופד וכולל קיבוע של הרגל בהתקנים מיוחדים ליישור הבוהן בתוך הנעל, הליכה עם מדרסים מותאמים אישית ויצירת הפרדה בין הבוהן הגדולה לזו שלידה.

בשלבים המתקדמים יותר של המחלה ניתן לטפל בעיוות בצורה ניתוחית. מדהים לגלות שישנם למעלה מ-130 סוגי ניתוחים לטיפול בהלוקס ולגוס, אם כי לרוב משתמשים המנתחים האורתופדים רק באותם ארבעה-חמישה סוגי ניתוחים.

מה כולל הניתוח לתיקון הלוקס ולגוס?


אופי הניתוח דומה במהותו לניתוח לאיחוי שבר וכולל ניסור העצם הבולטת, ניסור ראש המסרק ולאחר מכן הסטת הבוהן הגדולה אל עבר שאר הבהונות תוך יישור הציר שלה. הניתוח מבוצע דרך חתך של 5 עד 6 סנטימטר בסך הכול. ביחידה שלנו במרכז הרפואי הלל יפה אנו משתמשים בשיטות נוספות שנעשות אפילו בחתך של 2-1 סנטימטר בלבד, וכך מאפשרים מזעור של הפגיעה במקום.

ההחלמה המלאה מהניתוח עד לדריכה מלאה על הרגל היא אורכת בין ארבעה לשישה שבועות ודורשת שיקום פיזיותרפי מתאים. כמובן שחזרה לנעילת נעלי עקב לאחר הניתוח אינה מומלצת, אך אפשרית כעבור מספר חודשים.

מהם הכללים שכדאי להקפיד עליהם במקרה של הלוקס ולגוס, על מנת להימנע מניתוח?

למרות שבישראל ביצוע ניתוחים חוזרים אינו שכיח כמו באירופה, יש להדגיש כי על מנת שלא להגיע לכדי ביצועו של הניתוח כלל, רצוי לשמור על כמה כללים פשוטים:

עשו שימוש בנעליים שטוחות ככל האפשר והימנעו ככל הניתן מהליכה בנעלי עקב.

על הנעליים להיות רחבות מספיק כדי להכיל את כל בהונות הרגליים מבלי לגרום לדחיסה שלהן.


אם בכל זאת קיימת התעקשות על הליכה על עקבים, הקפידו כי גובה העקב לא יהיה יותר מ-3-2 סנטימטר.

הימנעו מעקבי סיכה. העדיפו תמיד עקבים רחבים ויציבים.


לאלו שנמוכים במיוחד - עשו שימוש בנעלי הפלטפורמה, שבהן ההגבהה היא אחידה לאורך כל הנעל. מבחינה מכנית מדובר בנעל שאינה בעלת עקב, ולכן הסיכוי להיווצרות עיוות בכף הרגל שיגרום להלוקס ולגוס נמוך בהרבה.

 ד"ר אורי חדש הוא רופא בכיר ביחידה לכף רגל וקרסול במחלקה אורתופדית ב' של המרכז הרפואי הלל יפה.


רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום