דו"ח: ירידה במספר ההפלות בישראל

שיעור הפסקות ההריון בישראל נמוך בהשוואה למרבית מדינות מערב אירופה, הן בקרב צעירות עד גיל 20 והן בקרב נשים מעל גיל 35. כך עולה מנתוני משרד הבריאות שמתפרסמים היום (ב').

מסמך "הפסקות הריון", שמפרסם משרד הבריאות, מציג את פעילות הוועדות להפסקת הריון הפועלות במוסדות הרפואה. הפרסום מבוסס על דיווח הוועדות למשרד הבריאות על מספר הפניות, האישורים וביצוע הפסקות ההריון לפי סעיף החוק ולפי שבוע ההריון. בנוסף, כולל המסמך דיווח פרטני לא מזוהה של הוועדות ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

בשנת 2008 פנו 20,782 נשים לוועדות להפסקת הריון הפועלות בתוקף החוק, 99% מהפניות אושרו. בסך הכל בוצעו 19,594 הפסקות הריון בהתאם לאישורי הוועדות.

בשנת 2008 כ-42% מהפסקות ההריון בוצעו בבתי חולים פרטיים, כ-34% בבתי חולים ממשלתיים, 20% בבתי חולים בבעלות שירותי בריאות כללית ו-5% בבתי החולים הציבוריים בירושלים, בהשוואה ל-59%, 25%, 13% ו-5% (בהתאמה) בשנת 2000.

כמחצית (54%) מהפסקות ההריון בשנת 2008 נעשו בהתאם לסעיף 2 בחוק: "ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין". 18% מהפסקות ההריון בוצעו בהתאם לסעיף 4 בחוק: "המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי". 17% בוצעו בהתאם לסעיף 3 בחוק: "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי". 10% נעשו בהתאם לסעיף 1 בחוק: "האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (17) או שמלאו לה 40 שנה".

בשנת 2008 היו 11.2 הפסקות הריון ל-1,000 נשים בגיל פריון (או 125 ל-1,000 לידות ולד חי), מהן 6.1 עקב סעיף 2 בחוק, 2.0 עקב סעיף 4 בחוק, 1.9 עקב סעיף 3 בחוק ו-1.2 עקב סעיף 1 בחוק.

שיעור הפסקות ההריון ירד ב-18% משנת 1990 וב-10% משנת 2000. ירידה נרשמה במרבית סעיפי החוק. ממחצית שנות התשעים השיעור עקב סעיף 2 של החוק היה יציב. השיעור בהתאם לסעיף 4 בחוק, "המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי", ירד ב-14% משנת 2000. השיעור עקב סעיף 3 בחוק, "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי", יציב ממחצית שנות התשעים. השיעור עקב סעיף 1 בחוק, "האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (גיל 17) או שמלאו לה 40 שנה", הוא 1.4-1.1 ל- 1,000 נשים בגיל פריון מתחילת שנות התשעים.

שיעור האישורים בקרב נשים בגיל 39-18 גבוה פי שניים בהשוואה לשיעור בקרב נערות בגיל 17-15 ובהשוואה לנשים בגיל 40 ומעלה. בשנים 2007-2005 נרשמה ירידה בשיעור האישורים בקרב נשים בגיל 34-25.

שיעור האישורים נמוך בקרב נשים בעלות השכלה גבוהה, 13 שנות לימוד ומעלה, בהשוואה לנשים בעלות השכלה נמוכה. שיעור האישורים בקרב עולות גבוה בהשוואה לשיעור בקרב יהודיות ילידות ישראל. השיעור בקרב ילידות ברית המועצות לשעבר שעלו משנת 1990 נמצא במגמת ירידה משנת 2004. השיעור בקרב ילידות אתיופיה שעלו משנת 1980 יציב.

אחוז הפסקות הריון עד השבוע ה-7 (כולל) עלה מ-48% בשנת 2000 ל-58% בשנת 2008. אחוז ההפסקות בשבועות 12-8 ירד מ-43% ל-32% והאחוז בשבוע ה-13 ומעלה יציב, כעשירית.

כשני שלישים מהפסקות ההריון עקב סעיף 1 של החוק, "האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (גיל 17) או שמלאו לה 40 שנה", סעיף 4 של החוק, "ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי", וסעיף 2 של החוק, "הריון מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין", בוצעו עד השבוע ה-7 (59%, 60% ו-64%, בהתאמה), ואילו שליש (36%) מהפסקות ההריון עקב סעיף 3 של החוק, "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי", בוצעו עד השבוע ה-7.

קרוב ל-58% מהפסקות ההריון עד שבוע ה-13 אושרו עקב סעיף 2 של החוק, "הריון מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין". 60% מהפסקות ההריון שבוצעו בשבוע ה-13 ומעלה אושרו עקב סעיף 3 של החוק, "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי".

בשנים 2008-2000 אחוז אחד מהפסקות ההריון היה הפסקות מאוחרות, לאחר השבוע ה-23 של ההריון. בשנת 2008 היו 206 הפסקות הריון מאוחרות.חצית (50%) מכלל הפסקות ההריון המאוחרות בשנת 2008 היו בשבועות 26-24 של ההריון, 60% בשנת 2005 ו-64% בשנת 2000.

מרבית (87%) הפסקות הההריון המאוחרות בשנת 2008 היו בהתאם לסעיף 3 של החוק, "העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי".

בשנת 2008 בוצעו 4,975 הפסקות הריון באמצעות מיפגין (תרופה להפסקת הריון), פי שניים בהשוואה לשנת 2000. בשנת 2008, שתי חמישיות (44%) מהפסקות ההריון עד השבוע ה-7 (כולל) נעשו באמצעות מיפגין בהשוואה ל-24% בשנת 2000 ו-33% בשנת 2003. אחוז השימוש במיפג'ין להפסקות הריון עד שבוע ה-7 נמוך בבתי חולים פרטיים (30%) בהשוואה לשאר בתי החולים.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום גלולות ואמצעי מניעה
פורום מעקב הריון, סיבוכי הריון