שאלות ותשובות בנושאי תמיכה וייעוץ לגיל הזהב

שאלה: מהי "התעמלות למח" ?
אני בן 68 ומרגיש שקיעה איטית ביכולת השכלית,המליצו לי לעשות בנוסף להתעמלות פיזית גם התעמלות למח אבל אני לא יודע מה זה ומה לעשות בחיי היום יום.


תשובה: ראשית אתה מדבר על " שקיעה איטית ביכולת השכלית". במה זה מתבטא? לעתים יתכן ומדובר בסממנים נלווים שלינויים במצב רוח: דכדוך, עייפות, חוסר תאבון. כל אילו יכולים לנבוע מסיבות רגשיות יותר וחשוב לברר מה היא השקיעה האיטית עליה אתה מדבר.
נושא ההתעמלות למח הוא חשוב ומענין. קודם כל צדקה אהובה בדבר החשיבות הרבה של פעילות מנטלית מרובה. ברידג', קריאה לימוד שפה, משחק שחמט, תשבצים וחידונים, כל אילו חשובים ומועילים להמשך החיוניות המנטלית.
כדאי להתיחס לנושא החיוניות המנטלית מכיוונים שונים. גוון בפעילויות מנטליות מסוגים שונים יאפשרו פעילות וגריה מוחית רב גונית: האזנה למוסיקה, אמנות חזותית וכו'
כמו כן יש חשיבות רבה לפעילת גופנית מסיבות שונות.
ראשית החיוניות הפיזית יוצרת תחושת חיוניות כללית וביניהן גם מנטלית.
שנית , סוגי פעילות גופנית המחזקות את הקשר גוף-נפש כגון יוגה מועילות במיוחד ומשפרות תפקוד שכלי.כמו כן מחקרים הוכיחו שאנשים זוכרים טוב יותר אם הם קולטים את האינפורמציה תוך כדי תנועתיות וביצוע פעולה מאשר כשהם במצב סטאטי. אי לכך כדאי לשלב את הפעילויות יחד (למשל להאזין לתכנית רדיו תוך כדי הליכה או התעמלות קלה

שאלה: שלום רב, סבתי בת ה-86 הייתה עד לפני חודשיים אשה פעילה. מתנדבת ,עושה ומארגנת. עסוקה רוב שעות היום.
לפני חודשיים היא כמו שבר כלי...היא אינה אוכלת, בקושי מדברת, סובלת מכאבי בטן עזים (שלא נמצא להם צידוק רפואי), היא נחלשה מאד ואינה מסוגלת לטפל בעצמה...קשה לנו מאד, מסבתא פעילה ומתענינת היא הפכה לאשה שלא יכולה לעשות כלום לבד.
רציתי לדעת האם המצב יחזור לקדמותו? האם סבתי תתאושש ?האם היא זקוקה לטיפול תרופתי? איזה? כיצד אפשר להקל עליה ?
אנא, אשמח לכל תגובה כלשהי.

תשובה: שלום רב, ראשית ניכרת הדאגה למצבה של סבתך . האם היתה איזשהיא בעיה רפואית לאחרונה שהטרידה אותה? לעתים מצב פיזי משפיע גם על המצב הנפשי.
ערנותך חשובה.יש חשיבות רבה בבדיקה רפואית מקפת. יתכן ויש ירידה במצבה הבריאותי ועל רקע זה יש ירידה בתפקודה. לברר את מקורות החולשה והעדר התפקוד. לשם כך כדאי להעזר ברופא גרנטולוג באיזור מגוריה של סבתך.
בכותרת השתמשת במושג דכאון. דכאון יכול להיות תגובתי למצבים פיזיים שונים. אם אכן ישללו בעיות אחרות יתכן ומדובר בדכאון.
במידה וזה כך והמצב ממשיך כדאי לפנות לפסיכיאטר המומחה לגיל השלישי על מנת
לקבל טיפול מתאים. טיפול תרופתי או אחר לבעיה (בהתאם לבדיקת הרופא) מעלה את הסיכוי לשיפור המצב

שאלה: לאחרונה אני מתלבטת האם לקחת את אמי לבית אבות.
באבחון מקיף של מומחים אובחן אצלה אלצהיימר לפני שלושה חודשים, בשלב הראשוני, לאחרונה השכנים מדווחים על צעקות,שוטטות בלילה בחיפוש של דבר מה, בביקורים שלי בערב, היא במצב דמנטי. היא לקחה תרופה שהיתה אמורה להקל עליה אבל רק הגבירה את ההזיות והופסקה בעצת הרופא המטפל. היא מנותקת מהמציאות,עם התקפי בכי והתפרצויות של כעס וזעם. ברור שהיא במצוקה, כשהייתה צלולה יותר היא בקשה ממני לא להביא לה עובדת זרה, ושלא אקח אותה לבית אבות, כיום ברור לי שהיא חייבת להיות במקום מוגן,האם לדעתך זה השלב ? מהנסיון שלך? מה עושים עם הקטעים שהיא צלולה ויכולה להבין שהיא בבית אבות? מה לספר לה?

תשובה: ראשית הייתי רוצה להתיחס אלייך. את מתארת מצב שאת נושאת על כתפייך מצב לא פשוט. טיפול באם חולה באלצהימר. את היא זו שחשופה להתקפי הבכי והתקפי הכעס. את זו ששומעת מהשכנים על השוטטויות בלילה. זה מצב שדורש מצד אחד מעורבות מעשית תמידית. מצד שני מעורר כאב רב לראות את ההדרדרות במצבה של אמך.
לא ציינת אם את בעלת משפחה. במידה וכן אזי יש בוודאי גם לילדייך את דרישותיהם וגם שם עלייך להתמודד.
כדי שתוכלי להתמודד עם התקופה הקשה הזו, עלייך ראשית כל לדאוג לעצמך לתמיכה.
קודם כל תמיכה מהמעגלים הקורבים אלייך (חברים משפחה).
ישנן קבוצות תמיכה שונות לילדים ומטפלים של חולי אלצהימר. יש קבוצות כאלה בקופות החולים ואפשר למצוא דרך האגודה לטיפול באלצהימר ומחלות דומות (ראי לינק מצורף).
http://www.alz-il.net.אפשר גם לקבל תמיכה דרך פסיכותרפיה המתמקדת במצבי משבר שכאלה ומטרתה ליווי תמיכה והכלה .
עכשיו לשאלתך. את מתארת מצב מצוקה אצל אימך. הן בעקבות התפתחות המחלה והן מרגעים בהם היא חשה שהיא מאבדת שליטה ונבהלת מכך. סביבה מסודרת שבמסגרתה יהיה לווי קבוע יכולה להקל על המצב.עבורה ועבורך. לעתים מטפלת בסביבה המוכרת מספיקה. במידה ויש התפרצויות כעס או אלימות או מצבים בהם היא בורחת בלילה כדאי לפנות למעון. לדברייך "היא חייבת להיות במקום מוגן". נראה שאת כבר השלמת עם כך. תחושת ההשלמה שלך חשובה כי זה יכול להקל גם עליה. כדאי לעשות תהליך של הכנה.
כדאי להתיעץ עם גריאטר לגבי המקומות המתאימים והאפשריים.
לכי לראות מספר מקומות. ראי היכן את חשה נוח יותר. היכן הצוות גורם לך להרגשה נעימה, איפה יש אוירה שמשרה יותר רוגע. מה נראה לך מתאים יותר לאמך.
לאחר מכן כדאי ללכת איתה לביקור. לראות כיצד היא מגיבה למקום ולצוות. ברגעים של צלילות כדאי לשאול מה היא חושבת על המקום.
במקום ידריכו אותך איך להמשיך את תהליך ההסתגלות והמעבר.

שאלה: אני רווק בבן 70+ שחי לבד, בבדידות שלעתים קשה לי .בדמיוני,אני רואה משהו הדומה להוסטל המנוהל ככזה אך יחד עם זאת יש בו שירותים לדאגתו של הדייר.
האם יש משהו קרוב לשילוב הזה?

תשובה: שלום רב. ישנן קומבינציות ואפשרויות מגורים רבות בגיל המבוגר. החל מבתי אבות המשלבים חיי קהילה וקשר עם אוכלוסיה רב גילאית.ישנן מסגרות יומיות ללא לינה ואפילו שמעתי על אנשים שהחליטו לשכור דירה עם שותפים כדי להפיג את הבדידות.
ישנן דרכים ואפשרויות רבות. כדאי שתעשה ברור מעמיק יותר מה הם צרכיך.
ניתן לעשות זאת במספר אופנים:
א. ניתן לפנות לעמותות שמתמחות בכך (כגון מיל"ב ושילה) לצורך יעוץ פרטני
ב. לברר עם אנשים בני גילך על מסגרות שונות אותם הם בחרו, על היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם.
ג. להתחיל לסייר ולהתרשם במקומות עליהם שמעת. לראיין ולבקש המלצות מהדיירים. לראות היכן אתה מרגיש נוח יותר או פחות
ד.חווית הבדידות היא פעמים רבות חוויה פנימית שמלווה אותך לאן שתלך. אף מסגרת מבחוץ לא "גואלת" ממנה. לעתים יעוץ פסיכולוגי אצל אדם המומחה לגיל המבוגר יכול להקל ולעזור להתמודד עם תחושה זו.

שאלה: איך הכי מתאים לברך ולעודד חבר לעבודה שיוצא לגימלאות? זה הרי אחד מהמעברים הלא קלים בחיים. אני יודעת שכל אדם מרגיש ומגיב אחרת, אך האם אפשר לקבל כיוון כללי ?

תשובה: שאלתך מורכבת . אין ספק שפרישה היא אחד השינויים הלא קלים בחיים.
בעבר היה שגור מושג "שעון הזהב" הניתן לכל אדם הפורש לגמלאות.
שעון שמסמל את הזמן החולף וזהב- אולי לבטא את הבשלות ואת החוכמה שהולכים ומתגברים עם השנים (ואולי מכאן המושג גיל הזהב?).
אתה משתמש במילים לברך ולעודד. אכן פרישה שכזו יכולה לטמון בחובה ברכה. ראה את דני שמספר על חייו המלאים והגדושים בעשייה פעילה מענינת ותורמת.
אתה גם מדבר על צורך אפשרי לעודד. עידוד במובן של נחמה.
כמו שאמרת, התגובה לשינוי כזה היא על בסיס שונות בינאישית גבוהה ביותר.
יהיו אנשים שהחלל הריק יגרום להם לחפש מיד מוקדי עשיה חדשים. יהיו כאלה שיחוו משבר ודכאון. לאנשים כאלה מומלץ ניתוק חלקי והדרגתי ממקום העבודה תוך הגדלה של עיסוקים חלופיים.
כל אדם חווה שינויים אחרת. אולי כדאי לשוחח מעט עם החבר ולשאול אותו על שינויים בחייו. מה מאפין את תגובותיו. להציע לו תמיכה וכתף ולדאוג לעדכן אותו בענינים השוטפים גם אחר פרישתו (במידה והוא מעונין). להשתדל להדגיש את תרומתו ומאפיניה. יותר קל לאדם לפרוש בידיעה שהוא תרם והשאיר בלכתו מפעל אישי שוקק. להציע להמשיך להעזר בידע ובנסיון שלו בדרכים שונות ותמיד להשאיר ערוצי תקשורת פתוחים.
בכל מקרה ניכר שיש לו חברים (כמוך) שחושבים ודואגים לו ובזה הוא כבר זכה.

בואו לדבר על כך בפורום תמיכה וייעוץ לגיל הזהב