יומנה של ענת שחם ז"ל

כל זכויות היוצרים על יומן זה שמורות ליוצרת ולמשפחתה.

אין להעתיק, לתרגם, לשדר בכל אמצעי, לאחסן במאגר מידע, לפרסם או להפיץ בכל אמצעי, כל חלק מן החומר המוצג ביומן זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול ביומן זה אסור בהחלט אלא ברשותה המפורשת של המשפחה, מראש ובכתב.

-----------------

מרגע הכניסה שלה לפורום סרטן השד של עמותת אחת מתשע בלטה ענת שחם מיד ביכולתה הנדירה והבלתי אמצעית לשתף את כולנו ברגשותיה ובכל מה שעובר עליה. ליווינו אותה באותם שבועות של תנודות בין חרדה לתקווה, והערצנו את יכולת המאבק שלה ואת האופטימיות שהיא הקרינה.
מובנת על כן תחושת האובדן והכאב שהציפה את כולנו עם קבלת הידיעה על פטירתה, ומובן גם הצורך שהובע על ידי משתתפות הפורום לפרסם את קטעי היומן שלה מתקופת פעילותה בפורום.
לאחר שקיבלנו את האישור לכך ממשפחתה של ענת קיבצנו כמה מהקטעים שהתפרסמו בפורום והם מובאים כאן, לזכרה של ענת. בגלל מגבלות טכניות לא מובא היומן במלואו. היומן המלא מתפרסם באתר עמותת אחת מתשע.

צוות אחת מתשע , מנהלות הפורום

Anat in Germany - 3.8.04 - 20:55
------------------------------------------------

שלום לכולן ולכולם,
אם אכן הצלחתי להגיע אליכם, זה נס, כי אני מנסה כבר מיום ראשון לכתוב, ובדיוק האינטרנט כאן מקולקל, אז אם זה מגיע, זה הגיע מבעלי שלקח את הטקסט לנקודת אינטרנט שיש בעיירה הקטנה הזאת, שהיא יפה מאוד, אבל נראית כאילו באיזשהו אופן היא תקועה בימי הביניים. מדהים שלמעט הצוות של הקליניקה שגם האנגלית שלהם לא משהו, אף אחד שנתקלנו בו בבאד אייבלינג לא מדבר אנגלית.

אז אני בסנט ג'ורג' כבר יומיים וחצי. יש כאן עוד ארבעה מטופלים ישראלים והמלווים שלהם, וכולם מעבירים עצות וחוויות.

אז בינתיים נראה שהרופאים מסתכלים עליי כעל מקרה לא כל כך נורא, וזה קצת מרגיע אותי. אתמול עשו לי אולטרסאונד לכבד, וקבעו לי להיום מין פרוצדורה שנקראת "מחט חמה", שמתאימה במקרה שיש גרורה אחת שגודלה בין שניים לארבעה ס"מ. (הגרורה שלי הייתה 3.3), ואני מאוד שמחתי לעצם הרעיון להרוג את הגרורה על ידי החדרת המחט החמה אליה למשך עשרים דקות (אפילו שלמראה של המחט והרעיון שהיא תוחדר לגוף, אפשר להתעלף), אבל הבוקר התברר שספירת הטסיות שלי נמוכה מדי, והתהליך נדחה לשבוע הבא.

מדי יום עושים לי במשך שעה היפרתרמיה מקומית לכבד, ויש עוד טיפולים ואינפוזיות של כל מיני מינרלים וויטמינים, אבל אלה נראים קצת שוליים, מה גם שנראה כאילו אספו לכאן את כל השיטות שעזרו אי פעם למישהו להירפא מסרטן, ויש כאן גם אפשרויות לדמיון מודרך, רייקי ועוד. ובכל זאת התהליך היותר נחשב כאן הוא ההיפרתרמיה הכללית, שתהיה לי, בעזרת ה', ביום חמישי, שבה אורדם למשך כשש שעות, שבמהלכן יחממו את הגוף שלי כמעט ל42 מעלות, ואקבל כימותרפיה במינון נמוך. הרציונל של העניין הזה הוא שבזמן החימום התהליכים בגוף, כולל התחלקות התאים הסרטניים, מואצים, ואז הם פגיעים לכימותרפיה. שמעתי שהימים אחרי כן קצת בעייתיים, אבל אני מקווה שזה יהיה קטן עליי.

אני מפסיקה כאן. נשתמע,
ענת


Anat in Germany 3 - 6.8.04 - 11:01
---------------------------------------------------
שלום לכולן ולכולן,
כשאתם קוראים את זה, אני כבר כנראה אחרי ההיפרתרמיה הראשונה. זה לא טיפול קל, כפי שהסבירו לי פעם אחרי פעם, אבל משהו ממה שאנחנו עוברות קל?

עכשו שלוש בלילה, והתעוררתי, גם כי אני לא רגילה לישון רצוף כל כך הרבה זמן בגלל הבת שלי שמכל ציוץ שלה אני מתעוררת (בימים אלה היא אצל המשפחה של אחותי, ואני מבינה ששם היא כנראה לא משמיעה שום ציוץ, כי כולם שם ישנים לילה שלם... ואולי הם פשוט לא שומעים ציוצים), וגם כי אני מתוחה. בעיקר בגלל הדאגה לעניין הספירה הנמוכה של הטסיות, בעיה שיכולה לפגוע בקרישת הדם, בעיה שלא הייתה לי אף פעם קודם לכן, ובגללה מטרידה אותי השאלה אם ד"ר מיז'ו (איש מקסים ואינטליגנטי) יצליח לעשות לי "מחט חמה" ביום שני. הטיפול הזה (שבמהלכו מחדירים תוך כדי הרדמת טשטוש מחט ארוכה-פחד לגרורה שבכבד, ומזרימים דרך שני חרירים באזור הקצה שלה חום במשך 20 דקות) עשוי לגרום לדימום מהכבד, כמו שהביופסיה מהכבד עשתה לי, בגלל זה חשוב עניין הקרישה, אבל אני ממש-ממש רוצה אותו, כי הוא הסיכוי הכי טוב להרוג לחלוטין את הגרורה בכבד.

ההצלחה בטיפול הזה היא עצומה, היום תיחקרתי לגביו גם את ד"ר קרויס (רופא חכם ואיש כן וישיר שאחזור אליו עוד מעט), והוא סייג את זה בכך שהטיפול הורג את הגרורה המטופלת לחלוטין, אבל אי אפשר לדעת אם אין גרורות מיקרוסקופיות במקומות אחרים בכבד, ולגביהן הטיפול לא רלוונטי. נראה לי שאם היו אצלי כאלה, חס וחלילה, הן כבר היו משגשגות, ובין כה וכה עושים לי על הכבד היפרתרמיה מקומית ארבע פעמים בשבוע, ואני אעבור פעמיים במהלך שהותי הנוכחית היפרתרמיה כללית.

ויש גם הטיפול של מחר, כמובן, אני בצום, וניקו לי היום את הגוף מכל הפסולת (איכס), ואחרי שהצלחתי להירגע מזה, התבאסתי שאסור לי לאכול, ולשם שינוי ישבתי וקינאתי בבעלי שאכל מרק עוף שהוא הכין במטבח הכשר שבבניין הישן שרחוק מכאן בערך עשר דקות הליכה, כשאני שותה מרק צח בלבד. בדרך כלל, הוא יושב לידי בארוחות, מכרסם ירקות ואוכל לחמניות שהבאנו מהארץ בעוד אני אוכלת ארוחות של ממש.

ובכן, כמו שד"ר קרויס הסביר לי היום, מבחינתם הם רוצים למזער את מספר התאים הסרטניים הרדומים, שאותם קשה מאוד להרוג, ואז להעיר את המערכת החיסונית של הגוף ש"תטפל" באותם התאים כאשר הם מתעוררים, שהרי מערכת חיסונית תקינה מסוגלת לעשות את זה. זאת אומרת שאין להם שום יומרה להרוג את כל התאים הרדומים, אלא להביא את הגוף שלי למצב שהוא יעשה את זה, ושמעתה והלאה, גם אחרי סיום הטיפולים כאן (בעזרת ה') אני אצטרך לשמור על הרבה כללים של תזונה והתנהגות.

הבעיה בדרך שמוליכים אותנו בה בארץ היא שאנשים בעלי סרטן גרורתי מטופלים בעוד כימותרפיה ועוד כימותרפיה ועוד ועוד בלי שתינתן לגוף הפוגה ואפשרות לשקם את המערכת החיסונית, אפשרות שהיא הסיכוי היחיד שלנו לחיות עם הסרטן יותר משנה-שנתיים-שלוש, עד שייגמרו התרופות המעולות והחדשניות שהסרטן רגיש להן.

אחד הדברים שהכי דחפו אותי למציאת טיפול הכי מהר שאפשר היה דיאגרמה שבעלי הדפיס לי מהמחשב, בלי כוונה אני חושבת, שבה ראיתי בצד שמאל את הגרף שמתחיל בנקודה הכי גבוהה - מספר הנשים שהיו בטיפול של הגמזר לעומת תרופה שאני לא זוכרת מה היא - ואחרי כמה חודשים הגרפים של שתי התרופות ירדו לאפס. אפס! אז ממש עוזר לראות שלאורך כל הדיאגרמה הגמזר נתן תוצאות יותר גבוהות.

אז איך הורגים את התאים הרדומים? היום קיבלתי עירוי של גלוקוזה, שאמורה להעיר את התאים הרדומים לפעילות, אחר כך קיבלתי גמזר (גמזר הוא אחד משתי התרופות היחידות שמקבלים לא בזמן ההיפרתרמיה) במנה מופחתת, ובזמן ההיפרתרמיה כשתאי הסרטן יתחילו "להשתולל", יהיו שם הגמזר והציס-פלאטין שאקבל במהלך הטיפול, כדי לחסל אותם.

ההסברים שלי פשטניים, אני חוששת, אבל אני מקווה שעם זאת הרעיונות מובנים.
בכל מקרה, בפעם הקודמת כתבתי על הסוכר, ורציתי להמשיך עם דברי התזונאית (די צעירה, שלשם שינוי מהרבה אחרים כאן מדברת אנגלית טובה מאוד). ובכן, אסור לנו לאכול גם קמח לבן (אבל אם קשה, ככה היא אמרה, אפשר לאכול פה ושם פרוסת עוגה, אני מוותרת על זה לעולם ועד), אבל חשוב מאוד לאכול מאכלים מקמח מלא אורגני (כמו לחם ופסטה מחיטה מלאה) ולא לדלג על זה בגלל הטרחה של הקנייה המיוחדת והבישול הנפרד, כי דגנים חשובים מאוד לתחזוקה של הגוף. פעמיים בשבוע לאכול דגי ים, פעמיים בשבוע לאכול בשר, עדיף עוף או כבש, ואם בקר, אז נקי מטינופת, ודאי שלא בשר מעובד, והכי טוב בשר מדרום אמריקה, שמגיע בלי "טיפול" שמכסח לו את הצורה. כמובן, יורדים מהפרק כל המאכלים המשומרים, המעושנים והמעובדים. על גבינות קשות היא ממליצה, ועל יוגורטים ועל אקטימל (שבועיים - מדי יום, ושבועיים - מדי יומיים) וממליצה לא לאכול בכלל גבינות עם עובש. וחשוב מאוד, לאכול יותר ירקות מפירות, והרבה, ולהתחיל את הארוחה עם פרי או ירק. ועם כל זה, היא תחזור אליי אחרי שיתקבל "פרופיל הדם" שלי שיגיד מה אולי אסור לי מתוך הרשימה הזאת או מה אני צריכה לתגבר, כך שההוראות האלה צריכות התאמות קלות לכל אדם.

וואו, זאת ממש נהייתה הרצאה, אני פשוט מתרגלת לעיניכם את מה שלמדתי כאן, שתואם להרגשה שהייתה לי מאז שהתגלו הגרורות - שבלי מאמץ שכולל את כל ההיבטים של החיים אני לא אצליח לצאת מזה, ואגשים את הנבואה הנוראה שראיתי בעיני הרופאים והאחיות שנתקלו בי, ושמעתי במובלע בדברים שהם אמרו לי. אז עברתי דירה, שלחתי את הבת שלי לפעוטון, אני עושה דמיון מודרך, משתדלת ללכת לקבוצת תמיכה, באה לטיפולים האלה, משנה תזונה ומכניסה את עצמי למשטר של פעילות ומנוחה, ולא של סתם עייפות. אני מקווה שאצליח לעמוד בזה, ואפשר יהיה לקטלג אותי תחת הכותרת "ריפוי ספונטני", שזה אם לא ידעתם הכינוי של אלה במצבי שיוצאים משום מה מהנתיב הבטוח למוות.

אז, כמו שקראתי באיזשהו מקום, אף אחד לא אלוהים, ואף אחד לא יודע מתי מתים, ואף אחד כמובן לא יגיד מתי מגיע זמנו של אחר, ואנחנו יכולים להיות אחראים על המשך חיינו. אני מאחלת לעצמי שאצליח, וגם לכל אחת מכן שמצויה במצבי, ומרגישה שהיא מוכנה להילחם בכל דרך על החיים.

כבר ארבע וחצי. אני חוזרת לישון כדי שיהיה לי כוח לישון מחר שש שעות על שולחן הטיפולים.
יום טוב
ענת ש
chaim adds: I am giving all your messages to Anat, she is happy to get them.

להמשך היומן: לחצו כאן
בואו לדבר על כך בפורום סרטן השד