האם חיוך משול להצלחה?

כאשר נשמע הצלצול בתשע וחצי בבוקר, ומסמן את תחילת המדיטציה היומית, ילדי הגן משתתקים, והדממה עמוקה כל כך ששומעים את רחש המטוסים מרחוק.
לצד היכולת להשקיט את המוח, 100 הילדים ב"בית הספר החדש" בחוף הדרומי בסיאטל, מקבלים גם שיעורי יוגה, מחול, דרמה, אמנות חזותית ומוזיקה. בכל יום שישי מתקיים "כינוס רוחני" על מנת לתרגל התנהגות נכונה בבית הספר, ולאפשר ערוץ למשחקים, שירים ובדיחות. השיחות בשיעורי חברה נוגעות בעניינים שברומו של עולם כמו סובלנות וערך החיים.
מנהל בית הספר, גרי טאבס אומר שחלק מהחזון בבית הספר כולל הקניית צדק סביבתי וחברתי, ולהראות לילדים שהם יכולים "לתרום בצורה משמעותית לריפוי האנושות ואמא אדמה".
הגישה הרגשית של בית הספר היא לא הגורם היחיד המבדיל אותו מבתי ספר רגילים. בית הספר נפתח השנה, כש 85% מהמימון שלו מגיעים מקרן שהתחיל איש העסקים סטוארט סלואן.
התכנית בבית הספר החדש דומה לזו שהתחיל סלואן ב 1998 בבית ספר יסודי אחר בסיאטל, הממוקם באוכלוסיה בעלת חתך דמוגרפי דומה. בית הספר החדש כולל 87% תלמידים בני מיעוטים, וכרבע מהם מדברים אנגלית בסיסית בלבד. כ 38% מהילדים עומדים בקריטריונים לקבלת ארוחת צהריים מוזלת או בחינם, אבל מנהל בית הספר מעריך שהמספרים יגדלו עד תום ההרשמה.
קרן בית הספר החדש מאמינה שניתן לעשות שינוי על ידי השקעה מאסיבית בבית ספר אחד, ולא במתן תרומה למחוז. עד כה, ההורים לילדים בבית הספר החדש נראים מרוצים. הם מתייחסים לאווירה הנעימה בבית הספר, שפע המשאבים שהוא מציע, שיעורי האמנות והמוניטין של טאבס, מחנך בעל שם ומנהל בית הספר "טופס" האלטרנטיבי בגבעת הקפיטל לשעבר.
ויקטוריה טרי, שגרה במרחק כמה בניינים מבית הספר עם בעלה ושלושת בניה, מרוצה מהקירבה לבית הספר, ומהעובדה שהיא רואה את אמא "לאה" ווילסון מידי יום. ווילסון עובדת בבית הספר ותפקידה הרשמי הוא לדאוג לכך שבבתי התלמידים לא יהיה מחסור במזון או בבגדים, אבל הילדים מכירים אותה כדמות אמהית המברכת אותם לשלום כשהם מגיעים לבית הספר.
"לא משנה איזה יום עובר עלי, כשאני רואה את גב' ווילסון, אני מתחילה לחייך" אומרת טרי.
בנה בן הארבע, אומרת טרי, קם כל בוקר בשמחה כדי ללכת לגן. "כשאת שומעת את הבן שלך מדבר בכזו התרגשות כל יום, זה גורם לך כהורה להרגיש טוב" היא אומרת. "המורים באמת רוצים להיות שם. הם אוהבים את הילדים, וזה ברור".
טאבס וסגל המורים ערכו ביקורי בית בכל משפחה בקיץ שעבר, והראו צילומים של בית הספר. מלינדה מאן, אם לילדה בת שש מעריכה את המחווה. "לילדים יכולים להיות המון חששות לגבי הגן, ואני חושבת שזה צעד ראשון מצוין" היא אומרת, לאחר שבדקה ארבעה בתי ספר אחרים לפני שהחליטה לרשום את ביתה.
השאלה אם האווירה המקבלת ועושר המשאבים יתורגמו להצלחה בעתיד נותרת פתוחה. ד"ר הנרי פרואיט, יועץ חינוכי בחברה בניו ג'רסי, אומר שהמחוזות מסכנים חלק מהאוטונומיה כשהם מקבלים תקציב ממקורות אחרים.
"כשאתה נותן למישהו כסף, בדרך כלל יש לך מה להגיד על מה שיקרה, במיוחד כשמדובר באחוז גבוה מתקציב בית הספר הכולל. זה מאוד נדיר כשמישהו אומר 'אנחנו נותנים לך 80%, ולא אכפת לנו מה תעשה עם הכסף'".
בית הספר החדש ובית הספר שנפתח ב 1998 משתמשים בתכנית הוראה ייחודית למשפחות מעוטות הכנסות ולילדים בסיכון. התכנית התחילה ב 1970 על ידי הנהלת המחוז במישיגן, והגישה מדגישה למידה פעילה ומעודדת ילדים לקבל החלטות בכל שלב, החל בחומרים בהם הם משתמשים ועד למה שיופיע על לוחות המודעות בכתה.
תכנית הלימודים בכיתות הגבוהות תדגיש חינוך "ממוקד מטרה", בהתבסס על ההנחה שהתלמידים יגיעו להישגים אקדמיים טובים יותר אם יתמקדו במטרות על התורמות לקהילה ולחברה.
אם תוצאות מבחנים מהוות אינדיקציה, הרי שהתוצאות מבית הספר מעורבות. תוצאות המבחן השנתי לילדים בכיתה ד' לבחינת הישגים לימודיים צנחו בצורה דרמטית בארבעת תחומי הדעת שנשאלו במבחן. כשנשאלה לגבי התוצאות אמרה הולי מילר, מנהלת בית הספר שנפתח ב 1998, שהילדים בכיתה ד' לא נהנו מהתכנית, משום שזו התחילה בגיל הגן ועלתה כיתה בכל שנה. היא מוסיפה שבית הספר עבר כבר שלושה מנהלים מאז תחילת התכנית, מה שמביא לחוסר יציבות ואינו מסייע להצלחה האקדמית.
מילר אומרת שתוצאות המבחנים מהשנה שעברה מראות שינוי דרמטי ביכולת הקריאה בין ילדים שביקרו בבית הספר לעומת כאלה שלא. מבין 22 התלמידים בכיתה ג' שלא היו בבית הספר הזה בשנה שלפני בית הספר, 10 תלמידים עמדו מתחת לנורמה, בהשוואה לשניים בלבד בקרב אלה שכן.
"אנחנו חושבים ששיש חשיבות לשנה שלפני בית הספר לילדים שיש להם יכולת" היא אומרת. "ההבדל מאוד משמעותי".
טאבס אומר שבמקום מבחנים אקדמיים המתחילים בכיתות הגבוהות, בית הספר החד מעריך ביצועים פנימיים על פי מדדים הבוחנים יכולת אקדמית והתקדמות אישית.
בנוסף, הקרן מממנת הערכה רציפה הנעשית על ידי בית הספר לרפואה ולבריאות הציבור באוניברסיטת וושינגטון, הבוחנת את ההישגים האקדמיים, את בריאות הילדים, וכיצד ילדים והוריהם מרגישים לגבי בית הספר.
טאבס אומר כי הערכות אלה חשובות בהבנת ההתקדמות האקדמית של התלמידים, "אבל אני גם יודע שאם ילדים מגיעים לבית הספר כשהם מחייכים, והם מעורבים בנעשה בכיתה ושואלים שאלות המרחיבות את הדעת, כנראה שזה מקום שטוב להיות בו."
יש החוששים שנדיבותו של סלואן תיצור מצב של חוסר שוויון עם בתי ספר ציבוריים אחרים שאין להם כל כך הרבה משאבים. "איך להרגיע הורים בבתי ספר שלא נהנים ממימון ולא מקיימים את התכנית"? שואל פרואיט. "זה גורם לבעיות בקהילה. אני לא יודע אם המחוז מאזן את זה".
נציג המחוז, ג'וזף אולשפסקה מודע לכך שהגישה המעודדת קידום של בתי ספר בודדים יוצרת "מתח מצטבר", אבל הוא מציין שההורים בסיאטל יכולים לבחור לאיזה בית ספר לשלוח את הילדים. יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שבשני בתי הספר יש רשימות המתנה ארוכות. בבית הספר החדש יש שני מקומות בלבד בגן הילדים, ואחד מהם משוריין לתלמיד שאנגלית היא שפתו השניה.
עולה גם השאלה מה יקרה בבתי הספר הללו לאחר שהתרומה תסתיים. אולשפסקה אומר שהמימון המחוזי שלא פחת בשל התרומה יימשך גם בתום תקופת המענקים. המשמעות היא שהשיעורים המתוגברים לא יוכלו להמשך, אבל בית הספר עדים יעבוד.
טאבס אומר שהמטרה לטווח הרחוק היא להדגים את הערך של השירותים שנותנים בתי הספר האלה. "אנחנו רוצים תוצאות שיהיו כל כך מדהימות, עד שהציבור ידרוש מהמחוקק להקציב את הדולרים כדי לתמוך בבתי ספר ציבוריים ברמה כזו" הוא אומר.
מטרת הקרן, אומרת מילר, היא לבנות תרבות בית ספרית חזקה וגישה חיובית בשכונות לבתי הספר "כך שההרגשה הראשונית של הצלחה והמרכיבים הבסיסיים לתכנית טובה יישארו".