ד"ר, אתה בטוח שזה הטיפול נכון?

לפני כמה עשורים, נהוג היה לחגור חגורה כדי לטפל בצלעות שבורות, לשמור את העצמות במקום ולהקל על הכאב.
טיפול פשוט ולא מזיק, נכון? לא מדובר בתרופה, לא מדובר בטיפול פולשני, בסך הכל רצועת בד כדי להקל על הכאב. ואולם היות שלא הצליחו לנשום עמוד, או להשתעל בזמן שהיו חבושים, חלק מהחולים גם פיתחו דלקת ריאות, ואחדים אף מתו.
רופאים החליטו שהסיכונים לא שווים את היתרונות, והפסיקו לחבוש צלעות שבורות. היום הם רושמים משככי כאבים.
זוהי דוגמה אחת בה טיפול שנחשב ליעיל או לפחות ללא מזיק התברר ברבות הימים כמסוכן ואף קטלני.
טיפולים בהחלפת הורמונים לגיל המעבר בשנים האחרונות נחשבים ליורשים של אותה תופעה.
מחקר שנערך על ידי הקרן לבריאות האישה מצא ששילוב של טיפולים באסטרוגן ובפרוגסטין גרם לעלייה קלה במקרי סרטן השד, התקפי לב, שבץ וקרישים בדם. החוקרים הפסיקו את המחקר משום שהחליטו שהסיכונים עולים על היתרונות, החלטה שהדהימה כשישה מליוני נשים המטופלות בשיטה זו.
המחקר מצא שבקבוצה של 10000 נשים הלוקחות הורמונים במהלך שנה אחת, בהשוואה לקבוצה שקיבלה גלולות דמה, נמצאו שבעה מקרים נוספים של התקפי לב, שמונה מקרים נוספים של סרטן השד, שמונה מקרי שבץ נוספים ושמונה מקרים של PE. היתרונות היו נמוכים יותר: פחות שישה מקרים של סרטן, ופחות חמישה מקרים של סדק באגן.
אם כך הסיכון עבור כל אחת מזערי, אבל כאשר שישה מליוני נשים לוקחות את התרופה, מדובר בהגברת הסיכון עבור 25000 נשים.
"זו בעיה בהיסטוריה הרפואית" אומר ארתור קפלן, ראש המרכז לביואתיקה באוניברסיטת פנסילבניה. "הרבה דברים הפכו לחלק מהטיפול על פי עדויות".
מספר ימים לאחר מכן, מחקר נוסף מצא שניתוחי ארתרוסקופיה, המבוצעים על חולי אוסטאופורוזיס בכל העולם, לא יעילים.
מנתח אחד גם אמר כי מחקרים הוכיחו שהניתוח הוא "תרמית".
הרשימה הולכת ומתארכת מידי שנה: ב 1999 מחקר הראה שהשתלת מח עצם לחולים בסרטן השד, למרות שזהו טיפול יעיל לחולי לוקמיה ולימפומה, אינו יעיל עבור 30000 הנשים שעברו את התהליך המסוכן במהלך 20 השנים האחרונות.
"זו היתה התקווה האחרונה של חלק מהחולים, והתברר שזו תקוות שווא" אומר ארתור דרס, מנהל שותף במרכז לביואתיקה, ופרופסור לרפואת חירום בקולג' הרפואי בוויסקונסין.
איך יכול להיות שטיפולים, תרופות ואפילו ניתוחים שאינם עובדים או אף מזיקים, הופכים לחלק מהותי בתהליך הרפואי?
קל להאשים את חברות התרופות המחפשות רווחים, שלעיתים קרובות מתלוננות כי רשות המזון והתרופות מכתיבה תהליכים יקרים וארוכים מידי לפני אישור תרופות.
אבל מדובר במשהו מורכב יותר, אומר דרס. רופאים, חולים וחברות מעוניינים באותו דבר: טיפול שיעבוד. אופטימיות לגבי כל אירוע בודד שטופל בהצלחה זוכה להדים חיוביים מדבקים.
באחת התגובות נאמר "הסאגה המצערת הזו מציגה לקח לגבי הדרך בה שיווק אגרסיבי על ידי חברות התרופות ושאיפה עזה לניסים רפואיים מצד החולים והרופאים יכולה להביא לשימוש בתרופה הרבה יותר מהמוצדק על פי הנתונים המדעיים."
"חלק מהמורכבות נובע מכך שאנשים מקבלים תרופות מבלי להתייחס למחקר מאחוריהן" אומר ג'פרי קאהן, ראש המרכז לביואתיקה באוניברסיטת מינסוטה.
זה נקרא "מרשם בלי תווית" כשהכוונה למעשה היא שרופאים יכולים לרשום טיפולים שאושרו על ידי רשות התרופות והמזון לכל מטרה שהם מוצאים לנכון.
קאהן אומר שחולים צריכים לשאול שאלות, למשל האם התרופה שקיבלו מותאמת למחלה שלהם.
חולים הופכים להיות יותר ויותר פרובוקטיביים לגבי הטיפולים שלהם. קבוצות דיון, פורומים, ופרסומים באינטרנט מפיצים מידע לציבור מהר יותר מבעבר, אבל זו לא בהכרח תופעה חיובית.
"קצב החלפת המידע גבוה מאוד, כך שמשהו יוצא החוצה ומחר כבר מפורסם באינטרנט שהורמונים יכולים למנוע מחלות לב" אומר דרס.
המחקר שנערך על ידי הקרן לבריאות האישה מראה שלמעשה הטיפול העלה במקצת את הסיכון לחלות במחלת לב.
הניסוי הזה היה הראשון שבחן מספר משמעותי של נשים, 16608 בגיאלי 50-79, וחילק אותן לקבוצת טיפול וקבוצת בקרה באופן אקראי.
במחקר שנערך על ניתוחי ארתרוסקופיה בברך, החוקרים נקטו בצעד לא שגרתי, שהתקבל לאחר דיון אתי מעמיק, והחליטו ליצור קבוצת ביקורת שלא עברה את הניתוח, אבל הורדמה, ונעשה חתך בברכם.
במקרה של השתלות מח העצם, נדרשו חמישה ניסויים אקראיים ומבוקרים על מנת לשכנע את הממסד הרפואי שההליך אינו יעיל לטיפול בסרטן השד.
זה סוג הניסויים שעל פיו צריך להגיע למסקנות, אומרים החוקרים. לא על סמך אירועים בודדים.
אין בכך לומר שאין מקום לזירוז ההליכים הרפואיים במצבים מסויימים.
"לרוע המזל אנו חיים בעידן שבו לא קיימת תשובה קלה וקצרה לשאלה 'כדאי לי להמשיך בטיפול הזה או לא?'. התשובה צריכה להיות ארוכה מאוד" אומר דרס.